ביאור הגר"א אבן העזר 124

גט כו' הרמב"ם והטור כ' כותבין לכת' וע' תוס' כ' ב' סד"ה בכתובות: מיהו כו'. איסורי הנאה קאמר ואע"ג דכתותי מיכתת שיעורייהו לא אמרינן לה אלא במידי דבעי שיעור כשופר ולולב ומיהו באותן שצריכין לבער מן העולם למ"ד כל העומד לשרוף כשרוף דמי מ' דלא הוי גט דכמאן דליתנהו דמי וכל דבריו תמוהין מ"ש למ"ד כל העומד כו'. והיינו ר"ש במנחות ק"ב ב' וליתא דבדברים הצריכין ביעור כ"ע מודי כמ"ש בסוכה ל"א ב' ל"ה א' וחולין פ"ט ב' וערש"י שם ד"ה שיעורא כו' ועירובין פ' ב' וע' תוס' דסוטה כ"ה ב ד"ה לאו כו' ומ"ש ומיהו באותן כו' הלא בכל המקומות הנ"ל דאמרו כתותי מיכתת שיעורא אמרו בכה"ג דהיינו בע"ז ואמרו בערובין שם וחולין שם דוקא דבעי שיעור ולהכי עושין לחי אשרה ואע"ג דבעי שיעור בגבהו וע' תוס' שם ד"ה אבל וביאר המ"מ פי"ז ה' י"ב דא"א כתותי אלא במידי דבעי שיעור בג' רתקים ע"ש וה"ה כאן וכמ"ש הוא בעצמו בתחלה ואע"ג דכתותי כו' ועוד מ"ש בתחלה ואע"ג דכתותי כו' הא לא מצינו בש"ס שאמרו כתותי אלא באותן שצריכין לבער כגון ע"ז ולכן הצריכו בסוכה ל"ה א' טעם אחר לערלה אע"ג שמצותו בשריפה כמ"ש המפרשים ושלא כדעת תוס' שם ד"ה לפי כו' ונראה דט"ס בר"נ וכצ"ל בכל איסורי הנאה קאמר ואף באותן שצריכין לבער מן העולם ואע"ג דכתותי כו' כשופר ולולב ומיהו למ"ד כל העומד כו' ור"ל אע"ג דאמרינן דדוקא מידי דבעי שיעור היינו לרבנן דס"ל כל העומד כו' רק כיון דעומד לשריפה ליכא שיעורא דכתותי כו' אבל לר"ש דס"ל כשרוף דמי הוי כמאן דליתנהו בעולם ולדידיה אפי' לחי אשרה פסול ודברי הרב תמוהין דאשתמיטתיה דלחי אשרה כשר ועוד דמסתמא סתומי ואינו אלא לר"ש והסוגיא בכמה מקומות דלא כר"ש ורבנן פליגי עליה בכמה מקומות: והוא שיתננו כו'. שם בגמרא ושם כתב ב': ועל החרס. שם כ"א ב' ור"ל אע"ג שהוא יכול להזדייף ג"כ וכמש"ש בס"ד וע' תו' דקדושין ט' א' ד"ה כ' כו': אבל לא כו'. גמ' שם כ"ב ב': אינו גט. דד"ת פסול הוא דיליף לה מקרא התם וע' ברמב"ם פ"א: וכותבין כו' ור"א כו'. תוס' שם ד"ה על כו' בשם התוספתא: והמ"מ כ' שהרמב"ם לא ס"ל ההיא דתוספתא מאחר שלא הוזכרה בגמ' ולכן השמיטו וע' סימן קכ"ה ס"ה וז"ש וכותבין כו' ר"ל דלא כי"א והוא דעת הרמב"ם שמעתי ולא אבין כמה תוספתות שהביא הרמב"ם שלא הוזכרו בגמ': ולכתחלה כו' לס"ת צ"ל כס"ת ור"ל לאפוקי דפתרא וכריב"ב שם: ואפי' אם כו'. דע"כ ל"פ אלא בנייר מחוק: טוב כו': ע' תוס' כ"א ב' ד"ה יצא כו' ולר"ת דוקא כו' וכ"כ הרא"ש שם וכ"פ הטור וכ"כ בהג"ה ואם כו' אבל סה"ת ורשב"א נסתפקו בזה ומיהו לכתחילה טוב כו' הרא"ש בסדר הגט ועיין ב"י: ואם טעה כ"מ וסה"ת והג"מ והג"א שם: ואם כ' כו'. תוספות ורא"ש שם וכנ"ל וכמש"ש בין שיטה כו' ושם י"ז ב' גזייה לזמן כו': כ' על ספר כו'. גמרא שם י"ט ב' ההוא גברא כולי אי משום כו': אפילו יתן כו'. הרא"ש שם ממ"שש בעלה של עציץ נקוב דשקיל כו': וה"ה כו'. תוס' שם ד"ה יצא לר"ת ואף שר"ש כו' דשאינו נקוב כשר אפי' יקטום וכ"כ הטור בשם בע"ה לא קי"ל כוותייהו כנ"ל ס"ג: וי"א כו'. הוא דעת הרשב"א שכ' דבא"נ לאו אורחיה למתלשיה כולי האי: והוא כו' כנ"ל ח"ב: היה כו'. שם השתא דאתית כו': מתחת ידה. כ"ה. גי' הרא"ש ואין נ"מ בזה: ודוקא כו' ר"ל לאפוקי אי מסר' לרוע' כמ"ש בב"ב ל"ו א': אבל נתן כו'. גמ' שם: לא כו'. דלכת' יש לחוש לדברי ריב"ש כנ"ל אבל במרדכי כ' ט"א דלא כתב שאינו מתקיים כמ"ש בר"ס קכ"ה: