ביאור הגר"א אבן העזר 153
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
המוצא כו'. ב"מ כ"ח א' היא אומרת כו' וכתב הרי"ף דדיוקא בנקב בצד אות פלוני דהוא סי' מובהק וכמש"ש י"ח ב' ופ"ג דגיטין ודקמא דבצד אות כו' וכ"כ הרמב"ם וכ' דכל שאמרו שם כגון סימני החוט ובחפיסה הכל סי' מובהק וכ"כ הר"נ ונ"י אבל הרא"ש שם חולק עליהם דס"ל דאינו סי' מובהק אלא נקב כו' אבל סי' החוט וחפיסה אינן סימנים מובהקים וכו' דל"ד לשם דשם לינתן לבעל לגרש בו דהוא איסורא בעינן סי' מובהקים אבל כאן ינתן לה משום הכתיבה לא בעינן כמו בכל דיני ממון ואע"ג דמנסבא בו בלא"ה נאמנת מדרב המנונא ומשום גיטא דמסייע לא אמרינן דמעיזה ע"ש אבל הטור ס"ל דברי תוס' שם י"ח ב' ד"ה אין כו' דעם הגט מעיזה ומפ' ג"כ לענין הכתובה כפי' הרא"ש אלא שמפ' שמודה שנתגרשה ומחולקים בפרעון הכתובה ומ"ש המוצא כו' שאומרת כו' אפילו אם כו' דלענין גירושין בעינן סי' מובהק וכשיטת הרי"ף ותוס' דלא כרא"ש:
ואם אינה כו' ברייתא שם י"ח ב':
ואם הבעל כו'. שם ברייתא וכתי' דר"ז וכל הסוגיין שם:
ואם הוא מודה כו'. כשיטתו דבסי' שאינן מובהקין אין ליתנו לה אא"כ מחולקין בפרעון וכנ"ל והסוגיא דשם כה"ג איירי דס"ל בזה כהרא"ש דכל אלו סי' שאינן מובהקין הן רק הרישא נקב כו' ואינו מחולק עם הרא"ש אלא במאי דפליג הרא"ש על תוס' הנ"ל:
רק בשאר כו'. דאף לענין ממונא בעינן סי' מובהקים כמש"ש כ"ח ב' אלא דלענין איסורא בעינן סי' מובהקים ביותר כמש"ל סי' י"ז ע"ש:
כגון שאומרת כך כו' הרא"ש שם וכמו אורך החוט שם ומ"ש אילימא כו' שאינה מכוונת מדתו וכמ"ש למטה וכשיטתו דלענין ממונא מיירי ואמרינן שם מדת ארכו ומדת רחבו תנתן כו' אבל לשיטת הרי"ף אורך החוט הוא סימן מובהק ביותר אבל לא אורך הגט וערמב"ם:
אינו סי' כו'. כמ"ש הרא"ש דמ"ש ינתן לו לא שיוכל לגרש בו אלא לאפוקי שלא ינתן לה: