סיכום
התובע טוען כי מסר ספר תורה ליישוב לתיקון לפני כ-12 שנה, וכאשר דרש את החזרתו, קיבל ספר תורה שונה. נתבע טוען כי עשה טובה אישית והביא ספר תורה משגגה מבית ילדים, ולא היה שומר או אחראי על הנכס. בית הדין קבע כי מאחר ונתבע עשה טובה ולא קיבל הודעה להוציא לתיקון, אין לחייבו בתשלום. עם זאת, חייב בית הדין את הנתבע להוציא מכתב בשם היישוב המאשר שלא קיבלו ספר תורה מהמשדר המקורי.
עובדות
התובע טוען שמסר ספר תורה (קלף בלבד ללא עץ חיים ומעיל) ליישוב ד' לתיקון לפני כ-12 שנים. לאחר בקשה לאחזור לאחר 5-6 שנים, הנתבע הביא ספר תורה שהתברר שאינו של התובע, למרות חתימה בגב הספר המעיד על זהותו. התובע הוציא הוצאות בסך 2,500 דולר לתיקון הספר השגוי. הנתבע טוען כי עשה טובה אישית והביא ספר תורה מבית ילדים ללא כוונה להטעות.
החלטה
בית הדין קבע שלא ניתן לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות או דמי תיקון. הנימוק: הנתבע עשה טובה ולא היה בו כדי שומר על הנכס, ולא היה אחראי למעשי הנתבע. הנתבע לא אמר לתובע להוציא לתיקון, והתובע עשה זאת מעצמו. עם זאת, חייב בית הדין את הנתבע להוציא מכתב בשם היישוב המאשר שלא קיבלו ספר תורה מהמקור המקורי.
נימוקים
בית הדין הסתמך על דין תורה בנוגע לאחריות גורם בנזיקין. כיוון שהנתבע עשה טובה ולא היה במצב של שומר (פקדון) או של מזיק (מי שגרם נזק בכוונה), אין לחייבו בתשלום. אין לטעון שהנתבע השביח או הפחית מערך הנכס, שכן הוא לא היה האחראי על ההחלטה להוציא לתיקון. בנוגע לדרישת המכתב: זו טענה סבירה לקבול לשם הוכחה שהיישוב לא קיבל את הספר המקורי.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:120 ספר תורה שהוחזר כשלא הוא נמסר תשס"א/9 התובע: מר א', מסר ספר תורה ליישוב ד' לדבריו. הנתבע: מר ב' מהיישוב ד', העביר ספר תורה למר א'. בנושא: סיבוך שהתגלה בקשר לספר תורה. טענות הצדדים: התובע: אני כעת ממקד את תביעתי נגד מר ב' אם כי מעורבים בפרשה עוד אישים. לפני כשתים עשרה שנה, מסרתי בהשאלה ע"י מר ג' ס"ת ליישוב ד' והם אמורים היו לתקן אותו על חשבונם ולהחזירו לי, כעבור חמש שש שנים, אני דרשתי שיחזירו לי את ס"ת, ומר ב' הביא ס"ת ומסר (רק קלף ללא עץ חיים וללא מעיל, כפי שאני מסרתי). מסרתי אותו לתיקון, אחר כך התברר שאין זה הס"ת שלי למרות שג' חתם מאחוריו שזהו הספר שלי. אני דורש ממר ב' שאם יש לו את הס"ת שלי שיחזירו לי, ואם לא שיכתבו מכתב שלא קבלו כלל ס"ת. כמו כן הנני תובע שישלם לי דמי התיקון וכל ההוצאות שהיו לי המסתכמים בסך 2500 דולר. כמו כן אני פונה לבית הדין שיכתבו לי כתב סירוב על מר ג', אני מוכן לוותר על הכסף העיקר שיתנו לי מכתב שלא קיבלו שום ספר. הנתבע: אני עשיתי טובה אישית למר ג' והבאתי ס"ת מבית הילדים לא מבית הכנסת של הישוב ונתתי את הספר לתומי לג', אחר כך התברר שזו היתה טעות, והתברר שהיישוב ד' לא קיבל שום ספר ממר ג' ואם היה אזי אנו נחזירו. ע"כ עיקר הטענות הצדדים הרחיבו בתיאור העובדות אבל זו התמצית. הצדדים חתמו על שטר בוררות. בירור הדין לאחר עיון בנושא, בית הדין סבור שהיות והיתה כאן טעות מצד מר ב' שמסר ס"ת שהיה שייך למישהו אחר, אין לחייבו בתשלום שדורש מר א' מהנימוק דלהלן: לפי דין תורה אדם יכול להיות חייב או מדין שומר או מדין מזיק או מדין נהנה, כאן מר ב' עשה טובה הוא לא היה שומר ואין לחייבו מדין מזיק, מטעם פשוט הרי הוא לא אמר למר א' ליתן לתיקון, והוא עשה את זה על דעת עצמו. אי אפשר להטיל חיוב ממוני על מר ב'. וכן הוא לא השביח נכס שלו, ככה שאין מקום לחייב את מר ב' הן בתיקון והן בהוצאות נלוות, שאין הוא אחראי להם כלל. אמנם בית הדין מקבל את תביעת התובע שמר ב' יוציא מכתב בשם היישוב ד' שאין להם ס"ת שקבלו ממר ג', ולפי מיטב ידיעתם אף פעם לא הגיע אליהם ס"ת ממנו. בית הדין אינו רואה מקום להוציא כתב סירוב נגד מר ג'. א. הוא אינו תושב האיזור ואינו חייב לבוא ולהתדיין במקום. ב. ומה גם שמתנהל נגדו משפט בערכאה אחרת. לסיכום: א. אין לחייב את מר ב' בכל תשלום שהוא. ב. אין מקום להוציא כתב סירוב נגד מר ג'. ג. על מר ב' להוציא מכתב בשם היישוב שלא היה ואין להם ס"ת שנתקבל כאילו ממר ג'. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב שלום אילוז נושאים נזיקין > גרמא בנזיקין > מעשים שהם גרמא בנזיקין > גרם להוצאות > מסר לחברו נכס שאינו שלו ונגרם לו הפסד