תביעה של מוכר מצרכי מזון נגד לקוח על חוב בגין סחורה שניתנה בעדכון ל-5,311.33 ש"ח. הנתבע טען כי החוב הוא בסך 3,200 ש"ח בלבד וכי הוא במצוקה כלכלית. בית הדין בחן את אמינות הכרטיס בחנות כראיה, והנחה שהוא בעל ערך של עדות כפי שקבעו חכמים בתלמוד שבועות. כאשר יש מחלוקת על הסכום, מתחייב השבעה. בזמן הזה, במקום להטיל שבועת התורה, בתי דין מפשרים בתשלום. בית הדין קבע שהנתבע מודה במקצת ולכן עליו לשלם שני שלישים מהחלוקים - סך 4,600 ש"ח. בשל קשיים כלכליים, חולק הסכום לתשעה תשלומים של 500 ש"ח בחודש, החל מחודש כסלו.
סכומים כספיים
debt
4,600 ₪
debt
monthly
500 ₪
עובדות
התובע הוא מוכר מצרכי מזון שסיפק סחורה למשפחת הנתבע בשיטת אשראי. הסחורה רשומה בכרטיס (פנקס) של החנות. התובע תוקף על סך 5,311.33 ש"ח (סכום מעודכן). הנתבע טוען כי החוב בפועל הוא 3,200 ש"ח בלבד. הנתבע הודה שנשאר לו חוב אך טען כי היה בקשיים כלכליים ולא יכול היה לשלם. הנתבע גם ערער על הכרטיס בטענה שחסרה בו חתימה ליד הסכום המחלוקת, בניגוד לחיובים אחרים שכללו חתימה.
החלטה
בית הדין קבע שהכרטיס של החנות הוא כראיה אמינה לפי חז"ל בתלמוד שבועות מ"ז ע"ב. למרות החסרת חתימה ליד החוב המחלוקת, יש לתת משקל לטענת הנתבע כמודה במקצת. בזמן הזה, במקום להטיל שבועת התורה על מודה במקצת, בתי דין מפשרים בתשלום כספי בדרך כלל של שני שלישים מהסכום המחלוקת. המחלוקת בין הצדדים היא על 2,111 ש"ח, ושני שלישים מסכום זה הם 1,400 ש"ח. לכן, בית הדין קובע כי הנתבע יישלם 4,600 ש"ח (סכום כולל).
נימוקים
בית הדין בדק את בעיית אמינות הכרטיס בחנות. על סמך תלמוד שבועות מ"ז ע"ב, קבעו חכמים שחנווני יכול להישבע על פנקסו וגובה את הסחורה מבעל הבית. עם זאת, הפוסקים הבהירו שדבר זה תופס כאשר יש רגלים (עדים או אינדיקציות) לדברים. בנידון זה, למרות חסרת החתימה ליד סכום המחלוקת, הכרטיס עדיין יכול לשמש כטענת ברי (עדות חלקית) של הנתבע. מאחר שהנתבע מודה במקצת (מודה בחלק מהסכום), בעבר היו משביעים שבועת התורה. אך בזמן הזה, נהג של בתי דין בישראל הוא להימנע מהטלת שבועה דאורייתא ובמקום זאת לפשר בתשלום כספי - בדרך כלל שני שלישים מהסכום המחלוקת.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:184 מוכר שתובע על פי הכרטסת תשס"ה/19 התובע: מר א' הנתבע: מר ב' בנושא: אי תשלום עבור מצרכי מזון. טענות הצדדים: התובע: אני הייתי מוכר למשפחת ב' מצרכי מזון ונשאר להם חוב בסך 5,311.33 ש"ח (זה לפי העידכון שנמסר לבית הדין ולא לפי תביעתו שהיתה יותר). הדברים רשומים אצלי בכרטיס שהיה בחנות. הנתבע: לפי חישובי נשאר חוב בסך 3,200 ש"ח, הייתי בקשיים ולכן לא יכולתי לשלם אבל אני אשלם. לדעתי הוא טעה, בכרטיס אין חתימה ליד החוב, ובשאר החיובים היתה חתימה. ע"כ עיקר הטענות הצדדים חתמו על שטר בוררות. בירור הדין אמינות כרטיס החייבים הבעיה העומדת בפנינו היא מה היא מידת האמינות של הכרטיס בחנות, מצאנו ב תלמוד שבועות מ"ז ע"ב , שחז"ל תקנו לחנווני על פנקסו שישבע וגובה מבעל הבית שבציוויו נתן סחורה ללקוחות. אולם מבואר בדברי הפוסקים שזה דווקא אם יש רגלים לדבר כגון שיש עדים ששמעו שבעל הבית אומר לחנווני תן לפועלי ארוחת צהרים ואחר כך נתגלעו חילוקי דעות אם העניין בוצע. בנידון שלפנינו היות ובדרך כלל צריכה להיות חתימה ע"י החוב וכאן חסרה חתימה לפי דברי הנתבע, ישנה ריעותא בטענת ברי. בכל זאת, גם אם הוא מסתמך על הפנקס (הכרטיס) לגביו זה יחשב כטענת ברי, (עי' ערוך-השלחן חו"מ ס' צ"א סע' ח' ) ולכן בפשטות נראה שהנתבע יש לו דין מודה במקצת לחייב שבועת התורה. מודה במקצת בזמננו בזמננו לא נהגו בבתי דין להטיל שבועה אלא מפשרים בתשלום כספי, בספר דיני-בוררות לרב אריאל שער-רביעי מביא כמה מנהגים בגובה הפשרה. כדי להימנע משבועת התורה הנתבע ישלם שני שלישים מגובה התביעה. המחלוקת ביניהם היא על סך 2,111 ש"ח שני שלישים הוא סך 1,400 ש"ח, ולכן סבור בית הדין שאת הסכום הזה הנתבע ישלם. לסיכום: על הנתבע לשלם 4,600 ש"ח. בגלל מצבו הכלכלי הקשה של הנתבע בית הדין סבור שיש לפרוס את כל התשלום לכמה חדשים בכל חודש לשלם 500 ש"ח. דהיינו, הסכום ישולם במשך תשעה חודשים החל מחודש כסלו תשס"ו. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב ישראל הירשנזון נושאים בית דין - סדרי דין > ראיות > סוגי ראיות > מסמכים כראיות > פנקס > בלי חתימה ליד הסכום כמקובל מנהג > תוכן מנהגים > בסדרי דין > לפשר במקום חיוב שבועה > שבועה דאורייתא > בשני שליש מסכום השבועה שבועה > שבועת התורה > שבועת מודה במקצת > שבועת מודה במקצת נוהג בתי הדין בזמן הזה > אין משביעים > מחייבים שני שליש מסכום השבועה מקורות בבלי שבועות דף מז עמוד ב