ענייני רכוש

ענייני רכוש בית הדין האזורי חיפה בפני כבוד הדיינים: הרב מימון נהרי הרב יוסף יגודה הרב אברהם מייזלס י"ב בסיון התש"ע נושא הדיון: ענייני רכוש הדיון להיום נקבע לאחר שבית הדין הגדול דחה את ערעור האשה וב"כ על חיובה בגט. החלטה זו ניתנה בתאריך כ"ה חשון תש"ע 12.11.09. לאחר החלטה זו, נקבע מועד לסידור גט. האשה מסרבת לכבד החלטות בית הדין בתואנות שונות, וגם היום לא הופיעה לדיון. לבית הדין חשד שמדובר בהתעלמות מכוונת ואי הופעתה לדיון הקבוע להיום נובעת מאותה מגמה של סחבת בה היא מעוניינת. חשד זה מתבסס על כך שלפחות פעמיים קיבל בית הדין אישור על סירובה לקבל את הזימונים של בית הדין (יש אישורים של חברת הדיוור בתיק) ודבריה בדיון מיום י"ט שבט תש"ע מחזקים הערכה זו. לאור סירוב האשה לקבל גט וסירובה להצעת הפשרה של בית הדין, נדרש בית הדין לדון בתביעות הבעל. בהחלטת בית הדין מיום כ"ו שבט תש"ע 10.02.2010, נקבעו הנחיות ברורות לצדדים, בתביעות הבעל המפורטות בהחלטה זו, קרי: א. תביעה להפסיד את האשה מכתובה ותוספת. ב. לחייב את האשה בהחזר מתנות. ג. לחייב את האשה בדמי שימוש. ד. חיוב האשה בהוצאות משפט. כמו כן נדרש בית הדין לתביעה למינוי ב"כ הבעל, לכונס נכסים למכירת הדירה כפנויה, שהוגשה היום. בית הדין עיין בבקשות הנ"ל ובמסמכים שהומצאו, וכן עיין בחומר הרב שהצטבר בתיק. האשה לא המציאה עד כה כל תגובה לבית הדין, למרות החלטות בית הדין. בנסיבות אלו סבור בית הדין שאין מנוס מלהוציא החלטות בהתאם לחומר שבתיק וכפי שבית הדין ציין זאת במפורש בהחלטתו האחרונה מיום י"ב אייר תש"ע: "לאור התעלמות האשה וב"כ מהחלטות בית הדין, ידון בית הדין בבקשת הבעל למתן פסק דין סופי במועד שנקבע לצדדים" בית הדין שב ומציין כי הבעל וב"כ הגישו בקשות אין ספור למתן פסק דין בבקשות הללו והגיע העת לדון בהן בהתאם לחומר שבתיק. באשר לתביעת הבעל להפסיד את האשה מכתובה ותוספת. בית הדין בהחלטתו המנומקת מיום י' סיון תשס"ט קבע כי הצדדים מורדים זה בזה וחל עליהם דינו של רבינו ירוחם המפורסם לכל הפחות במה שנוגע לחיובם בגט. בית הדין הגיע למסקנה זו לאחר שניתח את כל השתלשלות העניינים בפרוטרוט, ובה רואים שהאשה פתחה בבית המשפט תביעה לפירוק שיתוף כשבוע ימים בלבד לאחר הגשת תביעת גירושין של הבעל בבית הדין. לתביעה זו קדמה הכנה מרובה שכן היתה כרוכה בהתייעצות עם עו"ד. ומכאן הגענו למסקנה ברורה שהאשה גם היא מרדה בבעל בתביעתה זו, למרות זאת סייגנו את דברינו וציינו לכל הפחות במה שנוגע לחיוב בגט. הסתייגות זו באה לאור הסכמת הבעל וב"כ להצעת בית הדין לפשרה וכדי לא לפגוע בסיכוי שהאשה, תיאות לקבל גט בהתאם לפשרה, בית הדין נקט לשון זהירה ותו לא, מה גם שהיו לבית הדין נימוקים נוספים כבדי משקל בחיוב האשה בגט. בנוסף, לבית הדין היו ספיקות בנוגע למעשיה של האשה שגבלו בכיעור וכפי שציין זאת בית הדין בנימוקיו. לאור סירובה של האשה להופיע בבית הדין, התעלמותה מהחלטות בית הדין וסירובה לקבל את הצעת הפשרה שהומלצה גם על ידי בית הדין הגדול, מחליט בית הדין כי היא הפסידה את תוספת הכתובה. בית הדין מציין בזאת שאין כאן חזרה מעמדת בית הדין המקורית בהחלטתו המנומקת, שכן הבאנו זאת לידי ביטוי בסיפא של החלטתנו: באשר לתביעה להפסיד את האשה בעיקר הכתובה. הדבר תלוי ועומד בצורך בחקירות נוספות לבחון האם המעשים שנעשו הינם בגדר מעשה כיעור שקבעו הפוסקים, ויש צורך לקיים דיון נוסף בהוכחות שהובאו על ידי הבעל. באשר לתביעת הבעל לדמי שימוש בגין חלקו בדירה בהיעדר תגובת האשה לתביעה זו למרות החלטות חוזרות ונשנות של בית הדין ולאחר העיון בחומר שבתיק, מחליט בית הדין לקבל עקרונית תביעה זו, החל מיום מתן פסק הדין בהרכב קמא מיום י"ז טבת תשס"ד 11.01.04, ובה קבע בית הדין בפסק דין מנומק בסעיף א' שהדירה תמכר כפנויה ... והתמורה שתתקבל תחולק ביניהם בחלקים שווים. פסק דין זה, קובע באופן סופי שיש לפרק את השותפות בדירה המשותפת, והבעל מנוע להכנס לדירה. יצויין, כי ב"כ האשה אז טענה בדיון שהתקיים לאחר מכן ביום א' חשוון תשס"ז 20.10.06, כי הבעל אינו זכאי לדמי שימוש מאחר וחויב בגט, וגם אם יחליט בית הדין שהוא זכאי הרי שזכאותו הינה אך ורק מיום מתן צו המניעה, מאחר והבעל היה רשאי לבוא ולגור בדירה ולא עשה כן. למותר לציין שחלף זמן רב מאז, האשה עשתה שימוש בחלקו של הבעל בדירה מבלי שהתאפשר לבעל לגור שם. באשר לבקשת הבעל, למינוי ב"כ ככונס נכסים, למכירת הדירה. מאחר ולדבריו האשה תמנע את מכירתה, בית הדין יתן ארכה לאשה לשתף פעולה עם ב"כ הבעל בפרק זמן של 30 יום, ובאם תסרב ישקול בית הדין להעתר לבקשה. באשר לתביעת הבעל וב"כ להחזר מתנות שנתן לאשה. באשר לבקשתו לפסיקת הוצאות. מאחר ולא ברור באופן מוחלט מה הסיבה להיעדרות האשה מהדיון היום, ואי כיבודה החלטות בית הדין, יש להמתין לשמוע את עמדתה בטרם יוציא בית הדין החלטתו בבקשה זו. לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן: א. האשה הפסידה את תוספת כתובתה. ב. לקבוע מועד דיון להוכחות הבעל להפסיד את האשה עיקר כתובתה. ג. להזמין את האשה בפקודת מעצר עם שחרור בערבות עצמית, בהפקדת מזומן בסך 5000 ₪. ד. האשה חייבת לשלם דמי שימוש בגין חלקו של הבעל בדירה, מיום י"ז טבת תשס"ד 11.01.04. נימוקים נוספים יצורפו בהמשך. ו. בית הדין מחייב את האשה לשתף פעולה למכירת הדירה. ז. בהעדר שיתוף פעולה למכירת הדירה ישקול בית הדין למנות כונס נכסים למכירת הדירה. י. עם מתן החלטה זו, שהאשה הפסידה תוספת כתובתה, יש לקבוע מועד חדש לסידור גט. ניתן ביום י"ב בסיון התש"ע (25/05/2010) הרב מימון נהרי - אב"ד הרב יוסף יגודה - דיין הרב אברהם מייזלס - דיין