תלמוד בבלי מסכת יבמות דף 116:

אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאַרְגֵּיל הוּא קְטָטָה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: עֵד אֶחָד בִּקְטָטָה, מַהוּ? מַאי טַעְמָא דְּעֵד אֶחָד מְהֵימַן: מִשּׁוּם דְּמִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִיגַּלּוֹיֵי לָא מְשַׁקַּר — הָכָא נָמֵי לָא מְשַׁקַּר, אוֹ דִלְמָא: טַעְמָא דְּעֵד אֶחָד מְהֵימַן מִשּׁוּם דְּהִיא דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא, וְהָכָא, כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ קְטָטָה, לָא דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא? תֵּיקוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינָהּ וְכוּ׳. תַּנְיָא, אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה: לִדְבָרֶיךָ, פִּקַּחַת — תִּנָּשֵׂא, שׁוֹטָה — לֹא תִּנָּשֵׂא?! אֶלָּא, אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ תִּנָּשֵׂא. הָהִיא דַּאֲתַאי לְבֵי דִינָא דְּרַבִּי יְהוּדָה, אָמְרִי לַהּ: סִפְדִי בַּעְלִךְ, קְרַעִי מָאנִיךְ, סִתְרִי מַזְיִיךְ. אַלְּפוּהָ שִׁיקְרָא? אִינְהוּ כְּרַבָּנַן סְבִירָא לְהוּ, אָמְרִי: תַּעֲבֵיד הָכִי כִּי הֵיכִי דְּלִישְׁרְיֻהָ. מַתְנִי׳ בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר, וּבְאוֹתָהּ מְדִינָה, וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: אַחַת הַבָּאָה מִן הַקָּצִיר, וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַזֵּיתִים, וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַבָּצִיר, וְאַחַת הַבָּאָה מִמְּדִינָה לִמְדִינָה. לֹא דִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּקָּצִיר אֶלָּא בַּהוֹוֶה. חָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמַּאי. גְּמָ׳ תַּנְיָא, אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל: לְדִבְרֵיכֶם, אֵין לִי אֶלָּא קְצִיר חִטִּים — קְצִיר שְׂעוֹרִים, מִנַּיִן? וְאֵין לִי אֶלָּא קוֹצֵר — בּוֹצֵר, מוֹסֵק, גּוֹדֵר, עוֹדֵר, מִנַּיִן? אֶלָּא מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בַּקָּצִיר, וְהוּא הַדִּין לְכוּלְּהוּ. הָכָא נָמֵי: מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּאוֹתָהּ מְדִינָה, וְהוּא הַדִּין לְכוּלְּהוּ. וּבֵית הִלֵּל: בְּאוֹתָהּ מְדִינָה דִּשְׁכִיחִי אִינָשֵׁי — מִירְתַת, מִמְּדִינָה לִמְדִינָה אַחֶרֶת, דְּלָא שְׁכִיחִי אִינָשֵׁי — לָא מִירְתַת. וּבֵית שַׁמַּאי: הָכָא נָמֵי שְׁכִיחִי שַׁיָּירָתָא. מַאי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שִׁילְפֵי קָצִיר חִטִּין הָיוּ, וְהָלְכוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם לִקְצוֹר חִטִּין, נְשָׁכוֹ נָחָשׁ לְאֶחָד מֵהֶן וּמֵת, וּבָאת אִשְׁתּוֹ וְהוֹדִיעָה לְבֵית דִּין. וְשָׁלְחוּ וּמָצְאוּ כִּדְבָרֶיהָ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה ״מֵת בַּעְלִי״ — תִּנָּשֵׂא, ״מֵת בַּעְלִי״ — תִּתְיַיבֵּם. נֵימָא רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקִיבָא וְרַבָּנַן בִּפְלוּגְתָּא דְּבֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל קָמִיפַּלְגִי? דְּתַנְיָא: לֹא יִשָּׂא אָדָם מֵי חַטָּאת וְאֵפֶר חַטָּאת וְיַעֲבִירֵם בַּיַּרְדֵּן וּבִסְפִינָה, וְלֹא יַעֲמוֹד בְּצַד זֶה וְיִזְרֹק לְצַד אַחֵר, וְלֹא יְשִׁיטֵם עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְלֹא יַרְכִּיבֵם לֹא עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְלֹא עַל גַּבֵּי חֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ רַגְלָיו נוֹגְעוֹת בַּקַּרְקַע. אֲבָל מַעֲבִירָם עַל הַגֶּשֶׁר, אֶחָד יַרְדֵּן וְאֶחָד שְׁאָר נְהָרוֹת. רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא יַרְדֵּן, וּבִסְפִינָה, וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. לֵימָא רַבָּנַן דְּאָמְרִי כְּבֵית שַׁמַּאי. וְרַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקִיבָא דְּאָמַר כְּבֵית הִלֵּל. אָמְרִי לָךְ רַבָּנַן: אֲנַן דְּאָמְרִינַן אַף כְּבֵית הִלֵּל, עַד כָּאן לָא קָאָמַר בֵּית הִלֵּל הָתָם, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּמִירַתְתָ[א]; בְּמָקוֹם קָרוֹב — מִירַתְתָ[א], בְּמָקוֹם רָחוֹק — לָא מִירַתְתָ[א]. הָכָא, מָה לִי יַרְדֵּן מָה לִי שְׁאָר נְהָרוֹת. רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקִיבָא אָמַר לָךְ: אֲנָא דַּאֲמַרִי אַף לְבֵית שַׁמַּאי. עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָתָם, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאִיהִי דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא, מָה לִי מָקוֹם קָרוֹב מָה לִי מָקוֹם רָחוֹק. הָכָא, מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. בַּיַּרְדֵּן וּבִסְפִינָה דַּהֲוָה מַעֲשֶׂה — גְּזוּר רַבָּנַן, בִּשְׁאָר נְהָרוֹת דְּלָא הֲוָה מַעֲשֶׂה — לָא גְּזוּר רַבָּנַן. מַאי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהָיָה מַעֲבִיר מֵי חַטָּאת וְאֵפֶר חַטָּאת בַּיַּרְדֵּן וּבִסְפִינָה, וְנִמְצָא כְּזַיִת מִן הַמֵּת תָּחוּב בְּקַרְקָעִית שֶׁל סְפִינָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: לֹא יִשָּׂא אָדָם מֵי חַטָּאת וְאֵפֶר חַטָּאת וְיַעֲבִירֵם בַּיַּרְדֵּן וּבִסְפִינָה. מַתְנִי׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תִּנָּשֵׂא, וְתִטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: תִּנָּשֵׂא, וְלֹא תִּטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: הִתַּרְתֶּם עֶרְוָה חֲמוּרָה, וְלֹא נַתִּיר מָמוֹן הַקַּל?! אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל: מָצִינוּ