סיכום
התובע, תלמיד בישיבה בעל כישורים בהוצאת ספרים, טען כי התחייב להוציא לאור ספר של הרב ל' שהעביר שיעורים בישיבה. לפי טענתו, דובר אתו וקיבל הנחיה מהרב ל' להמשיך בהוצאה. עם זאת, מנהל הישיבה החליט שהישיבה תוציא את הספר, מה שגרם לתובע עגמת נפש עד לחלותו וצורך בהוצאות רפואיות חודשיות בסך כ-600 ש"ח. התובע תבע את הישיבה בגין הפסדו וההוצאות הרפואיות. בית הדין קבע כי למרות שלא הייתה הודעה מפורשת וחד משמעית שהתובע יהיה המוציא, הספר שייך לישיבה וממילא לא הייתה לתובע זכות חוזה מוגנת. בנוגע לתביעה על נזקי מחלה, בית הדין קבע שלא הוכח הקשר סיבתי בין מעשה הישיבה לחלותו, וכי בדין תורה אין חיוב בגרמא כזו. בית הדין הציע פתרון שיתופי: אם הישיבה נהנתה מהשקעת התובע בהכנות לדפוס, יש לפצותו על פי שומה אובייקטיבית.
עובדות
התובע הוא תלמיד בישיבת ב' ובעל כישורים בהוצאת ספרים. הוא התחיל להוציא לאור ספר של הרב ל' (דברים שהעביר כשיעורים בישיבה) והגיע לשלב של סגירת הסכם עם בית דפוס. בשלב זה הודיע לו הרב ל' שמנהל הישיבה החליט שהישיבה תוציא את הספר. התובע טען שכתוצאה מכך חלה וזקוק להוצאות רפואיות (תרופות, אוכל יקר, אשפוז). אירוע דומה התרחש שנתיים מאוחר יותר עם ספר של הרב מ', שבסופו של דבר הוחזר לתובע. בתשובתו, מנהל הישיבה (ב') טען שהוא לא נתן הנחיה ישירה לתובע, שא' השקיע רק קצת, וש-ק' היה למעשה המוציא של הספר. מנהל הישיבה טען שהישיבה שילמה כסף רב להוצאת הספרים וזהו נושא שייך לישיבה.
החלטה
בית הדין קבע שתי סוגיות עיקריות: (1) למי הרשות להוציא את הספר: בית הדין קבע שלמרות שהתובע אולי הבין מהתנהלות הדברים שהישיבה מסכימה, לא הייתה הודעה מפורשת וחד משמעית שהוא יהיה המוציא. יתרה מכך, גם אם הוא היה בעל זכות, החומר שייך לישיבה ואי אפשר להוציא אותו מחזקתה. (2) נזקי מחלה: בית הדין קבע שלא הוכח בודאות שהחולי של התובע נבע כתוצאה מהלחץ שנגרם לו. אפילו אם נניח זאת, בדין תורה אין חיוב בגרמא כזו, משום שהדבר תלוי בהתייחסות האדם לאירועים ולא בפעולת הגורם המזיק. בית הדין קבע שלא מצוי שלחץ בלבד יביא לחלות כזו. הצעה חלופית: אם הישיבה נהנתה מהשקעת התובע בהכנות לדפוס, יש לפצותו על פי שומה אובייקטיבית.
נימוקים
בית הדין השתמש בשלושה קווי נימוק עיקריים: (1) בנוגע לזכות ההוצאה: לא הייתה הודעה ברורה וחד משמעית מהישיבה שהתובע יוציא את הספר. הישיבה הבינה מהתנהלות שהוא עשוי להוציא, אך זה לא מהווה מתן סמכות ברורה. יתרה מכך, הספר מהווה חומר המעלה ישיבה (שיעורים שהעביר רב בישיבה) וממילא שייך לישיבה. (2) בנוגע לנזקים: בית הדין הפנה לסוגיה בגמרא בבא קמא דף צ"א ע"א, המבעית את חברו פטור, דאיהו דאבעית נפשיה - המראה שגרמא (נזק עקיף) דורש חיוב מותנה בהוכחת סיבתיות חזקה. בדיון זה, לא הוכח הקשר בין מעשה הישיבה לחלותו של התובע. (3) בנוגע לפתרון: בית הדין הציע שימוש בעיקרון ההנאה (מהנה חברו יורד לשדה חבירו) - אם הישיבה נהנתה מהשקעה זו, יש להשיב לתובע בגין ההנאה, אך על פי שומה אובייקטיבית שתוסכם על ידי שני הצדדים.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:59 זכויות הוצאת ספר של מרצה ונזקי מחלה תשס"ו/11 התובע: א'. הנתבע: ב', מנהל ישיבת ב' . אודות: הוצאת ספרים. טענות הצדדים: התובע: אני תלמיד ישיבת ב' ויש לי הכישורים לטפל בהוצאת ספרים, טיפלתי בהוצאת ספרו של הרב ל', דובר שאני אטפל בהוצאת הספר ואני אממן את ההוצאה. כשהגעתי לשלב בית הדפוס וסגרתי כבר איתו, בא אלי הרב ל' ואמר שמנהל הישיבה החליט שהישיבה תוציא את הספר ושהוא כפוף לישיבה. הספר הוא שיעורים שהעביר הרב ל' בישיבה, הרב ל' אמר לי תוציא את הספר. הענין גרם לי עגמת נפש גדולה עד שחליתי ואני זקוק לתרופות ואוכל שהוא יקר מהרגיל וכן הייתי מאושפז. דבר דומה קרה לי כעבור שנתיים עם הוצאת הספר של הרב מ' ושם בסופו של דבר הוחזר הספר אלי. הרב ל' אמר לי מפורשות תוציא את הספר. לשאלת בית הדין ענה הרב ל' מי שהוציא את הספר זה ק', הסיכום עם א' לא היה איתי ולא באישורי, ק' אמר שא' השקיע קצת ועודד אותו להוציא. הנתבע : איני שולל את העובדה שאני אתבע אותו בחזרה. א' קיבל הכל מהישיבה לפנים משורת הדין, לדעתי הוא חתר תחת הישיבה, אחד הפירות של הישיבהה זה נושא הוצאת הספרים וזה שייך לישיבה, הישיבה שילמה הרבה כסף למזכירה. לגבי הספר של הרב ל' הוא תלש מודעות של הישיבה שחיפשה עורכים, ביקשתי אפשרות לשתף אותו בהוצאה, איפשרתי לו לקבל חדר בישיבה, עשיתי בשבילו הרבה. הרב מ' כתב רק מכתב ברכה והדבר לא מהווה אישור לעצם ההוצאה. ע"כ עיקרי הטענות הצדדים חתמו על שטר בוררות. בירור הדין עומדות לפנינו שתי בעיות לדיון: א. למי הרשות להוציא את הספר? ב. האם הישיבה חייבת לפצות את התובע שלטענתו חלה ונזקק להוצאות רפואיות עד היום בסכום המתקרב ל 600 ש"ח לחודש? הרשות להוציא את הספר ביחס לבעיה הראשונה שלטענת התובע דובר אתו, וכן הרב ל' אמר לו שיבצע את ההוצאה, ולטענת הרב ל' הוא לא אמר לו ולא נתן אישור, וכן מנהל הישיבה מר ב' שולל את האפשרות הזו. כנראה שא' הבין מהתנהלות הדברים בישיבה שהיא מסכימה שהוא יוציא את הספר, אולם לא היתה הודעה מפורשת וחד משמעית שהוא יהיה המוציא. ואפילו אם זה ספק החומר ודאי שייך לישיבה , ואין אפשרות מספק להוציא מחזקתה. בנוגע לבעיה השניה: ראשית לא הוכח חד משמעית שמה שחלה א' זה כתוצאה מלחץ שנגרם לו בגלל שנלקחה ממנו האפשרות לטפל בהוצאת הספר. ואפילו אם נניח שהחולי בא כתוצאה מזה, אין בדין תורה לחייב, כי דבר כזה תלוי הרבה בהתייחסות האדם לאירועים שהוא נמצא בתוכם ולא בגלל פעולת אדם המזיק, {ובגמרא ב"ק דף צ"א ע"א} המבעית את חברו פטור מדיני אדם, דאיהו דאבעית נפשיה. לא מצוי שלחץ יביא אדם למצב שיחלה וייפול למשכב, ולכן אין לחייב את הגורם, ומה גם שכאן לא הוכח הקשר בין האירועים בעליל. לסיכום: בית הדין אינו מוצא מקום לחייב את הישישבה בהוצאות שנגרמו לתובע. אבל אם הישיבה כן נהנתה מההשקעה שהשקיע א' בהכנות לדפוס יש לפצותו. ויש להעריך את ההנאה על פי שמאי אובייקטיבי המקובל על שני הצדדים. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב ישראל הירשנזון נושאים זכויות יוצרים > הקף הזכויות > בעלות מוסד על שיעורים שניתנו בו מהנה חברו > יורד לשדה חבירו > יורד שלא ברשות > סוגי היורדים > הכין ספר לדפוס נזיקין > גרמא בנזיקין > מעשים שהם גרמא בנזיקין > גרם לחץ לחברו וחלה מקורות בבלי בבא קמא דף צא עמוד א