סיכום
מורה העציא תלוש משכורת בדירוג 'מורה בכיר' במשך כחמש שנים, אך בטעות קיבל משכורת בדירוג נמוך יותר. לאחר שהודיע על הטעות, דרש את הפרשי השכר בסך 28,906 ₪. המוסד טען כי לפי חוק המדינה הפרשים לאחור משולמים רק לשנתיים, וכי פיצה את הנזק בשעות נוספות, תמריצים ומילגה. בית הדין קבע כי יש לתשלם הפרשים לשלוש שנים רלוונטיות (שנה ראשונה לא נחשבת היות ובאמצע שנה הגיע האישור), תוך הפחתת השעות הנוספות והתמריצים שניתנו בפועל, בניכוי שליש מהסכום בגלל רשלנות התובע שלא שם לב לטעות לשנים רבות.
עובדות
התובע, מורה, התחיל ללמד ובעל M.A. שסודר לו. הוא שאל את המזכירה אם העניין מסודר והיא אישרה. לאחר כחמש שנים שמתי לב שמשכורתו משולמת בדירוג 'מורה בכיר' ולא בדירוג שהתאים לתואר שלו. במהלך התקופה קיבל: (א) שעות נוספות בהיקף שש שעות לשבוע בתעריף 125% בשנה אחת בסך 5,000 ₪ לשנה; (ב) תמריצים בסך 5,991 ₪ בשנה אחת; (ג) מילגה חודשית בתשס"ט בסך 760 ₪ לחודש (6,480 ₪ לשנה) כאשר לימד תורה באותה תקופה. בשנה שנייה בחישוב התובע לא לימד.
החלטה
בית הדין קבע כי: (1) יש לשלם הפרשי שכר לשלוש שנים (השנה הראשונה לא נחשבת בגלל שבאמצע השנה הגיע אישור משרד החינוך); (2) את המילגה אין לנכות כיוון שהתובע באמת למד תורה באותה תקופה; (3) את שעות הנוספות והתמריצים, שניתנו לפי הודאת הנתבע בגלל משכורתו הנמוכה, יש לנכות מהסכום; (4) בשל רשלנות מסוימת של התובע שלא שם לב לטעות בתלוש המשכורת לאורך שנים, יש לחייבו בניכוי של שליש מהסכום הסופי; (5) על בעל חשבון של המוסד לערוך חישוב מדויק של ההפרשים לשלוש השנים הרלוונטיות, בניכוי השעות הנוספות והתמריצים שניתנו בפועל, וכן בניכוי שליש מהיתרה.
נימוקים
בית הדין קבע כי דמי הבראה (שהם חיוב מיוחד לפי החוק) משולמים רק לשנתיים לאחור, אך בהיעדר התייחסות חוקית ספציפית לשאר סוגי הפרשי שכר, יש להשיג אותם בנוסף. בנוגע לתקופת הזכאות, השנה הראשונה לא נחשבת כיוון שהאישור ממשרד החינוך הגיע באמצע שנה ולפי החוק אין חובה לשלם אחורנית לתקופה זו. בשנה השנייה התובע לא לימד, ולכן היא לא נחשבה. בנוגע לנכויות: המוסד ניסה לפצות את התובע בשעות נוספות, תמריצים ומילגה בשל משכורתו הנמוכה. המילגה אינה ניתנת לנכוי כי התובע למד תורה באותה תקופה. לעומת זאת, שעות נוספות ותמריצים ניתנו במודע כטיעון של הנתבע בגלל המשכורת הנמוכה, ולכן יש לנכותם. כמו כן, בית הדין מצא רשלנות חלקית בצד התובע בכך שלא שם לב לתלוש המשכורת לאורך שנים, ובגלל זה הוטל ניכוי של שליש מהסכום הסופי.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:94 מורה שבטעות לא קיבל משכורת בהתאם לדירוגו תשע"א/4 התובע: א', מורה. הנתבעים: מוסד ב' המיוצג ע"י ב'. בנושא: הפרשי שכר. טענות הצדדים: התובע: התחלתי ללמד וסודר לי תואר m.a. ושאלתי את המזכירה אם העניין מסודר והיא אמרה שכן. רק לאחר כחמש שנים שמתי לב שמשכורתי היא מורה בכיר ולא התואר שקבלתי. אי לכך אני דורש את הפרשי השכר בסך 28,906 ₪ עבור השנים שעברו. הנתבע: א. לפי חוקי המדינה מי שקבל תלוש משכורת נמוך ניתן לקבל את ההפרשים לאחור רק עד שנתיים ולא יותר. ב. באחת השנים הוספתי לו על שעות נוספות, שש שעות לשבוע, 125% עבור שעה, שמסתכם ב 5,000 ₪ לשנה, משום שמשכורתו לא היתה גבוהה. ג. הוא קיבל תמריצים בשנה שלפניה בגלל הסיבה הנ"ל שלא כדין בסך 5,991 ₪. המוסד חילק כמו כן מילגה חודשית בתשס"ט בסך 760 ₪ לחודש סך 6,480 לשנה, כמו כן משרד החינוך אינו משלם לנו כמו למוסדות אחרים שהם רשמיים ומוכרים. התובע: לא הוזכר שמה שמוסיפים על השעות בגלל משכורת נמוכה, אלא היה צורך אמיתי. מה שקיבלתי מילגה למדתי בזמן ההוא תורה. לגבי תמריצים מודה שקיבל. הצדדים חתמו על שטר בוררות. התובע הגיש תחשיבים על גובה ההפרשים, והנתבע הביא מסמך ממשרד העבודה, שבחוק כתוב שדמי הבראה משולמים למפרע עד שנתיים. עד כאן עיקר הטענות. בירור הדין שכר העבודה לפי הדירוג לפי הבנת בית הדין מה שהחוק אינו מחייב לשלם לאחור רק שנתיים זה מדובר בדמי הבראה, לגבי שאר חיובים אין התייחסות. ולכן בית הדין סבור שאת שאר ההפרשים יש מקום לחייב. מדובר על שלוש שנים. שנה ראשונה לא משלמים היות ובאמצע השנה הגיע האישור ממשרד החינוך, ולפי החוק באותה שנה לא משלמים. נשארו שלוש שנים, היות ובשנה השנייה לא לימד. לאחר העיון בנושא בית הדין סבור שהיתה גם רשלנות קצת מצד התובע שלא שם ליבו לכתוב בתלוש משכורת ולכן קיבל פחות. בית הדין סבור שהמוסד כן הלך לקראת התובע בזה שנתן לו שעות נוספות וכן תמריצים ומילגה, את המילגה אין לנכות היות והוא באמת למד, אולם שכר שעות נוספות שניתנו לו לפי דברי הנתבע בגלל משכורתו הנמוכה, וכן תמריצים, יש לחשב. בית הדין סבור שיש לשבת עם רואה חשבון של המוסד על אותן שלוש שנים שלגבם ישנה בעיה, לנכות את מה שקיבל עבור על אותן השנים דהיינו שכר שעות נוספות ותמריצים, ואת היתרה לשלם לתובע בניכוי שליש מהסכום היות וגם מצדו היתה רשלנות מסוימת באותן שנים. לסיכום: שרואה חשבון יערוך חישוב מדויק לגבי אותן שנים ואת היתרה לשלם לתובע, בניכוי שליש. בית הדין סבור שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב ישראל הירשנזון הרב אהרן אליהו נושאים דיני עבודה > שכר עבודה > לא קיבל שכר לפי הדירוג ולא שם לב כמה שנים