תלמוד בבלי מסכת קידושין דף 37:

בִּיאָה וּמוֹשָׁב כְּתִיב בְּהוּ?! הָכִי קָאָמַר: לְלַמֵּד שֶׁכׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בִּיאָה וּמוֹשָׁב אֵינוֹ אֶלָּא לְאַחַר יְרוּשָּׁה וִישִׁיבָה, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. אִי הָכִי, אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: הֲרֵי שַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״מוֹשָׁבוֹת״, וְאָמַר לוֹ: שַׁבָּת קַל וָחוֹמֶר הִיא, נֵימָא לֵיהּ: אֲנָא בִּיאָה וּמוֹשָׁב קָאָמֵינָא! חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר לֵיהּ, חֲדָא – דַּאֲנָא בִּיאָה וּמוֹשָׁב קָאָמֵינָא. וְעוֹד: דְּקָא אָמְרַתְּ הֲרֵי שַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״מוֹשָׁבוֹת״ – שַׁבָּת קַל וָחוֹמֶר הִיא. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בְּקֵירְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר קָא מִיפַּלְגִי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: לָא קֵירְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: קֵירְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר. אָמַר אַבָּיֵי: הַאי תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַפֵּיק מֵאִידַּךְ תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ בִּיאוֹת בַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶן לְאַחַר יְרוּשָּׁה וִישִׁיבָה, אַף כֹּל לְאַחַר יְרוּשָּׁה וִישִׁיבָה. וְאִידַּךְ, מִשּׁוּם דְּהָוֵה מֶלֶךְ וּבִיכּוּרִים שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד, וְכֹל שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין. וְאִידַּךְ: צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא מֶלֶךְ וְלָא כְּתַב בִּיכּוּרִים, הֲוָה אָמֵינָא: בִּיכּוּרִים, דְּקָא מִיתְהֲנֵי – לְאַלְתַּר. וְאִי כְּתַב בִּיכּוּרִים וְלָא כְּתַב מֶלֶךְ, הֲוָה אָמֵינָא: מֶלֶךְ, דְּדַרְכּוֹ לְכַבֵּשׁ – לְאַלְתַּר. וְאִידַּךְ: נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא מֶלֶךְ וְלָא בָּעֵי בִּיכּוּרִים, וַאֲנָא אָמֵינָא: וּמָה מֶלֶךְ, דִּלְכַבֵּשׁ לְאַחַר יְרוּשָּׁה וִישִׁיבָה, בִּיכּוּרִים – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? וְאִידַּךְ: אִי כְּתַב הָכִי הֲוָה אָמֵינָא: מִידֵּי דְּהָוֵה אַחַלָּה, קָא מַשְׁמַע לַן. וְהַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ חוֹבַת הַגּוּף נוֹהֶגֶת בֵּין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, ״מוֹשָׁב״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי שַׁבָּת, לְמָה לִי? אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּבְעִנְיָנָא דְמוֹעֲדוֹת כְּתִיבָא, תִּיבְּעֵי קִידּוּשׁ כִּי מוֹעֲדוֹת, קָא מַשְׁמַע לַן. ״מוֹשָׁב״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי חֵלֶב וָדָם, לְמָה לִי? אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּבְעִנְיָנָא דְקׇרְבָּנוֹת כְּתִיבִי, בִּזְמַן דְּאִיכָּא קׇרְבָּן, נִיתְּסַר חֵלֶב וָדָם, בִּזְמַן דְּלֵיכָּא קׇרְבָּן – לָא, קָא מַשְׁמַע לַן. ״מוֹשָׁב״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי מַצָּה וּמָרוֹר, לְמָה לִי? אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב ״עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ״, בִּזְמַן דְּאִיכָּא פֶּסַח – אִין, בִּזְמַן דְּלֵיכָּא פֶּסַח – לָא, קָא מַשְׁמַע לַן. ״בִּיאָה״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי תְּפִילִּין וּפֶטֶר חֲמוֹר, לְמָה לִי? הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עֲשֵׂה מִצְוָה זוֹ, שֶׁבִּשְׁבִילָהּ תִּיכָּנֵס לָאָרֶץ. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר ״מוֹשָׁב״ – כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם יוֹשְׁבִים מַשְׁמַע, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמׇּחֳרַת הַפֶּסַח״ – מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח אֲכוּל, מֵעִיקָּרָא – לָא אֲכוּל. אַלְמָא