סיכום
בתיק זה עסקה הערכאה בשאלת הסמכות של בית הדין הרבני לדון בתביעות הכרוכות בגירושין בעת שקדמה להגשתן בביה"ד הרבני הגשת הסכם גירושין לבית המשפט לענייני משפחה לפני 12 שנים (בשנת 2000). הנתבעת טענה כי בית המשפט הוא בעל הסמכות הנמשכת לפי שהיה שותף לגיבוש ההסכם. התובע טען כי ההסכם אינו רלוונטי עוד בגלל ההפרה והשנים שחלפו. בית הדין קבע כי אף שהיתה מעורבות מסוימת של בית המשפט בהסכם, זמן רב עבר מאז אישור ההסכם, וקבע כי בעקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות וכל הנסיבות המיוחדות של המקרה, מן הראוי שבית המשפט יכריע בשאלת הסמכות.
עובדות
התובע והנתבעת (בעלי זוג) הגישו בשנות 1998-2000 תביעות בבית המשפט לענייני משפחה בנושאי מזונות קטינים, משמורת קטינים וחלוקת רכוש. ביום 30.11.1999 התיישבו הצדדים בבית המשפט וקבעו עקרונות להכנת הסכם שלום בית. ביום 22.2.2000 חתמו על "הסכם שלום בית ולחילופין – גירושין" שאישר בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין. זמן מה לאחר שהגישו התביעות בביה"ד הרבני בשנת 2012, הגישה הנתבעת לבית המשפט תביעה לאכיפת ההסכם ותביעה לפרוק שיתוף. על פי הסכמת הצדדים, התגרשו ביה"ד הרבני ביום 1.7.2012 (י"ב בתמוז תשע"ב).
החלטה
בית הדין קבע כי למרות שהיתה מעורבות מסוימת של בית המשפט בגיבוש ההסכם בשנת 2000, הזמן הארוך שחלף מאז (12 שנים) וכל הנסיבות המיוחדות של המקרה, יש לעיין בעקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות. בית הדין הסיק שמן הראוי שבית המשפט הוא שיכריע בשאלת הסמכות. בית הדין ציין כי אם זו הייתה תביעה שהוגשה בשנים הסמוכות לאישור ההסכם, היו מכריעים אחרת, אך בנסיבות המיוחדות - כולל קביעת הצדדים בהסכם כי בהעדר הסכמה יימנו כונסי נכסים - ראוי שבית המשפט יכריע.
נימוקים
בית הדין בחן את דוקטרינת הסמכות הנמשכת על פי פסיקת בית המשפט העליון (בג"ץ 6103/93 סימה לוי, בג"ץ 8578/01 חליווה נ' חליווה). קבע כי הסמכות הנמשכת קיימת כאשר הערכאה דנה בענין לגופו והכריעה בו, ורק כאשר הוא בעל אופי מתמשך. בית הדין בחן את מידת המעורבות של בית המשפט בגיבוש ההסכם והסיק שהיתה מעורבות מסוימת אך לא גדולה במיוחד. עם זאת, בשל העובדה שחלפו 12 שנים מאז אישור ההסכם, בשל קביעת הצדדים כי יימנו כונסי נכסים בעת פירוק השיתוף, ובשל עיקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, קבע כי בית המשפט הוא המקום המתאים להכרעה בשאלת הסמכות.
טקסט מלא של הפסק ←
סמכות נמשכת וכבוד הדדי בין הערכאות בית הדין האזורי פתח תקוה בפני כבוד הדיינים: הרב משה אוחנונה הרב יגאל לרר הרב מנחם האגר י"ג בתמוז התשע"ב 03/07/2012) בא כוח התובע עו"ד עיינה אונגר-לטין בא כוח הנתבעות עו"ד יעקב בלס גירושין, מזונות, החזקת ילדים/הסדרי ראיה, חלוקת רכוש - כריכה נושא הדיון: סמכות נמשכת וכבוד הדדי בין הערכאות עניינה של החלטה זו הוא סמכות בית הדין לדון בעניינים שכרך התובע בתביעת הגירושין שהגיש לבית הדין. זמן מה לאחר שהוגשו התביעות בבית הדין, הגישה הנתבעת לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לאכיפת הסכם גירושין שאושר שם לפני 12 שנים וכן תביעה לפרוק שיתוף בין בני הזוג. על פי הסכמתם, התגרשו הצדדים בביה"ד הרבני ביום י"ב בתמוז תשע"ב (1/7/2012), ועוד קודם לכך סוכם כי ההחלטה בסוגיית הסמכות תינתן לאחר סידור הגט. בעבר הרחוק, בשנים 1998 עד שנת 2000, התקיימו בין הצדדים הליכים בבית המשפט לענייני משפחה. ההליכים החלו בתביעה שהגישה שם הנתבעת דכאן למזונות קטינים, תביעה רכושית וכן תביעה למשמורת הקטינים. בשנת 1999 התקיימו דיונים בנושאים אלו בבית המשפט לענייני משפחה. ביום 30.11.99 התייצבו הצדדים בבית המשפט, ולאחר דין ודברים באולם בית המשפט הכתיבו באי כוח הצדדים לפרוטוקול, כפי הנראה בעזרת בית המשפט, עקרונות להכנת הסכם שלום בית ולחילופין גירושין. בסופו של דבר, לאחר עוד אי-אלו הליכים הגיעו הצדדים להסכם שכותרתו "הסכם שלום בית ולחילופין – גירושין" שנחתם ביום 22.2.2000 וקיבל באותו יום אישור ותוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה. המחלוקת בין הצדדים היא, אם חרף ההליכים ופסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה שאישר את ההסכם, מוסמך בית הדין לדון בתביעות הכרוכות בגירושין. לטענת התובע, בתמצית, ההסכם הנ"ל איננו רלוונטי עוד עקב השנים הרבות שחלפו מאז והפרתו ע"י הנתבעת. כמו כן, טוען התובע, כי על פי פסיקת בית המשפט העליון, "במעשה של מתן תוקף להסכם בין בעלי דין, כשהוא לעצמו, אין בית המשפט או בית-דין קונים סמכות לעתיד להמשיך ולדון בפסק הדין" (בג"ץ 6103/93 סימה לוי נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים (1994) פ"ד מח(4) 591). הסמכות הנמשכת קיימת אך ורק כאשר הערכאה שדנה בענין דנה בו לגופו והכריעה בו. כמו כן על פי בג"ץ 8578/01 חליווה נ' חליווה (2002) פ"ד נו(5) 634, 640, דוקטרינת הסמכות הנמשכת חלה על פי מהותה ותכליתה במצבים בהם בית המשפט דן ופסק מכוח סמכות מקורית לגופה של סוגיה בעלת אופי מתמשך, כך שמן הראוי שימשיך להחזיק בסמכותו בהתדיינות נוספת בין בני הזוג באותה סוגיה. לטענת התובע, תנאים אלו אינם מתקיימים במקרה דנן. לטענת הנתבעת, בתמצית, בית המשפט לענייני משפחה היה מעורב ואף שותף לגיבושו של ההסכם שנכרת בין הצדדים כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מיום 31.11.99. העקרונות שהוכתבו לפרוטוקול נקבעו בעזרתו של בית המשפט, ואלו היוו בסיס להכנת ההסכם שבסופו של דבר אושר וניתן לו תוקף של פסק דין. לפיכך, מן הדין שבית המשפט הוא שידון ויכריע במחלוקת הרכושית שבין הצדדים. הנתבעת מפנה, בין היתר, להחלטת בית הדין הרבני ברחובות בתיק (רבני רח') 8570-21-1 ס' ר' נ' ס' י' (תשס"ד 2003), שם קבע בית הדין, "שהעיקר הוא בשאלה אם בית המשפט היה שותף לגיבוש ההסכם, או שמדובר בהסכם שהוגש כמות שהוא לאישור בית המשפט". לאחר העיון בחומר ובטענות ומענות הצדדים, נראה כי אף שיש מחלוקת לגבי מידת המעורבות של בית המשפט, אכן היתה מעורבות מסויימת של בית המשפט בקידומו ובגיבושו של ההסכם שאושר בסופו של דבר. נראה לכאורה כי אם היה מדובר בתביעת גירושין כרוכה שהיתה מוגשת בשנים הסמוכות לאישור ההסכם הנ"ל בשנת 2000, היינו מסתפקים במידת המעורבות המשתקפת מפרוטוקול הדיונים – מעורבות לא גדולה במיוחד – והיינו מכריעים כי בית המשפט הוא המקום המתאים להכרעה בתביעות שנכרכו בתביעת הגירושין, לרבות בתביעה הרכושית אשר לא תמיד היא בעלת אופי מתמשך. נציין כי העובדה שהצדדים קבעו בהסכם הגירושין כי בהעדר הסכמה ביניהם לגבי פירוק השיתוף, ימנה בית המשפט כונסי נכסים, תומכת גם היא במתן סמכות נמשכת לבית המשפט. פהימה ג'ראח נ' יעקב ג'ראח (1963), יז 2617, כי אף שברגיל בית דין או בית משפט שפסק מזונות, הוא המוסמך לדון בתביעה מאוחרת לשינוי פסק הדין, לא מן הנמנע, כי אף אם נפסקו לאשה בעבר מזונות בבית הדין, ועקב סכסוך חדש שפרץ היא פונה עכשיו אל בית המשפט, עשוי בית המשפט לדון בדבר אם סבר כי בנסיבות המקרה, אין זה המשך של אותו עניין שתחילתו נדונה בבית הדין. אם בפסק דין שהכריע בסכסוך כך, בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין על אחת כמה וכמה. לאחר ששבנו ושקלנו בדבר ומאחר וממילא הצדדים צפויים להתייצב בעוד ימים ספורים לדיון בבית המשפט לענייני משפחה לקדם משפט בתביעות שהגישה שם הנתבעת דכאן, אנו סבורים כי על פי עקרון הכיבוד ההדדי של הערכאות ובהתחשב בנסיבות המיוחדות לעניין דנן, מן הראוי כי בית המשפט הוא שיכריע במחלוקת בשאלת הסמכות. הצד המעוניין בדבר יבקש איפוא את הכרעת בית המשפט בשאלת הסמכות. הצדדים מתבקשים להגיש אלינו הודעות עדכון תוך 7 ימים ממתן החלטת בית המשפט, ולאחר מכן נחליט על המשך דרך הטיפול בתיקים שלפנינו. ניתן ביום י"ג בתמוז התשע"ב (03/07/2012) הרב משה אוחנונה - אב"ד הרב יגאל לרר - דיין הרב מנחם האגר - דיין