תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 46.

אֶלָּא לָאו דְּלֵיכָּא עֵדִים? וְקָתָנֵי: אוּמָּן מְהֵימַן – מִיגּוֹ דְּאִי בָּעֵי אָמַר לֵיהּ ״לְקוּחָה הִיא בְּיָדִי״, מְהֵימַן נָמֵי אַאַגְרֵיהּ! לָא, לְעוֹלָם דְּלֵיכָּא עֵדִים; וְהוּא דְּלֹא רָאָה. מֵתִיב רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אוּמָּן אֵין לוֹ חֲזָקָה. אוּמָּן הוּא דְּאֵין לוֹ חֲזָקָה – הָא אַחֵר יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאִיכָּא עֵדִים, אַחֵר – אַמַּאי יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה? אֶלָּא לָאו דְּלֵיכָּא עֵדִים? וְקָתָנֵי: אוּמָּן אֵין לוֹ חֲזָקָה. תְּיוּבְתָּא דְּרַבָּה! תְּיוּבְתָּא. תָּנוּ רַבָּנַן: נִתְחַלְּפוּ לוֹ כֵּלִים בְּכֵלִים בְּבֵית הָאוּמָּן – הֲרֵי זֶה יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, עַד שֶׁיָּבֹא הַלָּה וְיִטּוֹל אֶת שֶׁלּוֹ. בְּבֵית הָאֵבֶל אוֹ בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה – הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, עַד שֶׁיָּבֹא הַלָּה וְיִטּוֹל אֶת שֶׁלּוֹ. מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא? אָמַר רַב: הֲוָה יָתֵיבְנָא קַמֵּיהּ דְּחַבִּיבִי, וַאֲמַר לִי: וְכִי אֵין אָדָם עָשׂוּי לוֹמַר לָאוּמָּן ״מְכוֹר לִי טַלִּיתִי״?! אָמַר רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא הוּא, אֲבָל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו – לֹא. וְהוּא נָמֵי – לָא אֲמַרַן אֶלָּא דַּאֲמַר לֵיהּ: ״טַלִּית״ סְתָם, אֲבָל ״טַלִּיתְךָ״ – לָא, הַאי לָאו טַלִּית דִּידֵיהּ הוּא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא: תָּא אַחְוִי לָךְ רַמָּאֵי דְפוּמְבְּדִיתָא, מַאי עָבְדִי. אָמַר לֵיהּ: ״הַב לִי סַרְבָּלַאי״. ״לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם״. ״הָא אִית לִי סָהֲדִי דְּחַזְיוּהּ גַּבָּךְ!״ אָמַר לֵיהּ: ״הָהוּא אַחֲרִינָא הֲוָה״. ״אַפְּקִינֵּיהּ וְנֶחְזִינְהוּ!״ אָמַר לֵיהּ: ״אִיבְרָא לָא מַפֵּיקְנָא לֵיהּ״. אָמַר רָבָא: שַׁפִּיר קָאָמַר לֵיהּ –