ביאור הגר"א חושן משפט 308
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
וה"ה לעכו"ם. דגרע מאשה דאינו מקפיד על ממונו של ישראל. שם:
וי"ח. כמ"ש בס"ה וס' ראשונה הוא דעת הרשב"א וכדעת הרמב"ן שחלק שם על הרמב"ם ופוטר שם אפי' הוסיף הרבה רק עד כדי משוי כל החמור ומ"ש ואם הוסיף חייב שהוסיף יותר ממה שדרכה לישא ועבמ"מ שם:
ולכ"ע כו'. עתוס' שם סד"ה דפרקיה. א"נ לאש לא כו' ועס"ה אבל כו' עמש"ש:
השוכר כו'. ממש"ש להביא לתך כו' מכלל דרישא לא מיירי בלתך וכ"מ מדקאמר סתמא להביא כו' מ' בכל משקל שהתנה עמו וכ"מ רבא שהנפחא של שעורים הוא כמו תוספת א' משלשים של חטים ועסי' ש"ט ס"ג דכן ס"ל להרא"ש שם אבל דעת רש"י ותוס' והרמב"ן וש"פ דאינו חייב אלא בהוסיף על משאה שיכולה לישא וכפשטא דמתני' דלה"ק לתך במתני' ועס"א:
אבל נותן כו'. דלית הלכתא כרבא שם ב' דאמר ל"צ כו'. הרא"ש שם:
הלוקח כו'. כמ"ש בב"ק צ"ז א' וע"ל סי' שס"ג ם"ה:
ומיהו כו'. דאז ירד בתורת גזל וכמש"ש:
דתנאי כו'. כס' הראשונה שם כסי' רס"ד וסי' רע"ד ועסמ"ע: