ביאור הגר"א חושן משפט 411
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
(ליקוט) או לא הפקירן. עבה"ג וכן ס"ל לרבא עס"י תי"ג (ע"כ):
או שהניחם כו'. ו' א':
לפיכך כו'. הרא"ש שם וכ' דכל האוקימתות שם אע"ג דגמר במה הצד מ"מ תולדות דבור הם ע"ש: (ליקוט) לפיכך כו'. דג' אוקימתות האחרונות דיליף משור ע"כ היאך חייב בהם ברה"ר ועתוס' שם ד"ה. תאמר כו'. הרא"ש שם (ע"כ): (ליקוט') לפיכך יש לו כו'. דעיקר דינו הוא כבור ואע"ג דיליף לה ג"כ מאש לא אמרינן דיו ועתוס' דקדושין יו"ד ב' ד"ה זו. ור"ש כו'. יש"ש ועיש"ש שם שחולק וכ' דוקא באפקרינהו אבל בלא"ה דין שניהן להן ואינו מוכרח (ע"כ):
על כו'. בין כו'. כ"ח ב':
אבל כו'. תוס' ד"ה ונישוף כו': (ליקוט) אבל אם נתקל כו'. אבל נ"י כ' דכ"ש כה"ג דחייב וכ"כ הרשב"א ועתוס' כ' ב' ד"ה לשמואל כו' שדחקו בזה וערשב"א שם (ע"כ):
וכן כו'. כמ"ש בסי' ת"י ס"ו:
ואם נפלו כו'. כ"ט א' ומודה ר"מ כו':
או כו' אבל כו'. כמש"ש ל"א א' אר"י ל"ת כו' שה"ל כו':
ואי כו'. עבה"ג. וכל סעי' זה הוא פי' תוס' שם ד"ה פליגי ומודים דקתני בברייתא כו':
אם הניחם כו'. ו' א' וכמ"ש תוס' שם ד"ה לאתויי כו':
אם התיזה כו'. כ"ז כ' הרא"ש ומבואר בסי' ש"צ ס"י בהג"ה דהתיזה היינו שור תם ובור לר"נ נ"ג א"ב. ולאחר שנחו כמ"ש בדליל י"ט ב' וג"כ כר"נ: