מגיד משנה גירושין 4

אין כותבין את הגט וכו'. פרק המביא תניין (גיטין דף י"ט) משנה בכל כותבין בדיו וכו': ,כתבו באבר וכו'. שם תני ר' חייא כתבו באבר וכו' ומדתני כתבו ולא תנא כותבין שמעינן דלכתחלה לא יכתוב בהן זהו דעת רבינו: (ב-ג) ,כותבין במי עפצא. שם וכל דבר שהוא מתקיים לאיתויי מאי לאיתויי הא דתני ר' חייא כתבו במי טריא ואפצא כשר. ואע"פ שג"כ שנינו כאן כתבו ומשמע דוקא דיעבד כתב רבינו שכותבין לכתחלה משום דאמרינן במתני' בכל כותבין וכו' שהיה לכתחלה ואתיא לאיתויי הא דרב חנניא ומפני שזו דרבי חנניא היא אפילו לכתחלה והאי דרב חייא היא דוקא בדיעבד אמרו בגמרא דמשנתנו שהיא לכתחלה אתיא לאיתויי הא דר' חנניא ולא אמרו דאתיא לאיתויי הא דרבי חייא זה דקדק רבינו בטוב עיונו. ומה שכתב רבינו אבל לא על גבי מגילה עפוצה מפורש בגמרא בביאור: ,על הכל כותבין וכו'. שם (דף כ') בגמרא כתבו על איסורי הנאה כשר: ,וכותבין על דבר שיוכל להזדייף וכו'. שם (דף כ"א:) משנה אין כותבין לא על הנייר המחוק וכו' ואמרו בגמרא מאן חכמים ר"א היא דאמר עדי מסירה כרתי. עוד שם אמר רבי אלעזר לא הכשיר ר"א אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא חיישינן דילמא הוה ביה תנאה וזייפתיה ור"י אמר אפילו מכאן ועד עשרה ימים אם איתא דה"ל תנאה מדכר דכירי (ליה) וקי"ל כר"י דרבי אלעזר תלמידו היה ולזה סתם רבינו וגם בהלכות לא כתבו ממחלוקת זה כלום. ומה שכתב רבינו על החרס וכו' כל הדברים שהזכיר מפורשים שם. ומה שכתב ונותן לה את הפרה כבר נתבאר ענינו פ"א: היה הגט חקוק על ידו וכו'. שם בעי רבי אמי ברבי חמא היו מוחזקים בעבד שלו וגט כתוב על ידו והרי הוא יוצא מתחת ידה מהו מי אמרינן אקנויי אקני לה או דלמא איהו מנפשיה עייל אמר רבא ותיפוק ליה דכתב דיכול להזדייף הוא ופירשו שם בגמרא משום דהכא ליכא קמן עדי מסירה דאי בעדים נחזי מאי קאמרי ותירצו דבעיי דרמי הוא בכתובת קעקע מאי הוי עלה ת"ש דאמר רשב"ל הגודרות אין להם חזקה פירוש גדרות צאן וכל דבר שיש בו רוח חיים אינו כשאר מטלטלין שיש לחוש שמא מאליהם באו לרשות זה הילכך בעבד דלמא הוא מנפשיה עייל והויא לה ספק מגורשת וכשהעבד הוא שלה הויא מגורשת גמורה כיון שהכתב בכתובת קעקע שאינו יכול להזדייף והויא לזה דומיא דטבלא שיתבאר בסמוך ונתבארו דברי רבינו: היה הגט חקוק על הטבלא וכו'. שם (דף כ') בעיא דאיפשיטא: חקק הגט על הלוח וכו'. שם ת"ר וכתב ולא וחקק והקשו למימרא דחקיקה לאו כתיבה היא ורמינהי עבד שיצא בכתב שעל גבי הטבלא ופנקס יצא לחירות ותירצו ל"ק הא דחק תוכות הא דחק ירכות ומבואר שם בסוגיא דירכות אפילו בולטות וכגון שחקק מאחורי הטס שהוא כשר ונתבארו דברי רבינו: הקורע על העור וכו'. בירושלמי בפ' זה הקורע על העור כתבנית כתב כשר הרושם על העור כתבנית כתב פסול ובתוספתא אמרו הדברים בהפך שהקורע פסול והרושם כשר. ויש תימה על רבינו למה הכשיר שניהם. ועוד אני תמה בזה שהוא כתב פי"א מהלכות שבת הקורע על העור כתבנית כתב חייב הרושם על העור כתבנית כתב פטור אלמא שהרושם על העור אינו כתב וא"כ למה אמר בכאן כשר ואיני יודע בזה טעם נכון. ואולי משום דקי"ל דאפילו על העלה של זית כשר אע"פ שאינו מתקיים מה שאין כן לענין שבת כנזכר שם וצ"ע. ובתוספתא משמע דאפילו בגט בעינן דבר של קיימא ועלה של זית של קיימא הוא וכן אמרו שם על עלה של זית על עלי דלעת על עלי חרוב על כל דבר של קיימא כשר על עלי חזרת על עלי כרשין על עלי בצלים על עלי ירקות על כל דבר שאינו של קיימא פסול ולא סמך עליה רבינו כיון שלא הוזכר זה בגמרא: ,כותבין הגט בכל כתב וכו'. משנה פרק המגרש (גיטין דף פ"ז:) ונתבאר בסוגיא פ' המביא תניין דבכל כתב ובכל לשון כשר: ,גט שכתוב בכתב מן וכו'. בפ' המגרש גט שכתבו עברית ועדיו יונית ובירושלמי פתר לה כשהיו יודעים לקרות ולא היו יודעים לחתום או שהיו יודעים את שניהם וחתמו באי זה מהם שרצו: אחד מן העדים וכו'. זהו סוף המשנה עד אחד עברית וכו': ,אבל אם היה וכו'. בהשגות א"א דבר זה מצאו בתוספתא וכו', ורבינו לא רצה להכשיר בשהחתימה אחת מפני האפשר הזה שכתב הר"א ז"ל וסעד לדבריו ממשנתנו שהכשירה כשהוא כתוב בלשון אחד והחתימות בלשון אחר או שאחד מהן כלשון הכתב והשנית בלשון אחר ולא הזכירה בשכתוב בשתי לשונות וחתום בלשון אחד ואם הדין היה שוה היה מזכירו המשנה ומשמע דדבר זה קולא הוא וכל שלא נזכרה בביאור אין לנו להכשיר. ואפשר גם כן שיש לרבינו בתוספתא גירסא אחרת או שהוא מפרשה דחתומין עליו דנקיט לדיוקא דידה הוא דדוקא כשהוא כתוב בחמש לשונות פסול הא אם היה כתוב בלשון אחד אף על פי שהחתימות שונות כשר אבל כשהוא כתוב בלשונות שונות אע"פ שהחתימה בלשון אחד פסול לפי שלא מצינו שהוכשר, כך נ"ל לדעת רבינו: כל לשון וכו'. זה מבואר בגמ' באותן דקדוקין שהזכיר רבינו בנוסח שלנו ובודאי שהוא הדין בכל הלשונות ופשוט הוא: וכן צריך וכו'. כבר נחלקו המפרשים ז"ל יש מי שאומר שאם היו אותיות הגט נוגעות זו בזו פסול שכתב הגט צריך להיות ככתיבת הספרים שאמרו כל אות שאין גויל מקיף אותה מד' רוחותיה פסולה ואין זה עיקר אלא כדעת מי שמכשיר בו דבוקות וכ"כ הרמב"ן ז"ל פרק המביא תניין זה לשונו ומסתברא כיון שהותר ליכתב בכל לשון בין בגופן שלנו בין בגופן שלהם ועל עלה של זית ושלא בדיו לא בעינן מוקף גויל אלא כל אות שקורא אותה תינוק לא חכים ולא טפש כשרה בין נוגעת בין אינה נוגעת עכ"ל, והוא כדעת רבינו ורוב המפרשים ז"ל ועיקר. ומה שאמרו שיקרא האותיות מי שאינו לא חכם ולא טפש הוא ממה שנתבאר בכיוצא בזה פרק א' מהלכות תפילין: (יא-יב) ,היה בו וכו'. זה שכתב רבינו במשמעות שני ענינים שהוא פסול הוא נמשך אחר מ"ש למטה בבא המתחלת הרי שכתוב בנוסח זה ולא האריך וכו' ושם יתבאר. ומ"ש אם היה בכתבו עיקום או בלבול זה פשוט וכפי מה שנתבאר בסמוך: ,כבר נהגו וכו'. גם בימי חכמי הגמרא נהגו כן כמו שיתבאר ובמשנה בפרק המגרש (גיטין דף פ"ה) שנינו גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ר' יהודה אומר ודן די יהוי לכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצביין ובגמרא במאי קא מיפלגי רבנן סברי ידים שאין מוכיחות הויין ידים ואע״ג דלא כתיב לה ודן מוכיח מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה ור' יהודה סבר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים וטעמא דכתיב ביה ודן דמוכח מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה אבל לא כתיב ביה ודן אמרינן בדבור (בעלמא) גירשה ושטרא ראיה בעלמא הוא וכתבו הרמב״ן והרשב״א ז״ל והרבה מן המפרשים ז״ל דקי״ל כר' יהודה בהא והוכיחו כן ממ״ש פ״ק דנדרים (דף ה':) דרבא ס״ל דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים ונחלקו המפרשים ז״ל כיון שכתוב בו למהך להתנסבא לכל גבר דיתצביין אם צריך לכתוב בו הרי את מותרת לכל אדם שיש מי שכתב שצריך שבכלל להתנסבא אינו אלא היתר נישואין אבל לא היתר זנות וה״ל כאומר חוץ מזנותיך שנתבאר פרק ח' שהיא ספק מגורשת. ויש מי שכתב שאין צורך שלא אמרו אלא באומר בפירוש חוץ מזנותיך אבל בסתם מותרת היא לכל דבר וכ״ש שכבר כתב בגט ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פיטורין שהוא דבר כולל. ויש במקצת נוסחי הגאון שאין כתוב בהן והרי את מותרת לכל אדם אבל רבינו ז״ל כתבו בנוסח שלו וכן עיקר ובהרבה מקומות נראה בגמרא שהיו רגילין לכתבו והרמב״ן ז״ל מן המחמירין וכתב אלא ודאי צריך למכתב והרי את מותרת לכל ואם לאו אסורה. וקרוב אני לומר שאם נשאת תצא שזהו גופו של גט עכ״ל. ודע שיש קצת חלוף בנוסחי הגט בדברי הראשונים ז״ל ולדברי הכל הנוסח שכתב רבינו כשר גמור הוא: כשיכתוב הגט וכו'. שם (פ"ו:) אמר אביי האי מאן דכתב גיטא לא ליכתוב ודין דמשמע דין אלא ודן וכו'. וכל אלו הדקדוקין שכתב רבינו מבוארים במימרא זו שם. ועוד שם לא ליכתוב למחך בחי"ת דמשמע כחוכא אלא למהך ולא ליכתוב לאיתנסבא באל"ף באמצע דמשמע לא יתנסבא אלא להתנסבא. ואפשר שלא הזכירו רבינו לפי שהם בשינוי האותיות מה' לח' ומה' לא' וכבר כתב רבינו למעלה מה שכולל זה: ומ"ש רבינו בהארכת הווי"ן כן הוא בגמ' וכתב הרשב"א ז"ל [לא] לאורכינהו [טפי] משאר ווי"ן קאמר אלא כשאר ווי"ן וכדי שלא יראו יודי"ן וכ"כ בתוס' והעולם רגילין להאריכן ממש ונכון הוא לעשות כן כדי שיזכירו ולא יבאו לידי קצור עכ"ל. אבל מדברי רבינו נראה שכל שמשמען ווי"ן לכל מי שיקרא כשר הוא: הרי שכתב בנוסח הגט וכו'. דעת רבינו בזה הוא מפני שכיון שאמרו חכמים שלא לעשות כן כל המשנה ממטבען הגט פסול ולא תנשא בו לכתחלה אבל אם נשאת לא תצא שזהו ענין הפסול שהזכיר רבינו פ' י'. ובהשגות א"א כתב גאון כו'. בספר העיטור בזה דברים והנני כותב כלשונו וכן כתבם הרשב"א ז"ל וכתבו רבוואתא דכל הני דקדוקי דרב היכא דכתיב ליה בעל גופיה א"נ סופר מפומיה ובתר הכי אתי בעל ומערער דאמר אנא הוא דפסילנא ליה בהני דקדוקי ולקלקולה אתכוונית אבל אם אמר בעל לסופר ולעדים לכתוב את הגט אפילו סתם וטעו הסופר והעדים באחד מאלו האותיות והבעל אינו מערער דגט כשר ותנשא בו ואם עדים מצויים יעידו בפני ב"ד שטעות סופר היה וכ"כ רבינו האיי אי בעל יהיב רשותא לסופר למכתב גט שלם וטעו בהני כולהו או במקצתיהון אי איתיה לספרא מתקן ליה ואי לא ואינסבא בהאי גיטא לא מפקינן לה ודאי אי אתיא לאנסובי ואתי בעל ומערער ואמר האי דכתיב ודין דינא הוא דאמרית א"נ למיחך כחוכא ולכך אתכוונית לא מנסבינן לה אבל אי מנסבא לא מפקינן דהא קאמרינן משום שלום מלכות יוציא והולד ממזר וליתא לדר"מ וכ"ש לענין ט"ס, ורבינו נסים השיב כן בקבלה מפי הגאון היכא שכתב הגט הבעל עצמו אם נשאת וערער הבעל תצא ואם האשה טוענת ט"ס הוא עליה להביא ראיה אבל אם אין שם ערעור הבעל ויש בו טעות מתחת ידי סופר וצוה לכתוב גט סתם כיון דמדעת שלימה רצה לגרש אינה צריכה גט שני וכל טעות שבא מתחת ידי סופר אין ערעור הבעל כלום וכן דעת הגאונים ז"ל. ובתשובה לר"ח ז"ל כגון אלו שאינם מפורשים אם יבא אדם לכתוב אלה הדברים שמא יפלו ביד אדם שאינו הגון וילמדו לשקר לפיכך אין לנו אלא מן הפה לאוזן אל הנאמנין ע"כ בעיטור, ולפי שזה דבר מצוי הארכתי בו וכתבתי דעות אלו ואין בידי להכריע: גט שמחק בו אות וכו'. זה מבואר בתוספתא ובירושלמי גט שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר ואם החזירו מלמטה אפילו מגופו כשר ע"כ. וזה מבואר ונהגו שלא לקיים שום מחק בגט להחמיר: ,וכן גט שנמצא קרוע כו'. בתוספתא בסוף המסכתא נקרע כשר נתקרע פסול נקרע בו קרע של ב"ד פסול נמוק או שהרקיב או שנעשה ככברה כשר נמחק או שנתטשטש ובבואה שלו קיימת אם יכול לקרות כשר ואם לאו פסול ע"כ. וקרע ב"ד הוא שתי וערב כמו שנתבאר בפרק כ"ג מהלכות מלוה ולוה ושם כתבתי בזה. ובדין נקרע קרע ב"ד כתוב בהשגות א"א אם גט מקויים הוא וכו'. ורבינו כתב דין התוספתא וענינה ודאי בפסול הגט והכשרו וכן מן הירושלמי מתבאר בפרק המביא תניין בביאור. ומ"ש הר"א שאם הוא מקויים שכשר אפשר שהוא אמת והטעם שהוכחה היא שבא לידה שלם שאל"כ לא היו מקיימין אותו ב"ד ובודאי שהאשה היא שקיימתו ולא הבעל שאין דרך הבעל לקיים הגט וכ"כ הרשב"א ז"ל וכתב שנראה שאף רבינו יודה בזה: בד"א כשהיה הגט וכו'. חילוק זה לא כתבו רבינו בדין שאר השטרות פרק כ"ג מהלכות מלוה ולוה והטעם שאע"פ שהוא סבור שהלכה כר' אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי בגיטין ואפי' בשטרות כמ"ש בפרק י"א מהלכות מלוה ולוה מ"מ השטרות הן חלוקים מן הגיטין דבשטרות בעינן כתב שאינו יכול להזדייף ובגיטין לא בעינן כל שיש עדי מסירה וכר' אליעזר דאמר הכי פרק המביא תניין ומתבאר חלוק זה בדברי רבינו במ"ש למעלה בפרק זה ובמ"ש שם ולזה לא חלק בשטרות כמו שחלק כאן והוכרח ז"ל לחלק בכאן בין עדי חתימה לעדי מסירה לפי שכבר נתבאר למעלה שאפילו על הנייר המחוק ועל הדפתרא שהוא דבר שיכול להזדייף כשר בעדי מסירה אלמא המחקין שהזכירם התוספתא בשאין עדי מסירה לפנינו וכן סובר רבינו כשקרוע שתי וערב וכ"נ מן הירושלמי פרק המביא תניין שהקשו על המשנה שאמרה ועל העלה של זית ולאו כמקורע הוא ותירצו א"ר זעירא תני בונא שילוח אפי' [לא] כתב [אלא] אני פלוני מגרש את אשתי כשר ע"כ. אבל ודאי בנטשטש ואינו יכול לקרות אם נמסר אחר כך בעדי מסירה אינו כלום דהא לאו כתב הוא דאין האשה מתגרשת אלא בכתב. וזה מבואר בדברי רבינו שכתב אבל יש שם עדים שנמסר לה הגט בפניהם והיה כשר ה"ז כשר ושאינו יכול לקרות בשעת מסירה אינו כשר והרשב"א ז"ל סבור שאף בנקרע קרע ב"ד בשעת מסירה פסול ובטל שהרי כחרס הוא כיון שקרעו ואין בזה דבריו מוכרחין: (יח-יט) ,חמשה שכתבו גט וכו'. במשנה פרק המגרש (גיטין דף פ"ו:) חמשה שכתבו [כלל בתוך הגט] איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית והעדים מלמטה כולן כשרים וינתן לכל אחת ואחת היה כותב טופס לכל אחד ואחד והעדים מלמטה את שהעדים נקרין עמו כשר ובגמרא שאלו היכי דמי כלל והיכי דמי טופס א״ר יוחנן זמן אחד לכולן זהו כלל זמן לכל אחד ואחד זהו טופס ורשב״ל אמר אפילו זמן אחד לכולן הוי טופס אלא ה״ד כלל דכתב (ביה) אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית והקשה ר' אבא לר' יוחנן דאמר זמן אחד לכולן זהו כלל ליחוש דילמא כי חתמו סהדי אבתרא הוא דחתימי מי לא תניא עדים החתומין על שאלת שלום בגט פסול חיישינן שמא על שאלת שלום חתמו ותירצו לאו איתמר עלה וכו' שאלו פסול ושאלו כשר ה״נ דכתיב ביה (אני) פלוני (גירשתי פלונית אשתי) ופלוני ופלוני. עוד הקשו ולר' יוחנן דאמר זמן אחד לכל אחד (ואחד) זהו טופס הגט מאי איריא משום טופס ותיפוק ליה דה״ל נכתב ביום ונחתם בלילה ותירצו דכתיב בחד בשבא בחד בשבא פי' שבזמן אחד אלא שנכתב בו הרבה פעמים. עוד שם לר״ל דאמר זמן אחד לכולן נמי טופס הוי והיכי דמי כלל דכתיב ביה הכי אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית נמצאו שתי נשים מתגרשות בגט אחד והתורה אמרה לה ולא לה ולחברתה ותירצו דהדר כתב פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית ע״כ. כתבתי כל סוגיא זו לפי שכולה היא צריכה לבאר דברי רבינו ועתה אבארם. מ״ש אם כתבוהו בכלל כגון שכתבו וכו' הוא כדברי ר' יוחנן וידוע שהלכה כמותו לגבי ר״ל. ,ומ"ש ואם אין שם עדי מסירה וכו'. פשוט הוא שהרי כיון שאנו אומרים שהעדים חתומין על הכל וכולן מתגרשות במגילה זו הרי הוא כשאר גיטין דעלמא. ומ"ש אבל אם כתב בכך בשבת גירש פלוני וכו' הוא כ"כ כר' יוחנן דאמר שכיון שהזכיר הזמן בכל אחד ואחד זהו טופס אע"פ שהזמן הוא אחד לכולן דאי לא תיפוק ליה דה"ל מוקדם כמו שנזכר בסוגיא שכתבתי וזהו שכתב רבינו וכתב ביום זה וכו'. ודין הטופס נתבאר במשנה שאת שהעדים נקרין עמו כשר ולא האחרים ומפרשה רבינו בשאין שם עדי מסירה דאי בעדי מסירה ודאי כולהו מתגרשות דלא גרע מאם לא היו שם עדים חתומים כלל. וכן דעת הרמב"ן ז"ל וז"ל והא דתנן ה' שכתבו טופס לכל אחד ושני גיטין וכתבו העדים בראש הדף כתב רמב"ם ז"ל דכולן בעדי מסירה כשרים ושפתים ישק משיב דברים נכוחים ובודאי מזוייף מתוכו אין כאן דכל שפסולו ניכר הוא אין לחוש בו דהא ידיע מילתא לכל מאן דמטי שטר לידיה ולא אתי למסמך עליה דהא לא עליה חתימי סהדי וא"צ לומר בראש הדף ומאחריו ומן הצד דלא הוי אלא כגט שאין עליו עדים ואם נתנו לה בפני עדים כשר עכ"ל וכן דעת הרשב"א. ומ"ש רבינו אם היתה המגילה יוצאת מתחת יד אחת מן הראשונות הרי זו ספק מגורשת, יצא לו ממ"ש בגמרא גבי עדים החתומים על שאלת שלום בגט חיישינן שמא על שאלת שלום חתמו וחיישינן הוא ספק מגורשת ודין הטופס כן הוא שהוא ספק אם חתמו על הכל או על האחרון בלבד ומן הסוגיא נראה שהן שוין. ומ"ש רבינו כתב אני פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית מבואר בסוגיא שהזכרתי שאמרו והתורה אמרה לה ולא לה ולחברתה. ומ"ש חזר ופרט בתוך הגט וכתב פלוני גירש פלונית ופלוני פלונית בזמן פלוני הרי אלו כשרים, הוא ממ"ש דהדר כתוב פלוני גירש פלונית ופלוני פלונית ואע"פ שהסוגיא זו נאמרה לתרץ דברי ר"ל סובר רבינו שדין זה אמת דהא רבי יוחנן מיקל טפי מדר"ל ואמר דכלל ששנינו במשנה הוא אפי' בשלא כתב לה תחלה אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית ולא ראינו שיחלוק על ר"ל שמה שהוא מכשיר יפסול רבי יוחנן ואדרבה הוא מיקל ממנו ולזה פסק רבינו דין זה וכיון שזמן אחד לכולן כולן כשרים [אם ניתן לכל אחד בעדי מסירה] או בלא עדי מסירה אין כשר רק התחתון בלבד כנזכר למעלה והכלל הוא שכל שחזר ופרטן מה שכתבן תחלה בכלל אינו פוסל והרשב"א ז"ל חלוק בזה ודברי רבינו עיקר: (כ-כא) ,כתב ב' גיטין וכו'. במשנה (דף פ"ז) שני גיטין שכתבם זה בצד זה ושני עדים עברים באים מתחת זה לתחת זה ושנים עדים יונים וכו'. פי' שהישראלים היונים אינם חותמים כדרך העברים. ורבינו לא הזכיר דין היונים לפי שכבר נשתקע כתב יוני מן העולם כנזכר פ"א מהלכות תפילין וכתב המשנה זו מה שעולה לנו עתה ממנה לפסק ההלכה והוא כמ"ש הוא ז"ל שהגט שהעדים נקראים עמו הוא כשר ואם יצא מתחת יד השניה אינו גט אלא בעדי מסירה אבל בעדי מסירה כשר כמו שנזכר למעלה בדין ה' שכתבו גט לנשותיהם ועיקר: כתב שני גיטין וכו'. משנה שם הקיף ראשו של זה בצד סופו של זה והעדים מלמטה את שהעדים נקרין עמו כשר פי' וכל אלו המשניות הם בעדי חתימה בלבד אבל בעדי מסירה כולן כשרין ולא הוצרך רבינו להזכיר זה כאן לפי שהוא נכלל במה שיתבאר בסמוך: ,העדים שחתמו וכו'. משנה שם. ומ"ש ואם מסר לה בעדים כשר הוא כפי מ"ש למעלה ועיקר: הקיף ראש דף וכו'. במשנה. ומ"ש ואם נמסרו להם בעדים וכו' הוא כפי מה שנזכר: שייר מקצת וכו'. שם במשנה שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה כשר והקשו בגמ' וליחוש דילמא הני תרי גיטי הוו ואתרמי ליה זמן דקמא ועדים דבתרא וגזייה לזמן דבתרא ועדים דקמא (ואשתכח דקא מגרשא בלאו דילה) אמר רבא אמר רב בשיש ריוח וכו' רב אשי אמר דידיע ביה מתחתא דמגלתא. ואוקימתא זו דרב אשי לבד נזכרה בהלכות והכין ק"ל דבתרא הוא ופירש"י ז"ל שניכר בו מתיחת הקלף סביב כל הגט שלא היה בו קלף אלא זה לא למעלה ולא למטה שניכר סביבות הקלף שחור ועב שלא נגע שם תער הגלבים כדרך עושי קלפים וכו' עכ"ל. וכתב רבינו שאם אינו ניכר הרי הוא ספק ואפי' נמסר בעדים שהרי אין עדי המסירה מוציאין אותנו מידי ספק שמא היו ב' גיטין. ונ"ל שאם היו עדים מעידים שגט אחד היה ונמסר לה בעדים כשר וכן נראה מדברי רבינו וברור הוא: הרי שכתב וכו'. כבר הזכרתי זה למעלה בסוגיא שכתבתי בדין חמשה שכתבו גט אחד לחמש נשותיהן: ומ"ש רבינו ואם נמסר לה בעדים בין כך ובין כך ה"ז כשר, הוא כפי שיטתו הנכונה שכולן בעדי מסירה כשרים כמו שכבר כתבתי שם: