ביאור הגר"א חושן משפט 109

שמין כו' ואח"כ מכריזין כו'. ממ"ש בפ' המפקיד מאימת אכיל פירי מכי אכיל ימי אכרזתא ואם איתא והא מחוסר שומא ולאו דידיה נינהו כמ"ש בפ' אלמנה לעולם דאכרוז ודאמרי מאן שם ליך כו' ובירו' פ' אלמנה הל' ו' תמן תנינן שום היתומים שלשים יום כו' א"ר יוסי בשלא מצאו שומן אבל מצאו שומן מחליטין דו מתני' שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו כו' מפני שפחתו או הותירו אבל מצאו שומן מחליטין א"ר חנניה קומי ר' מנא מה חמית מימר בשלא הוכרזו אנן קיימין מן דבתרה ואם עשו אגרת בקורת מהו אגרת בקורת ר' יהודה בר פזי אמר אכרזה ואע"ג דגמ' דידן פליג ואוקים למתני' במקום שאין מכריזין או בדברים שאיין מכריזין מ"מ ש"מ דהסדר שומא ואח"כ הכרזה ועוד הביא הרמב"ן ראיות ועבסה"ת ש"ג חב"ו ועתוס' בערכין כ"א ב' ד"ה כך כו' ופירוש כך כו' ע"ש. וכפרש"י שם ד"ה כך. כך היא שומא כי' וכמש"ל ובכמה שמו אותה ב"ד: ואם יאמר כו'. כיון דשומא הדרא ליורש ועסמ"ע: י"א דאם כו'. כמ"ש בערכין כ"ד א' במתני' אע"פ שאמרו עבדי' כו' אין להקדש כו' וה"ה כאן כמ"ש הראשונים: ויש חולקין. הוא הרשב"ץ וכ' דל"ד לשם דשם נעשה המכר בזמן הראוי למכור אבל בזמן שאינו ראוי הוי כמוכר בלילה או שלא בשעת הוצאות והכנסת פוענים דהוי כמוכר בלא הכרזה וראיה ממ"ש שם עבדים ופרה ומרגנית משמע דוקא כה"ג שא"א שישביחו בלא שום מעשה. משא"כ כאן אם ימתינו עד יעבור הזעם ישוב ממילא למקומו. וס' ראשונה הוא הב"י הקשה עליו ממ"ש וכן פרה אם ממתינים כו' וכ"כ הרשב"א וכ' שאין שמין אלא כדהשתא כמ"ש בפ"ק דב"ק ז' ב' אי שקלת כדינך כו': אע"פ שהכריזו. כגי' הרי"ף ורא"ש רישא וסיפא בדאכרוז כו': וי"א כו'. כגירסתינו אלא לעולם בדלא אכרוז כו' והרא"ש פי' אף לגירסתו בדאכרוז ר"ל דבעי הכרזה וע"ש: ואם רצו כו'. נראה שדקדק ממ"ש במתני' שם רשבג"א כו' א"כ מה כח כו' מ' דל"פ אלא אם כח ב"ד יפה משאר ב"א וכמ"ש בגמ' ול"ל לר"ן כח ב"ד יפה אבל לא גרע מהדיוט וז"ש כאן לא יהיה כח הדיוט כו' ועבא"ע סי' ק"ד ס"ה שיש חולקין וראיה לדבריהם ממ"ש בקדושין מ"ב הא דאמרת שתות קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא דלא אמר נפלוג בשומא דב"ד כו' וכגי' תוס' שם בשם ר"ח וה"ג ורי"ף וכמו שהוכיחו תוס' שם ובכתובות ק' א' ד"ה אמר כו' ע"ש וכן לפי' תוס' שם ד"ה רבא. ונ"ל דהכא כו' וכן הדיינים כו' משמע דבלא הכריזו אפי' מחזיר לא מהני ומ"ש מה כח ב"ד יפה אין מתורץ אף לפירושו דמ"מ כח הדיוט יפה דאין אונאה לקרקעות אף ביותר משתות בהדיוט אלא הטעם כמ"ש הרא"ש שם כיון דלגבי יתומים מכרן בטל ה"ה לגבי לוקח וע"ש שחלק על הרמב"ם: והוי מחילה. דלא כפי' תוס' הנ"ל אלא כפי' ר"ת שם בשליח דדיינים והסכים עמו הרא"ש שם: ומוכרים כו' ואם. כתובות ק' ב': אפוטרופוס או כו' וכן ב"ד כו'. כן הוכיחו תוס' שם פ"ז א' ובגטין נ"ב מדפריך בערכין כ"ב א' תנן שום היתומין כו' ולא משני בכה"ג: הא דאמרי' כו' לא יהיה כו'. כמ"ש בגטין נ"ב א' משוך פירי מיתמי כו' לא יהא כו': וי"א דכל כו'. לא קאי אלא אב"ד אבל אפוטרופוס דינו כשליח ודינו יתבאר בס"ו וכן בטור והר' יונה כ' דב"ד כו' וכן מסתבר לא"א כו' וכן לקמן סי' רכ"ז ס"ל כ' בהדיא דדין אפוטרופוס כדין שליח ועמ"ש בס"ו: מכרו כו'. כפיר"ת שם: ואם אינה כו'. דטעם השליח כמ"ש שם צ"ט ב' וקדושין מ"ב ב' לתקוני שדרתיך כו' ובב"ד דוקא אין חילוק כמו שהיתומים סומכים עליהם כך הלוקח סומך עליהם שלא יעשו עול ולא ירחמו בדין והוי ב"ד שלוחים של שניהם. ועסי' רכ"ז ס"ל שיש חולקין והוא לפירש"י שם שכ' הטעם בב"ד דהותירו שתות מכרן בטל כיון דלגבי יתומים מכרן בטל ה"ה לגבי לוקח וא"כ ה"ה בשליח. ולשני הטעמים אלו בס' שקדם מכרן בטל: ודוקא כו'. כמ"ש שם מה אלמנה יחידה אף שליח יחיד לאפוקי ב"ד כו' משא"כ כאן דשופט יחיד הוח והוא שופט בהרמנא דמלכא ושלוחו כמותו כמ"ש בב"ק קי"ג ב' וה"ה לענין טעות: