ביאור הגר"א חושן משפט 26
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
(ליקוט) וכל הבא כו'. בתנחומא ר"פ משפטים מנין לבע"ד של ישראל שי"ל דין זה עם זה שיודעים שעכו"ם ידין אותו הדין כדיני ישראל שאסור להזדקק לפניהם ת"ל אשר תשים לפניהם לפני ישראל ולא לפני עכו"ם שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני עכו"ם כפר בהקב"ה תחלה ואח"כ כפר בתורה שנ' כי לא כצורינו צורם ואויבינו פלילים כו' שנא' כי חקות העמים כו' (ע"כ):
ויש כח. ב"ק קיז א' ההוא שותא כו':
(ליקוט) וכן מחרימין כו'. כמ"ש בפ' כל הנשבעין אזהרה לעוקב אחר נואף (ע"כ)
מי שהלך. כיון דעבד איסורא ודמיא להא דאמרי' בנדרים בסוף פ"ב מי שנזר ועבר כו' בי דינא דמזדקקי כו':
היתה יד. גטין שם ובנכרים חובטין וכנ"ל:
ויש רשות. ב"ק קי"ד א' ולא אמרן אלא חד כו' וחד נמי לא אמרן כו' וכ"ש לישראל:
וכ"ז דוקא כו'. כנ"ל בס"א: (ליקוט) וכ"ז דוקא כו'. דהטעם דמותר כמ"ש שפ"ח דב"ק קרית כו' (ע"כ):
המקבל עליו. לא מבעיא בכה"ג שהוא איסור אלא אפי' לדבר רשות קנין דברים הוא וכמ"ש בפ"ק דב"ב ג' א':
ואם קבל כו' וחייב. נדרים טז א' חומר בנדרים כו' סוכה שאני עושה כו' בנדרים אסור וכ' הרי"ף בתשו' דר"ל דאם קבל עליו לצדקה אם עושה זה המצוה חל עליו איסור הנדר וחייב לצדקה:
וי"א דאין. כ"נ שם מדקא' אסור ול"ק חייב. והב"י בבד"ה חולק עליו ועל פירושו וז"ש בתחלה סברא הראשונה וחייב ליתן כו':
שטר שכתוב. דמתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל בכמה מקומות בש"ס:
ואם מסר. כדין מסור בב"ק קיז א' ב':
יותר ממה. אבל מה שחייב לו בדין אע"פ שהוציא בדין עכו"ם מה שהוציא הוציא כמ"ש בב"ק קי"ד ולא אמרן אלא בחד כנ"ל ושם קי"ז א' מצי אמר כי מסרי דידי מסרי ואף רבא ל"פ עליו אלא כל כמיניה: