פתחי תשובה על אבן העזר 78
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
נשבית חייב לפדותה. עיין בס' בית מאיר שכ' שראה אגרת חתום מב"ד גאוני ק"ק פ"פ דמיין שכתבו דדוקא אם נשבית ממילא אבל אם נשבית בשביל שגנבה אין מחויב כלל הבעל לפדות' כו' והוא ז"ל חולק ודעתו דאפי' נשביתמכח גרמא שלה בשביל שגנבה מ"מ חייב לפדותה וכן גבי רפואתה אף אם אכלה בפשיעת' דברים המזיקים לתאוות' עד שחלתה מ"מ חייב ברפואת' ע"ש. ותימה שלא זכר דברי השיטה מקובצת כתובות נ"א שכתב בהדי' בשם הריטב"א ז"ל דהא דקתני לקתה חייב לרפאותה להכי נקט לקתה ולא קתני חלתה לאשמועי' דאם חלתה בפשיעת' אינו חייב לרפואת' ע"ש. גם בתשו' מעיל צדקה סי' ט"ו מבואר שלא כדברי הב"מ הנ"ל ושם נשאל בנידון ראובן שנשא אלמנת שמעון וקרה מקרה שגנב א' הודה שגנב זה שלשים שנה נחושת ומכר לאשה הנ"ל והוא זמן היותה תחת שמעון בעלה הראשון והיתה אז נו"נ בתוך הבית והנה היא כליאה בבית האסורים וההכרח להצלות נפשה להוציא הוצאות מרובות וקנסות להשררה וטען ראובן אחרי שזה נעשה בבית בעלה הא' שהתעסק' בעסק זה לטובתו א"כ מוטל על נכסי בעלה הראשון להוציא' מבית כלא ועוד טען שאין החיוב עליו לפדותה כיון שלא בא השביה באונס רק שגרמה לעצמה וגם כי עשתה קודם שנשאה כו' והשיב לענין טענה הא' לחייב יורשי בעלה הראשון אין בטענתו ממש לא מבעיא מדין פדיה ודאי פטורים היורשים דחיוב פדיה אינו אלא על הבעל עצמו (כדלקמן ס"ח) אלא גם מדין שותף ומתעסק ג"כ פטורים ואע"ג שכ' הרמ"א בח"מ סי' קע"ו סי"ב בשותף שקנה גניב' וחלק עם חבירו ובא אח"כ עלילה ההפסד לאמצע מאחר שנתרצ' למעשיו כו' הנה בנ"ד מסתמא לא נתרצה הבעל למעשיה מה שקנת' מן הגנב אף שלקח מה שהרויח זהו קנין ממילא דמה שקנתה אשה קנה בעלה ואין זה דומה כלל לשותף שלקח חלק בגניב'. ואף אם היא תאמר שבעלה נתרצה וידע שלקח' מן הגנב היא אינה נאמנת בזה נגד היורשין להוציא מידן ואפי' שבוע' אינם צריכים ואם תאמר שהעליל' הי' שקר שלא לקחה מעולם או שלא ידעה שהדברים ההם גנובין מכ"ש שפטורים היורשין ואפי' שותפין בעלמא פטורים בכה"ג לאחר שחלקו כמבואר בח"מ שם אכן אם טוענת ברי נגד היורשי' שגם הם בעצמם יודעים שבעל' הי' מרוצ' למעשיה ליקח מן הגנב היו מחוייבים שבוע' לפי דעת רמ"א הנ"ל אך דינו של הרמ"א בזה צע"ג כו' (עמ"ש בפ"ת לח"מ שם) אמנם טענה הב' של ראובן בעלה השני לפטור עצמו מחיוב פרקונה הואיל והיא גרמה לעצמ' הדין עמו דלא תיקנו חז"ל דהבעל חייב לפדות' אלא אם נשבית באונס כסתם שביה אבל לא אם פשעה בנפש' דאל"כ כל אחת שיהי' לה כעס עם בעל' תפיל עצמה לגייסות ומחייבת בעל' בכל יום כמו שחששו חז"ל בעבד בקדושין ט"ו ע"ב כו' וא"כ אם אמת הדבר שקנתה בפשיע' פטור בעל' מלפדות' מחמת חיוב פורקנ' וא"כ לא מבעיא אם לא ידע בעל' השני בשעה שנשא' שקנת' מן הגנב ושיש עלי' עלילות דברים דפשיטא דפטור כו' אלא אפי' ידע הבעל מזה קודם שנשא' לא אמרי' דה"ל להתנות כיון אונסא דלא שכיח' דלא אסיק אדעתי' שיבא לידי גילוי אחרי שנשתקע כמו שלשים שנה כו' ולכן בנ"ד פשיטא עד כדי כתובתה שהוציא עליה גובה מכתובת' דהיינו בעת שתבא לגבות כתוב' יכול לנכות לה כל מה שהוציא עליה ואף אם תטעון שהעלילה הי' שקר והיא בכלל נשבית באונס מ"מ אינה יכולה להוציא ממנו פדיונ' שהוא כנגד דמי כתובת' שבידו ולא דמי למ"ש בח"מ סי' ע"ה ס"ט בטוען א"י אם פרעתיך דחייב דש"ה שבא הספק קודם שהוציא עלי' ואנחנו מחייבים אותו להוציא ע"ש כתובת' כו' ואמנם אם יעלו ההוצאות יותר מכדי כל כתובת' אם רשאים להטיל על הצבור או לפחות שיתחייבו בנים עם הבעל ויושם ביניהם נ"ל דפשיטא דהצבור נקראים מוחזקים נגדם וכיון שעכ"פ מחוייבים לפדותה והיא בכלל לא תעמוד על דם רעיך יכולים לומר להם אתם מחוייבים בפדיון זה עכ"פ ודמיא להא דאמרי' (ב"ב כ"ד ע"ב) ספק אם האילן קודם יקוץ ואינו משתלם וגם למה דאמרינן ביבמות ל"ז כו' ואפי' אם תאמר היא ברי שפשעה בענין שיפטור בעלה מלפדותה מ"מ יכולים לו' קנוניא עשו על הצבור מיהו בניה וקרוביה שהם כיחודים לגביה רשאי הבעל לטעון עמהם קודם שיוצי' עליה ומן הראוי מה שיוציא יותר מסך כתובתה להעריך ביניהם כפי ראות עיני ב"ד עכ"ד עש"ה:
אחר שהדיר'. עבה"ט מ"ש ונראה לי דדוקא באשת ישראל כו' עד ודבר זה למדתי מפירש"י כתובות כו' ועיין בס' ישועות יעקב סק"ב שהשיג עליו: