מגיד משנה גירושין 7
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
שליח שהביא גט וכו'. משנה פרק קמא המביא גט בא"י אינו צריך שיאמר בפני נכתב ואם יש עליו עוררים יתקיים בחותמיו ואמרי' בגמ' (דף ט') ערער כמה אילימא ערער חד והא אר"י דברי הכל אין ערער פחות משנים אלא ערער תרי תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני פירוש וכי נתקיים מאי הוי ותירצו אלא ערער בעל:
(ב-ג) וכתב רבינו ואם לא נתקיים ולא נודעו עדיו כלל תצא והולד ממזר ומשמע ודאי שהוא מחזיקה באשת איש גמורה והולד ממזר גמור מן התורה. ונראה שהוא סבור דאע"ג דקיום שטרות דרבנן הכא שהבעל מערער וטוען בבריא שמזויף הוא והיא אינה יודעת בזה דבר וחתימת העדים אינה מצויה העמיד אשה על חזקתה דהויא ליה אשת איש אבל כשאבד הויא ספק מגורשת דדילמא אי הוה גט קיים הוה מתקיים בחותמיו. זהו דעת רבינו ויש מי שכתב דבכל גוונא דנינן לה בספק מגורשת: ,לפיכך נשים וכו'. פ' שני (דף כ"ג:) משנה אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטה חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה והקשו בגמרא והא תניא כשם שאין נאמנות לומר מת בעלה כך אין נאמנות להביא גיטה ומתרץ אביי (ברייתא) בא״י דאי אתי בעל ומערער משגחינן ביה דאיכא למימר לקלקולה קא מכוונה לא מהימנא (מתניתין) בחוצה לארץ דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה מהימנא ותניא נמי הכי. ודקדקו המפרשים ז״ל אם אמרו נשים אלו בא״י בפנינו נכתב ונחתם שהן נאמנות שהרי יתבאר בסמוך שהשליח שאמר כן בא״י שוב אין הבעל יכול לערער על הגט. וכתב הרמב״ן ז״ל שהן נאמנות וכשאמרו אינן נאמנות בשנהגה כדין הארץ שאין צריך לומר כן. וכתב הרשב״א נ״ל דאפילו אמרה לא מהימנא דאי היא לאו דינא גמירא וכיון דכולהו כי מייתו בארץ לא קפדינן בין אמר בין לא אמר וכי אתי בעל משגיחין ביה אף זו סבורה שאע״פ שאמרה בפני נכתב ובפני נחתם אין בכך כלום ואי אתי בעל ומערער אכתי משגיחין ביה וסבורה לקלקלו הילכך בין כך ובין כך לא מהימנא כך נ״ל עכ״ל. ואיני רואה בדברי רבינו הכרע ברור דעתו היכן היה נוטה בזה. ,ומ״ש אפילו היתה צרתה נשואה לאחר הוא ממה שאמרו ביבמות פרק האשה שלום (יבמות דף קי"ח) ויתבאר פרק שנים עשר שמי שיש לו שתי נשים ובאתה אחת מהן ואמרה מת בעלי הרי זו תנשא על פי עצמה וצרתה אסורה אפילו נשאת זו תחלה שמשנאתה בצרתה רוצה היא שיאסרו שתיהן עליו וקל וחומר הוא בכאן שאינה מקלקלת עצמה. ומ״ש יבמתה אפילו היתה אחותה מבואר בירושלמי שם ביבמות יבמתה אפילו אחותה עד כאן. אבל רש״י ז״ל פי' יבמתה יריאה שמא סופה להיות צרתה. ויש לומר לדבריו שאע״פ שהטעם כן הוא לא פלוג רבנן בין יבמה ליבמה ומתבאר מן הגמרא והירושלמי שם שה״ה שאין הכלה נאמנת לחמותה לא אשת האב לבת הבעל:
המביא גט ממקום וכו'. בפרק כל הגט (גיטין דף כ"ט) המביא גט בארץ ישראל וחלה הרי זה משלחו ביד אחר ונתבאר בגמרא דהוא הדין לשאר אונסין וכן נתבאר שם ששליח שני עושה שליח שלישי. וכתב רבינו וכן השני אם חלה וכ"כ בהלכות וכן כתב הרמב"ן שאם לא חלה לא שלא ליפות כחו מן הראשון. ודע שיש בגמרא על משנתנו לשונות ודעת רבינו כדעת ההלכות שהכריעו כדברי הפוסקים כלשון אחרון דבין אמר לו הבעל הולך בין אומר לו אתה הולך אם חלה או נאנס ממנה שליח שני ואם לאו אינו ממנה אחר ואין חלוק בין אומר הולך לאומרו אתה הולך וזה שסתם רבינו וכן דעת הרשב"א ז"ל כמ"ש רבינו: ,אף על פי שמת השליח הראשון. הוא כמר בר רב אשי שם (כ"ט:) דאמר הכין בגמרא וכן פסקו בהלכות:
שליח שהביא גט וכו'. פרקא קמא המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם וכו' וחכמים אומרים אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא המביא גט ממדינת הים והמוליך ופסק רבינו כחכמים. ומ"ש ממקום למקום בחוצה לארץ אע"ג דקי"ל כרבא דאמר דטעמא דמתני' לפי שאין עדים מצויין לקיימו כמו שיתבאר פרק זה ואמרו בגמ' דלדידיה באותה מדינה במדינת הים אין צריך שהרי מצויין לקיימו כבר אמרו שם (דף ו') דרבא הוה מצריך באותה שכונה והקשו והא רבא הוא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו ותירצו שאני בני מחוזא דניידי פי' ואינן משימין לב להכיר חתימות שכניהם וכתבו בתוס' בשם רבינו יעקב בזמן הזה כולי עלמא כבני מחוזא נינהו דכולהו מינד ניידי וכולהו צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפ"נ וכן כתב הרשב"א ואפילו משכונה לשכונה. ואין כך דעת רבינו אלא דוקא ממקום למקום אבל באותו מקום לאו כולי עלמא כבני מחוזא וימצא עדים לקיימו. ומ"ש רבינו אומר בפני שנים הוא כרבי יוחנן (דף ה':) ותניא כותיה התם ועוד יתבאר בזה למטה. ,ומ"ש ואפילו היו עדיו כשמות העכו"ם. הוא מן הברייתא ששנינו שם (דף י"א:) גיטין הבאים ממדינת הים ועדים חתומין עליהן אף על פי ששמותיהן כשמות העכו"ם כשרים מפני שרוב ישראל שבחוצה לארץ שמותיהן כשמות עכו"ם עד כאן. ויש במשנה ובגמ' דינין בגט החתומין עליו עכו"ם וידוע שהם עכו"ם והן שמות מובהקין של גיות שאין ישראל מעלין באותן השמות ותנא קמא פסיל ליה ור"ש מכשיר ליה בעדי מסירה וכר"א ואע"ג דמודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול כיון דשמותיהן מובהקין נינהו לא אתי למסמך עלייהו. ונראה מדברי רבינו שאין הלכה כר"ש אלא כת"ק וכן דעת רבינו חננאל ז"ל ולזה לא כתב רבינו דין זה וכבר בארתי פ"א שאם היו עדיו מתוכו פסולין שהגט פסול:
בא הבעל ועמד וערער וכו'. מבואר בגמרא וכבר הזכרתי זה למעלה בדין הנשים השונאות:
וכן שליח שהביא גט בארץ ישראל ואמר וכו'. בגמ' שם ובהלכות וכתב הרמב"ן ז"ל דמסתברא היכא דאמר שליח בפני נכתב דהימנוהו רבנן ואפילו בארץ ישראל ומפני תקנת עגונות גובה מן הלקוחות ואע"פ שטענו מזוייף הוא שמספר כתובה נלמד שכך כותב לה כשתבא להנשא לאחר תטלי מ"ש ליכי כדאמרינן ביבמות באומרת מת בעלי, מיהו ה"מ לענין מנה מאתים אבל לענין תוספת לא שאין מדרש כתובה אלא לעיקר כתובה אבל לא לתוספת וכן דעת מקצת גדולי המורים וכתוב אצלנו בפ' הכותב וכיון דמשום מדרש כתובה לית לה מדינא נמי לית לה שאין קיום שטרות מתקיים בעד אחד לענין ממון כדאמרינן גבי עבד עצמו קנה נכסים לא קנה עכ"ל: ,ואם אין השליח עומד בשעת כתיבה וכו'. זהו כרבא דאמר דטעמא לפי שאין עדים מצויין לקיימו ואם איכא מאן דמקיים ליה כשר ולא חיישינן לשאין בקיאין לשמה וכן פסקו בהלכות והרבה מן האחרונים ז"ל: ,ויש לשליח להיות מכלל השלשה וכו'. שם מתבאר זה מן הסוגיא: ,ואם לא נתקיים וכו'. מ"ש רבינו שאם אין הבעל מערער שהוא פסול, פירוש אבל אינו בטל, הוא ממה שאמרו שם בסוגיא בדין הוא דאף קיום לא ליבעי ורבנן הוא דאצרוך ומשום עיגונא אקילו ביה רבנן, פי' להאמין בו עד אחד שמן הדין אינו בטל אף על פי שאין בו קיום. ,ומ"ש ואם בא הבעל וערער וכו'. כבר כתבתי בזה למעלה בראש פרקא וצריך עיון:
ומפני מה הצריכו וכו'. זה כרבא דאמר דטעמא לפי שאין עדים מצויין לקיימו וכבר כתבתי זה הרבה פעמים:
בעל שהביא וכו'. זה פשוט וכבר הזכרתי הסוגיא שאמרו (דף ט') אלא ערער תרי תרי ותרי נינהו ומאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני וה"פ ואפילו נתקיים בחותמיו אמאי כשר וכל שכן במקום שליח שלא יפה כחו יותר מקיום גמור ויש שנים המעידים שמזוייף שאינו גט:
הנהרות שבארץ ישראל וכו'. שם (דף ז':) תני חדא המביא גט בספינה כמביא בארץ ישראל ותניא אידך כמביא בחוצה לארץ וכו' רב נחמן בר יצחק אמר בנהרות דארץ ישראל כולי עלמא לא פליגי פירוש דהוו להו כארץ ישראל כי פליגי בים הגדול ואמרו שם דפלוגתא דפליגי רבי יהודה ורבנן בעלמא בתחומי הארץ וכבר ביארם רבינו פרק ראשון מהלכות תרומות, ויש בכאן בספרי רבינו בהלכות מתנות עניים וט"ס הוא וראוי להיות בהלכות תרומות: ,ובבל כארץ ישראל וכו'. שם (דף ו') בבל רב אמר כא"י לגיטין ושמואל אמר כחו"ל וקי"ל כרב באיסורי ופירשוה במביא ממקום למקום בבבל. כתב הרשב"א ז"ל דהלכה כדשלח ליה רבי אביתר לרב חסדא גיטין הבאין משם לכאן אין צריכין לומר בפ"נ ובפ"נ, ואפשר שהכל נכלל במ"ש רבינו שהיא כארץ ישראל:
גט שכתבו וכו'. ירושלמי בפרק קמא. ועל מה שכתב רבינו צריך שיאמר בפני נכתב וכו' כתוב בהשגות בירושלמי ואפילו נתנו בארץ ע"כ. ודע שאף דעת רבינו כן הוא וכל זאת הבבא הוא בשנתנו בארץ בהכרח החלק הראשון מפני שאם בנתנו חוצה לארץ מאי איריא כשחתמו חוצה לארץ אפילו כתבו וחתמו בארץ כיון שנתנו חוצה לארץ צ"ל כן כפי מה שנתבאר למעלה שכתב רבינו בביאור שהמוליך מא"י לחו"ל צ"ל כן ומהחלק השני ג"כ שאת"ל בחו"ל והלא אפילו נכתב ונחתם בארץ צ"ל כן ומתוך כך סתם רבינו וסמך לו על מה שכתב למעלה:
נכתב מקצת הגט וכו'. פ"ב (דף ט"ו) משנה בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו פסול והקשו בגמרא הי חציו אילימא חציו הראשון והאמר ר' אלעזר אפילו לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה שוב אינו צריך אלא אמר רב אשי חציו אחרון ופירש"י ז"ל שיטה אחת שיטה ראשונה שבה שם האיש והאשה והזמן עכ"ל: ,ואפילו שמע וכו'. פ"ק (דף ה' ו') רב אשי אמר אפילו (שמע) קן קולמוסא וקן מגלתא ופירש"י ז"ל קול קולמוס כשהוא כותב וקול היריעה שהוא נשמע כמו שאומר קן קן ואית דגרסי קל קולמוסא עכ"ל. ופי' קול זה מחציו ראשון דוקא אבל מחציו אחרון כבר הזכרתי למעלה המשנה שאמרה שאפילו נכתב בפניו פסול וזה מבואר בדברי רבינו במ"ש אם מקצתו הראשון הוא וכן כתבו ז"ל: ,וכן אם יצא הסופר וכו'. פ"ק מפורש בגמרא ובברייתא ופי' שהתחיל בפניו ואחר כך יצא וחזר:
אמר בפני נכתב וכו'. פ"ב משנה (דף ט"ו) אמר בפני נכתב אבל לא אמר בפני נחתם בפני נחתם אבל לא (אמר) בפני נכתב בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו פסול. וכל פסול שהזכירו כאן הוא עד שיתקיים בחותמיו כמו שיתבאר. ,ומ"ש אפילו היה הוא העד השני. בגמרא שם אמר רב אשי אפילו אומר אני הוא עד שני פסול מאי טעמא או כלו בקיום הגט או כלו בתקנת חכמים: ,ואם העיד הוא וכו'. שם בגמרא מתבאר דלדעת רב אשי דהוא בתרא אלו החלוקים שכתב רבינו כשרים הם וכן מבואר בהלכות:
(יד-טו) ,שנים שהביאו גט וכו'. כל זאת הבבא פשוטה ושם מבוארת במשנה (דף ה') ובגמרא לפום מסקנא וכן בהלכות הכל נזכר שם הדין והטעם ואין צריך ביאור אלא במ"ש רבינו בזמן שהגט יוצא מתחת יד שניהם והוא לשון הגמרא ממש (דף ט"ו) ודקדקו המפרשים ז"ל בכונתו ורש"י כתב ששניהם אדוקין בו ושניהם שלוחין (בהבאתו) עכ"ל. והרשב"א כתב דלאו דוקא אדוקין שזה יאחוז במקצתו וזה במקצתו אלא ששניהם שלוחין ושניהם יאמרו בבית דין שהם שלוחין והוא ז"ל הוסיף להכשיר אפילו בשהאחד שליח והשני אומר בפני עשאו שליח והטעם שכל שיש בו שני עדים שהוא שליח הגט הזה כדי לגרשה שוב אין הבעל יכול לערער וכן דעת התוספות והוא ז"ל כתב דברי רבינו וכתב דברי בעל הלכות שכתב כן וכתב שאפשר שאף הם לא נתכוונו אלא להוציא שליח אחד שבא בחבורתו ולא היו שניהם שלוחין בהולכת גט זה:
אמר אחד בפני וכו'. משנה (שם ט"ו) אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר ופשוט הוא שאפילו אין שם מי שאומר בפני נכתב כשר שהרי נתקיים בחותמיו בשני המעידין בפנינו נחתם כמ"ש רבינו אלא אגב בבי דרישא דמתני' נקט אחד אומר בפני נכתב ואף רבינו כתב דין המשנה כפשטה וביאר בדבריו מ"ש:
שליח שהביא וכו'. ברייתא פ"ק (דף ה':) המביא גט ממדינת הים ונתנו לה ולא אמר בפ"נ ובפני נחתם וכו' ופסק רבינו כחכמים וכ"כ מן הגאונים ז"ל וכן הכריח הרשב"א ובראיות וכתב הוא אמרו בתוספות דמדמצרכינן ליטלו ממנה ולא אמרינן כיצד יעשה יאמר לה בפני שנים שמעינן שהמביא גט צריך שיאמר כן קודם שיתננו לה או סמוך לנתינה כמו שיתבאר בסמוך בדין נתנו לה ולא הספיק לומר וכו' דמשמע דאפילו לאחר נתינה צ"ל כן ונסתפקו הן אם יכול לומר כל זמן שעסוקין באותו ענין או דוקא סמוך לנתינה כגון שעדין הגט בידה וצריך לחוש בדבר ע"כ דבריו ז"ל:
נתנו לה ולא הספיק וכו'. במשנה (דף ט') המביא גט ממדינת הים ואינו יכול לומר בפני נחתם ובפ"נ אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו ובגמרא אמר רב יוסף הכא במאי עסקינן כגון שנתנו לה כשהוא פקח ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד שנתחרש. וכתב רבינו נשתתק לפי שידוע שהחרש שדברו חכמים בכ"מ שאינו מדבר ואינו שומע וכאן מפני העדר הדבור הוא שאינו יכול לומר כן:
הסומא אינו יכול וכו'. במשנה בפרק המביא תניין (גיטין דף כ"ג) הכל כשרין להביא את הגט וכו' וכבר כתבתי פ״ז ובגמרא שאלו סומא אמאי לא ואמר רב ששת לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו והקשה רב יוסף א״כ סומא היאך מותר באשתו אלא בטביעות עינא דקלא ה״נ בטביעות עינא דקלא אלא אמר רב יוסף הכא בחו״ל עסקינן דבעי למימר בפני נכתב ובפני נחתם ולא מצי למימר ואסיקו התם דא״כ היה פקח ונסתמא כשר ונתבארו דברי רבינו. וכתבו מן המפרשים ז״ל דאפילו לרב ששת דאמר לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו לא אמר אלא בסומא לפי שהיה סבור שהוא אינו בר הכרה לעולם וע״י אחרים לא הויא ליה הכרה אבל באיניש דעלמא (דהוי בר הכרה אם מתעכב שם במקום האשה הכרה ע"י אחרים הויא הכרה) ואע״פ שאינו מכירה אלא ששואל לאחרים עליה יכול ליתנו לה והוכיחו כן ועיקר. ומ״ש רבינו ה״ז אומר בפני ג' הוא מפני שהסומא אינו כשר לדין כמו שיתבאר פ״ב מה' סנהדרין ולא הכשירו באמירה בפני שנים אלא בזמן שהשליח יכול להצטרף עמהם כמו שיתבאר בסמוך: ,וכן האשה וכו'. פ"ק (דף ה':) איתמר בפני כמה נותנו לה וכו' עד ותניא כותיה דר"י וכתוב בעטור דהוא הדין לקרוב דבעי ג' דלאו דוקא אשה אלא כל שאינו ראוי לדין והרשב"א נסתפק בזה לפי שי"ל שאף הקרוב כשר להיות דיין בקיום שטרות:
חלה השליח וכו'. משנה פרק כל הגט (גיטין דף כ"ט:) המביא גט ממדינת הים וחלה וכו' עד אלא אומר שליח ב״ד אני. ומ״ש רבינו ונותנו לה בפני עדים הוא מפני מה שנתבאר פ״א שלכתחלה צריך לתת הגט בפני שנים:
חלה השני וכו'. שם בגמרא מפורש זה דשליח שני משוי שליח ודוקא בב"ד ודוקא חלה או נאנס הא לאו הכי לא: ,ומפני מה צריך ב"ד וכו'. טעם רבינו בזה ברור והדין שיצא לו ממנו פשוט הוא דודאי כל שנתקיים בחותמיו הרי מדינת הים כא"י לגמרי וכבר נתבאר שבא"י א"צ למנותו בב"ד וכן הסכים הרשב"א ז"ל. ומ"ש רבינו אע"פ שלא פירש הבעל וכו' ר"ל שאם פירש לשליח שיוכל למנות שליח או שלוחין א"צ לאונס אלא אפילו בלא אונס יכול למנות אחר תחתיו כפי מה שאמר לו הבעל וזה פשוט:
כל העושה שליח וכו'. שם אמר רבא הא ודאי קא מבעיא לן כי משוי שליח ב"ד בפניו או שלא בפניו הדר פשטה בין בפניו בין שלא בפניו ובהלכות מבואר שליח כי משוי ליה שליח בב"ד בפניו וכו' [וכתב הר"ן ומינה] ודאי שהבעל יכול למנות שליח שלא בפניו ואף בשליח קבלה כתוב בהלכות גדולות עגונה דאתיא לב"ד ואמרה הוו עלי סהדי דפלוני דאיתיה במדינת הים שויתיה שליח לקבולי לי גיטא מיד בעלי וכו' אם דנפיל גיטא לידא דשליח אם נשרף או נקרע מיגרשא הדא עגונא ע"כ (ואף דעת רבינו כן שכתב כל העושה שליח וכו' ולזה הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל) וכתב הרמב"ן ז"ל ומיהו מסתברא שאין שליח קבלה עושה שליח דהוו להו מילי ומילי לעולם לא מימסרן לשליח אלא באומרת אמרו ומינתו היא שליח שלא בפניו [עכ"ל]. ואף הרשב"א כתב שאינו עושה שליח תחתיו אא"כ אמרה בפירוש שימנה שליח אחר תחתיו ולא דמי לשליח הולכה דעושה שליח משום דהוי שליח גט ולאו מילי נינהו עכ"ל:
האיש שנתן גט וכו'. פ"ב משנה (דף כ"ג:) האשה עצמה מביאה גיטה וכו' ובגמרא הקשו אשה מכי מטי גיטא לידה איגרשא לה ותירץ רב הונא באומר (לה) אל תתגרשי בו אלא בפני ב"ד פלוני והקשו סוף סוף כי מטיא התם איגרשא לה ותירץ רב איקא דאמר לה כי מטית התם אתנחיה אארעא ושקליה והקשו אי הכי ה"ל טלי גיטך מעל גבי קרקע ואמר רבא טלי גיטך מעל גבי קרקע לא אמר כלום ותירצו דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם הוי שליח לקבלה וקבלי גיטך והקשו והא לא חזרה שליחות אצל הבעל ופי' רש"י שליח לא מקרי אלא המשתלח מזה לזה שראוי לחזור אצל משלחו ולומר עשיתי שליחותך לחברך וזו אינה ראויה לחזור שהרי לא נשתלחה אלא לעצמה ואח"כ נעשית היא בעלת המעשה ובטל השליחות קודם שתחזור עכ"ל, ותירצו (לא צריכא) דאמר לה הוי (את) שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח לקבלה ואמרו שם דאוקימתא זו אמתית לדעת האומר האשה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה וכ"פ רבינו פ"ו עוד שם אוקימתא אחרת דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה וקבלי את גיטך מיניה ואב"א דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם אימא קמיה ב"ד בפני נכתב ובפני נחתם ומשוו ב"ד שליח וליתבוה ניהלך ואוקמתא זו לבד נזכרה בהלכות ובדברי רבינו. ואני כתבתי כל הסוגיא לפי שיש ללמוד ממנה הרבה דברים. וכתב הרשב"א ז"ל דבכל האוקימתות צריכה היא לומר בפני נכתב ונחתם בפני ג' וכולהו אע"ג דלא אדכרו אמתניתין סמכי ואסיומא דשמעתא דאמרינן אימא קמי ב"ד בפני נכתב ונחתם:
במה דברים אמורים כשהתנה עליה וכו'. דעת רבינו במה שכתב שהאשה המוציאה גט מתחת ידה שאינה צריכה לקיימו וכן כתב פרק י"ב הוציאה גט מתחת ידה ואמרה גירשני בעלי בזה נאמנת ותנשא בו אף על פי שאינו מקויים כמו שבארנו הוא מחמת משנה זו והסוגיא שעליה שסבור רבינו שהיא ודאי בלא נתקיים הגט בחותמיו שאם נתקיים כבר נתבאר שאין צריך לומר בפני נכתב ונחתם ואף על פי כן הקשו בגמרא (שם כ"ד) אשה מכי מטי גיטא לידה איגרשה לה כלומר כיון שהיא עצמה היא מתגרשת וכבר נתגרשה בקבלתה מה צורך לדבר אחר אלמא אף על פי שאינו מקויים היא מוחזקת בו בגרושה ועוד אי איתא דהיא צריכה לקיים הגט בחותמיו היאך תהיה היא נאמנת לומר בפני נכתב ונחתם. ועוד שהרי אמרו האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת וזו ראיה ברורה שאין האיסורין כדיני ממונות כמו שכתב רבינו. ובירושלמי אמרו על משנה זו הגע עצמך שעשת עשר שנים ברומי ונשאת אמר רבי יוחנן מתניתין בשאמר לה אל תתגרשי אלא במקום פלוני, וכבר כתבתי שמשנתנו בגט שאינו מקויים בחותמיו. ועוד שלא תהא האשה כשהיא מוציאה גיטה פחותה מן השליח המביאו בארץ ישראל שאינו צריך לומר דבר ומחזיקין אותו בחזקת כשרות עד שיבא הבעל ויערער ואף על פי שהמביאו הוא אשה או קרוב ובודאי אף כאן אם ערער הבעל יתקיים בחותמיו כמו שיבאר רבינו פרק י"ב וכל מה שכתב כאן דברים ברורים ולא הארכתי בזה אלא מפני שהר"א ז"ל השיגו פרק י"ב וכתב אומר אני שיתקיים בחותמיו אף על פי שלא קרא ערער עליו עכ"ל. וכבר הוכחתי דעת רבינו ועוד אכתוב שם: