ש"ך על חושן משפט 204
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
אע"פ שלא נקנו לו המטלטלים כו'. כ' בשלטי גבורי' דפ' שנים אוחזין דמדברי הגהו' אשרי שם מוכח דאע"ג דקי"ל בדברים בעלמא אינו נגמר המקח מ"מ לאחר שנתקנה שבועת היסת אם ראובן טוען לשמעון אתה עשית המסחר עמי על כלי פלוני ומכרתו לי והלה כופר אעפ"י שהכלי ביד שמעון ואם היה שמעון אומר אני חוזר בי הי' פטור מכלו' עכשיו שכופר מצי להשביעו היסת עכ"ל ואין דבריו נראין כיון דיכול לחזור א"כ למה ישבע ודברי הג"ה אשרי שם יש לפ' שקנה בקנין המועיל וכמ"ש לקמן ר"ס רכ"ב ע"ש ודוק:
וחייב לקבל מי שפרע מי שאינה לחברו בשיעור שתות והלוקח נתן לו דמים ולא משך עדיין והמתאנה רצה לחזור אין צריך לקבל עליו מי שפרע אף דהלה רוצה להחזיר לו האונאה אבל המאנ' צריך לקבל מי שפרע באם רוצה לחזור כ"פ הב"ח בסי' רכ"ז ע"ש שרוצה להוכיח כן מדברי הגאון שהביא הרי"ף פ' המוכר הספינ' ע"ש ולא ירד לעומק דעת הרי"ף גם הדין ליתא אלא דשניה' צריכי' לקבל מ"ש דכללא הוא דמעו' לענין מ"ש הוא כמשיכ' לענין דקנה ומחזיר אונאה וכ"כ בפשיטות הרמב"ן בחדושיו פרק הספינה עיין שם באורך שהוכיח כן ובאורי ירושלמי והגאון נדחים כמבואר ברמב"ן מכמה הוכחות וראיות וזהו כוונת הרי"ף ודו"ק כן נ"ל:
וי"א דה"ג כו' וכ"פ הב"ח ע' בתשובת רשד"ם סימן ר"צ:
להפסיד כל המקח ע"ל בי"ד סי' קע"ה:
ממי שאינו עומד בדבורו כו' וכ"פ הב"ח ודלא כהרא"ש:
שהם נקנים בהם ע"ל סי' רמ"א סעיף א':
מי שהי' לו חוב אצל חבירו עיין בתשו' ר"א ן' חיים סי' קי"ו דף קע"ג ובתשובת רשד"ם סי' שנ"ב:
וכן נראה עיקר ובב"ח נסתפק בזה לדינא מאחר דבירושלמי מפורש כהרז"ה והרא"ש ועיין בספר המאור והמלחמות האריכו בטענותיהם: