סיכום
עובד תבע את מעסיקתו על פיצויי פיטורין, השלמת שכר, דמי הבראה, דמי נסיעות ופיצויים בשל הלנת שכר, בסך הכול כ-9,500 ₪. המעסיקה הגישה תביעה נגדית בטענה שהעובד הפר התחייבויות ולא ביצע את עבודתו כראוי. בית הדין קיבל חלקית את תביעת העובד וחייב את המעסיקה בתשלום דמי הבראה בסך 895.5 ₪, פיצויי פיטורין בסך 725 ₪, דמי נסיעות בסך 1,158 ₪, וההשלמה בגין עמלות שנגבו בסך 450 ₪, סך הכל 3,428.5 ₪ כולל אגרת בית הדין. דחה בית הדין את תביעת הפיצוי בשל הלנת שכר וחייב את המעסיקה בתשלום כל אגרות בית הדין בשל חוסר שיתוף פעולה.
עובדות
העובד עבד אצל המעסיקה בתקופה בין ינואר 2008 לפברואר 2009. בתחילת התקופה עבד כסוכן מכירות לשטחי פרסום בעלון, ובהמשך היה מנהל חנות ספרים. העובד החל ללמוד במקביל לעבודתו, מה שהביא לשינוי בתפקידו. הוא פוטר בשיחת טלפון. ישנו חילוקי דעות בין הצדדים בנושא השלמת תשלומי שכר: עמלות מכירות שנגבו מלקוחות (450 ₪), דמי הבראה (895.5 ₪), פיצויי פיטורין (725 ₪), דמי נסיעות (הפרש בין 326 ₪ שנטען לבין 220-224 ₪ ששולם), וטענה לפיצויי הלנת שכר (4,950 ₪). יוני 2009: העובד קיבל הודעה שהצ'קים שלו מוכנים.
החלטה
בית הדין קיבל חלקית את תביעת העובד וחייב את המעסיקה בתשלום: (1) דמי הבראה: 895.5 ₪; (2) פיצויי פיטורין: 725 ₪; (3) דמי נסיעות: 1,158 ₪; (4) עמלות שנגבו מלקוחות: 450 ₪; (5) אגרת בית הדין: 200 ₪. סך הכל: 3,428.5 ₪. בית הדין דחה את הטענה לפיצויי הלנת שכר בנימוק שלא נוכח עיכוב בתשלום בהיקף בלתי סביר. בית הדין דחה את כל התביעות הנגדיות של המעסיקה: דחה את הטענה בדבר השקעה שירדה לטמיון בשל התחלת לימודים, דחה את הטענה בדבר נזק מחוסר דיוק בטיפול בלקוחות פרסום וחוסר הוכחה, ודחה את הטענה בדבר איחורים בפתיחת החנות בשל חוסר הוכחה.
נימוקים
בנוגע לעמלות: המעסיקה לא סתרה את טענת העובד, ובית הדין חייב בתשלום 450 ₪ שנגבו בודאות. בנוגע להשלמות (דמי הבראה, נסיעות, פיצויי פיטורין): על סמך דעת רו"ח שהוגשה לבית הדין ולא היתה לה הגבה מהמעסיקה, בית הדין חייב בתשלום ההפרשים. בנוגע לפיצויי הלנת שכר: בית הדין קבע שהעיכוב בתשלום התעכב אך לא בהיקף בלתי סביר, וקבלת תשובות מרו"ח אורכת זמן. בנוגע לתביעה על השקעה שירדה לטמיון: על מנת לחייב עובד בהתחייבות לטווח ארוך, יש לסכם על כך מראש באופן בהיר. שינוי תוכניות לימודים בהיקף מסוים הוא דבר מקובל. בנוגע לטענת נזק בשל טיפול לקוה בלקוחות: המעסיקה לא הוכיחה את הטענה, וראוי להתייחס להמשך עסקת העובד ותשלום שכרו כמחילה על תביעות נזיקיות. בנוגע לטענת איחורים בפתיחת החנות: לא הוכחה הטענה על ידי התובעת בתביעה הנגדית.
טקסט מלא של הפסק ←
י"ט באלול תש"ע 29 באוגוסט 2010 תיק מס' 70005 תמצית העובדות והטענות התובע עבד אצל הנתבעת החל מחודש ינואר 2008, ועד ל19 בפברואר 2009. בחלק מן התקופה עבד כסוכן מכירות לשטחי פרסום בעלון שמפיקה הנתבעת, ובחודשים האחרונים הקים וניהל את חנות הספרים. שינוי התפקיד נבע מכך שהתובע החל ללמוד במקביל לעבודתו. התובע פוטר על ידי מנהל הנתבעת בשיחת טלפון והקשר בין הצדדים סביב השלמת השכר ותשלום תנאי השכר התנהל בצורה לא חלקה. ביוני 2009 קיבל התובע הודעה שהצ'קים שלו מוכנים, והוא קיבל אותם לאחר מספר ימים. טענות התובע: התובע טוען שבמספר מרכיבי שכר, לא קיבל את מלא התשלום שמגיע לו. להלן הפערים בין הסכומים להם הוא זכאי לבין הסכומים ששולמו בפועל: עמלת מכירות – 450 ₪ עבור עמלות פרסום, 10% מסכומים שנגבה בפועל מהלקוחות. בנוסף, 316.5 ₪ עמלות המגיעות לו אם אכן נגבו כספים מלקוחות אחרים. דמי הבראה 895.5 ₪ פיצויי פיטורין 725 ₪ [נטען 4170.15 ₪ ; שולם 3445 ₪ ]. נסיעות 1158 ₪. [נטען 326 ₪ ; ברוב החודשים שולם 220 או 224 ₪ ] פיצויי הלנת שכר בסך 4950 ₪ על מה שכן שולם באיחור של חצי שנה בתירוצים שונים. הוצאות משפט + הפסד יום עבודה. לטענת התובע בסך הכל מגיע לו "לא פחות מ- 9500 ₪." טענות הנתבעת הנתבעת טוענת שהתשלומים ששילמה נעשו על פי חישוב רו"ח שלה, שאמון על חישוב ענייני השכר. לא היה עיכוב בלתי סביר בהעברת השלמת התשלומים, והעיכוב נבע ממידע לא שלם שהגיע מהרו"ח. בנוסף, לנתבעת טענות רבות, על בסיסן הגישה תביעה נגדית. סיכום טענות הנתבעת בתביעה הנגדית: הושקעו סכומים גדולים בתובע והם ירדו לטמיון כאשר התובע התחיל ללמוד, בשונה מהתוכניות עליהן דיווח ערב קבלתו לעבודה. על כך תובעת הנתבעת סך של 30,000 ₪. התובע לא טיפל כראוי בלקוחות הפרסום, ולפיכך נגרם לנתבעת נזק בכך שהיתה צריכה לפצותם בשטחי פרסום בסכומים גדולים. על כך תובעת הנתבעת סך של 10000 ₪ בתוספת מע"מ. התובע איחר לעבודתו, ובמקום לפתוח את החנות בשעה 9:00, היא נפתחה בשעות 10:00 או אף 11:00. הנזק בשל התנהלות זו עומד להערכת הנתבעת על כ3,500 ₪. תשלום על עמלות שנגבו מהלקוחות אך טרם הועברו לתובע. התובע תבע בוודאות 450 ₪. הנתבעת לא סתרה את טענותיו. לגבי צורך לפצות חלק מן הלקוחות בשטחי פרסום: התובעת גבתה כסף עבור פרסומות אלו. הנתבעת לא הביאה ראיות לכך שאכן פצתה את הלקוחות, ובעיקר לכך שהצורך לפצות נבע מהשירות של התובע. גם העובדה שהתובע לא עסק בגביה אינה רלוונטית, כיוון שהוא הועבר לתפקיד אחר בחברה. בית הדין מחייב את הנתבעת בתשלום 450 ₪ מהתמורה שבוודאי נגבתה. השלמת סכומי דמי ההבראה, דמי הנסיעות ופיצויי פיטורין. על פי חוו"ד שקיבל בית הדין, שתוכנה הועבר לצדדים, ולאור העובדה שהנתבעת נמנעה מלהסביר את דרך החישוב שלה וכן לא הגיבה לחוו"ד , מחייב בית הדין בתשלומי ההפרשים: דמי הבראה 895.5 ₪ פיצויי פיטורין 725 ₪ נסיעות 1158 ₪. בית הדין התרשם, שתשלום יתרת חובותיה של הנתבעת, אמנם התעכב, אך לא בהיקף לא סביר. קבלת תשובות מרו"ח אורכת זמן מה. גם בבתי הדין לעבודה, אין ממשים את הזכות לפיצויים בשל הלנת שכר, אלא במצבים מובהקים של עיכוב בתשלום לתקופת זמן ארוכה. על כן, תביעה זו נדחית. בית הדין סבור, שאילו בחנה הנתבעת את טענותיו של התובע תוך שיתוף פעולה, סביר ביותר שהתביעה כלל לא היתה מגיעה לבית הדין. על כן תשלם הנתבעת לתובע את אגרת בית הדין כולה, בסך של 200 ₪. דיון בתביעות שכנגד הטענה בדבר חובת התובע לפצות את הנתבעת על השקעתה שירדה לטמיון – נדחית. על מנת לחייב אדם בתשלום עבור הכשרה, ובהתחייבות לעבודה לטווח ארוך, יש לסכם על כך מראש באופן שהדבר ברור לשני הצדדים. בנוסף, שינוי תוכניות מלימודים בהיקף מסוים, ללימודים בהיקף רחב יותר, הוא דבר מקובל. כל שלא סוכם מראש, לא ניתן לתבוע מן העובד המשך עבודה, ובמקרה כזה נטל הראיה על סיכום מפורש כזה הוא על התובע אותו. זאת ועוד, עת התחיל התובע את לימודיו ועבר לנהל את החנות, הוא לא נתבע על כך. הפסקת עבודתו, הייתה לאחר שכבר חדל לשמש כסוכן מכירות. גם דינה של טענה זו להדחות. על דורש הפיצוי להוכיח את עובדת האיחורים ואת ההפסדים שנגרמו. הנתבעת, שהיא התובעת בעניין זה, לא הוכיחה את טענותיה. כמו כן, יש לראות בהמשך העסקת התובע, מידי חודש בחודשו ותשלום שכרו, מחילה על תביעות נזיקיות בשל איכות העבודה. אין לגרוע משכרו של עובד, אם נגרמו אי הבנות עם לקוחות. טענת התובע, שהוא הנתבע בסעיף זה, בדבר חוסר שביעות רצון בשל שינוי בתצורת הגליון, נשמעה הגיונית, ולא זכתה להתייחסות ספציפית של הנתבעת, שהיא התובעת בסעיף זה. זאת ועוד, פיצוי בשטחי פרסום, לא אמור לגרום לנתבעת הפסד. שכן, לנתבעת כבעלים של עיתון, יש מרחב תמרון בעיצוב הגליון, כך שברצותה, היא יכולה להוסיף פרסומות בכמות קטנה והדבר אינו גורע מרווחיה ומאפשרויותיה לפרסם באותם גליונות. על כן, בית הדין דוחה גם טענה זו. לאור האמור לעיל, הסכומים שעל הנתבעת לשלם הינם: דמי הבראה 895.5 ₪ פיצויי פיטורין נסיעות 1158 ₪ אגרת בית הדין סך הכל : 3,428.5 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,428.5 ₪ עד לתאריך ח' בתשרי תשע"א. פסק הדין ניתן ביום י"ט באלול תש"ע, 29 באוגוסט 2010. הרב מנחם יעקבוביץ הרב יוסף כרמל, אב"ד הרב סיני לוי