תלמוד בבלי מסכת גיטין דף 20:

הָא בָּעֵינָא ״מִכְתַּב״, וְלֵיכָּא! כְּדִינְרֵי זָהָב, וְלֹא כְּדִינְרֵי זָהָב. כְּדִינְרֵי זָהָב – דְּבוֹלֵט; וְלֹא כְּדִינְרֵי זָהָב – דְּאִילּוּ הָתָם, מִגַּוַּאי; וְהָכָא – מֵאַבָּרַאי. בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: כָּתַב לָהּ גֵּט עַל טַס שֶׁל זָהָב, וְאָמַר לָהּ: ״הִתְקַבְּלִי גִּיטִּיךְ וְהִתְקַבְּלִי כְּתוּבָּתִךְ״, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: נִתְקַבְּלָה גִּיטָּהּ וְנִתְקַבְּלָה כְּתוּבָּתָהּ. אֵיתִיבֵיהּ: ״הִתְקַבְּלִי גִּיטִּיךְ, וְהַשְּׁאָר לִכְתוּבָּתִךָ״ – נִתְקַבְּלָה גִּיטָּהּ, וְהַשְּׁאָר לִכְתוּבָּתָהּ. טַעְמָא דְּאִיכָּא שְׁאָר, הָא לֵיכָּא שְׁאָר – לֹא! הוּא הַדִּין אַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא שְׁאָר; וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא שְׁאָר, אִי אָמַר לַהּ – אִין, אִי לָא – לָא. מַאי טַעְמָא? אַוֵּירָא דִמְגִילְּתָא הוּא. תָּנוּ רַבָּנַן: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ וְהַנְּיָיר שֶׁלִּי״ – אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. ״עַל מְנָת שֶׁתַּחְזִירִי לִי אֶת הַנְּיָיר״ – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. בָּעֵי רַב פָּפָּא: בֵּין שִׁיטָה לְשִׁיטָה וּבֵין תֵּיבָה לְתֵיבָה, מַאי? תֵּיקוּ. וְתִיפּוֹק לֵיהּ ״דְּסֵפֶר״ אֶחָד אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה סְפָרִים! לָא צְרִיכָא, דִּמְעוֹרֶה. בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: הָיוּ מוּחְזָקִים בְּעֶבֶד שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ – וְגֵט כָּתוּב עַל יָדוֹ, וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן אַקְנוֹיֵי אַקְנִי לַהּ, אוֹ דִלְמָא, הוּא מִנַּפְשֵׁיהּ עָיֵיל? אָמַר רָבָא: וְתִיפּוֹק לֵיהּ דִּכְתָב שֶׁיָּכוֹל לְהִזְדַּיֵּיף הוּא! וּלְרָבָא, קַשְׁיָא מַתְנִיתִין ״עַל הַיָּד שֶׁל עֶבֶד״! בִּשְׁלָמָא מַתְנִיתִין לְרָבָא לָא קַשְׁיָא, בְּעֵדֵי מְסִירָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר הִיא. אֶלָּא לְרָמֵי בַּר חָמָא קַשְׁיָא! לְרָמֵי בַּר חָמָא נָמֵי לָא קַשְׁיָא – בִּכְתוֹבֶת קַעֲקַע. הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי, מַתְנִיתִין (לְרָבָא) נָמֵי לָא תִּיקְשֵׁי – בִּכְתוֹבֶת קַעֲקַע. מַאי הָוֵי עֲלַהּ? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַגּוֹדְרוֹת, אֵין לָהֶן חֲזָקָה. בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: הָיוּ מוּחְזָקִין בְּטַבְלָא שֶׁהִיא שֶׁלָּהּ – וְגֵט כָּתוּב עָלֶיהָ; וַהֲרֵי הִיא יוֹצְאָה מִתַּחַת יָדוֹ, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן אַקְנוֹיֵי אַקְנִיתַהּ לֵיהּ, אוֹ דִלְמָא (אִשָּׁה) לָא יָדְעָה לְאַקְנוֹיֵי? אָמַר אַבָּיֵי, תָּא שְׁמַע: אַף הוּא הֵעִיד עַל כְּפָר קָטָן שֶׁהָיָה בְּצַד יְרוּשָׁלַיִם, וְהָיָה בּוֹ זָקֵן אֶחָד, וְהָיָה מַלְוֶה לְכׇל בְּנֵי הַכְּפָר, וְכוֹתֵב בִּכְתַב יָדוֹ וַאֲחֵרִים חוֹתְמִים, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִכְשִׁירוּהוּ. וְאַמַּאי? הָא בָּעֵינָא ״סֵפֶר מִקְנָה״, וְלֵיכָּא! אֶלָּא לָאו, מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן אַקְנוֹיֵי מַקְנֵה לְהוּ! אָמַר רָבָא: וּמַאי קוּשְׁיָא? דִּילְמָא