סיכום
תובע, בעל חנות, תבע לקוחה על סך 1,237 ש"ח בגין מצרכי מזון שנקנו בחנותו. הנתבעת טענה כי לא אישרה את סכום החוב המלא וכי בנה הקטן חתם בעדות בלי הסכמתה, וכי הוא הוסיף אפסים למספרים. בית הדין קבע כי הפנקס אינו מדוקדק משום שהחתימות לא אומתו כראוי. למרות שהנתבעת הודתה במקצת בחוב, בית הדין החליט שבעקבות ספקות בטענת התובע ודי בתשלום של חצי הסכום בעיגול - 750 ש"ח - במקום חיוב שבועה.
עובדות
בעל חנות תבע לקוחה על סך חוב בגין מכירת מצרכי מזון. לפי הכרטסת של התובע, החוב הוא 1,237 ש"ח. הנתבעת שילמה אלף ש"ח והסרבה לשלם יותר. הנתבעת טענה כי לא אישרה את הסכום ברשומות, וכי בנה הקטן חתם בעדות כשהוא לא צריך לעשות כן, וכי התובע הוסיף אפסים למספרים. התובע הכיר בטעויות בעבר וביקש עדויות על חתימות וחישובים.
החלטה
בית הדין פסק כי הנתבעת תשלם סך של 750 ש"ח בתוך שלושים יום מעת קבלת פסק הבוררות. החיוב הוא בשיעור של מחצית מהסכום שלא הכחישה הנתבעת בבירור, עם עיגול החשבון.
נימוקים
בית הדין קבע כי הפנקס אינו נחשב לפנקס מדוקדק משום שהחתימות לא אומתו כראוי על ידי הקונים, והקונה טוענת שלא אישרה את האפסים שנוספו. לפי הדין (שו"ע חו"מ סי' צ"א), חנווני אינו נישמע בשבועה על פנקס שאינו מדוקדק. אולם, מאחר שהנתבעת הודתה במקצת בחוב וטענת התובע מעוררת ספקות (כפי שהוא התנצל על הגשת החשבון), בית הדין החליט לפשור במקום להטיל חיוב שבועה, ובכדי להיפטר מחיוב השבועה, הנתבעת תשלם חצי מהסכום בעיגול.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:175 בעל חנות טוען לחיוב על פי הכרטסת תשס"ה/5 התובע: מר א', בעל חנות. הנתבעת: גב' ב', לקוחה. בנושא: תשלום עבור מצרכי מזון שנקנו מחנותו. טענות הצדדים: התובע: גב' ב' קנתה אצלי ולפעמים שלחה את הילד, לפי החישוב שהיה לי בכרטיס נשאר לה חוב על סך 1,237 ש"ח, היה לה חוב יותר מאלפיים והיא שילמה אלף, ויותר לא רצתה לשלם. הנתבעת: אני לא שלחתי את בני הקטן לחתום והוא חתם בשמו וזה לא נכון. כמו כן הוא הונה אותי והוסיף אפסים ליד המספרים שרשם, ולדעתי איני חייבת יותר מחצי ממה שרשום. כמה פעמים הוכחתי לו בזמן העבר שהוא טעה, והוא התנצל, ולכן איני חייבת יותר. התובע לא הביא כרטיס מהזמנים הקודמים אלא רק מה שרשום שחייבת יותר מאלף, ועוד כמאתיים ממה שב' חתמה והחתימות של הבן, שב' מכחישה שהוא חתם אלא שא' חתם מעצמו. ע"כ עיקרי הטענות. הצדדים חתמו על שטר בוררות. בירור הדין נאמנות עפ"י הפנקס מצאנו בתלמוד במסכת שבועות פרק ז', וכן נפסק להלכה ב שו"ע חו"מ סי' צ"א סע' א' , שחז"ל נתנו נאמנות לחנווני על פנקסו שאם טוען לבעל הבית סכום הנקוב בו, הוא נשבע ונוטל. אולם אומרים הפוסקים, עי' שם ערוך-השלחן חו"מ סי' צ"א סע' א' וסע' ח' שזה דווקא בפנקס מדוקדק, אבל אם אינו מדוקדק אינו נשבע ונוטל, אבל מה שרשום שמה נחשב כטענת ברי שיכול לטעון כנגד בעל הבית לגבי כל ההשלכות הנובעות מטענת ברי. בנידון שלפנינו אין לראות בפנקס פנקס מדוקדק כי את האימות היו צריכים לאמת ע"י חתימות הקונים והקונה אומרת שהיא לא אישרה את האפסים שיש בסוף החשבון וכן בנה לא חתם. ולכן אין ליתן נאמנות בשבועה לחנווני שיוכל ליטול. הודאה במקצת אולם היות והוא טוען שהיא חייבת לו סכום, והיא מודה במקצת, לכאורה יש כאן חיוב שבועה. ובזמננו כדי להיפטר מחיוב שבועה פודים אותה בתשלום. אלא שגם טענת הברי שלו יש בה ריעותא, כפי שנתגלה במהלך הדיון שהוא בעצמו התנצל על הגשת החשבון. אי לכך בית הדין סבור, שהמחצית שהנתבעת לא מכחישה בבירור היא תשלם, בתוספת עד עיגול החשבון, דהיינו 750 ש"ח. יש לשלם את היתרה הזאת, לא יאוחר משלושים יום מעת הגעת פסק הבוררות לידה. לסיכום: הנתבעת תשלם סך 750 ש"ח. אנו מקווים שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב ישראל הירשנזון נושאים מנהג > תוכן מנהגים > בסדרי דין > לפשר במקום חיוב שבועה > שבועה דאורייתא > מפשרים בסדרי דין > לפשר במקום חיוב שבועה > שבועה דאורייתא > בחצי מסכום השבועה שבועה > שבועת התורה > נוהג בתי הדין בזמן הזה > אין משביעים > מחייבים חצי מסכום השבועה שבועת מודה במקצת > שבועת מודה במקצת נוהג בתי הדין בזמן הזה > אין משביעים > מפשרים מקורות בבלי שבועות דף מד עמוד ב שולחן ערוך חושן משפט עה-צו - הלכות טוען ונטען סימן צא סעיף א