ביאור הגר"א חושן משפט 322

החוכר או כו'. עבה"ג וכמ"ש ק"ד אר"פ כו' אף שי"ל כמ"ש מ"מ והביאו בה"ג ר"ס שכ"ה שס"ל כדעת הרשב"א שהביאו מ"מ שם הלכה ג' וכ' ואפשר כו' מ"מ כאן הס' נותנת כמ"ש רש"י לח"מ: (ליקוט) או השוכר. ור"ל דלא כר"י וכמש"ש ק"ו ב' לית כו' (ע"כ): (ליקוט) ואכלה כו'. השמיט מש"ש תני חדא פעם כו' וכן השמיטה הרי"ף שמפרשין דקאי אדברי שמואל היכא דלא זרעה דוקא אם בפעם ראשון אירע לו כך אבל אם אירע לו ב' או ג' פעמים שקיבל ב' או ג' שנים וכל פעם אכלה חגב א"צ לזורעה וא"י לומר הוה מקיים בי לא יבשו בעת כו' דהא הוחזק כבר ומשום שהוא דבר שאינו מצוי מאד לכן השמיט הרי"ף וכן הרמב"ם וש"ע לא כ' בס"ב (ע"כ): לרוב השדות. כרב יהודה דסוגיין בכל הגמ' שם כוותיה והנך בעי דמערבא עולא קאמר לה אבל סוג של גמ' שלנו כר"י והראב"ד פ' כשניהם ועבה"ג: ועד מתי כו'. שם ועד אימת כו' ועבה"ג והשמיט הרמב"ם פלוגתא דרשב"ג ורבי שם וכן השמיטם הרי"ף (ליקוט) השמיטוה הברייתא תני חדא כו' דס"ל דלאו לדינא מיתניא דמאי נ"מ בחזקה כאן אם מכת מדינה אלא עצה טובה לאדם בשלו וכמו בפלוגתא דרשב"ג ורבי ודברי הרשב"א שכ' שמפ' דרשב"א פליג על הברייתות צ"ע (ע"כ): ודוקא כו'. עסמ"ע וכמ"ש רש"י ק"ד א' ד"ה שמין אותה כו' דדוקא בחיטי היפות לא כו'. שם ק"ו ב' וכן שם ק"ה א' א"ל חטי דארעאי כו' אבל הובירה א"ל עליו כלום: