תובע, אשר התקשר עם ישיבה להביא תלמידים חדשים לשנת הלימודים, תבע שכר עבודה. על פי החוזה, התובע היה אמור להביא 35 תלמידים במשך ארבעה חודשים תמורת שכר חודשי של 8,850 ש"ח (כולל דמי אחזקת רכב). הישיבה סיימה את ההתקשרות לאחר חודש אחד בטענה שלא היתה שבעת רצון מהעבודה ולא הובאו תלמידים. התובע טען שעבד 90% מהדרוש (היה שבוע עם ילדו בבית חולים) ותבע שכר מלא בסך 7,500 ש"ח (ויתר על 400 ש"ח של החזר דלק). בית הדין קבע שמעמדו של התובע הוא קבלן (אשר נשכר להשיג תוצאות) ולא פועל (אשר נשכר לזמן). בית הדין קיבל את התביעה בהנמקה שהתובע עבד את רוב העבודה הנדרשת והנושא של שהייתו בבית חולים הוא חלק מסיכומי העבודה החודשית.
סכומים כספיים
debt
one_time
7,500 ₪
other
monthly
8,850 ₪
עובדות
התובע וישיבה חתמו על הסכם שכר בכ"ח בניסן. החוזה קבע: (1) תקופה של ארבעה חודשים; (2) מחויבות התובע להביא 35 תלמידים חדשים; (3) שכר בסיסי 6,000 ש"ח לחודש ודמי אחזקת רכב 1,500 ש"ח; (4) הגדרה כללית של שלושה ימי עבודה בשבוע ללא זמנים מדויקים. הישיבה סיימה את ההתקשרות לאחר חודש אחד. התובע טען שעבד 90% מהנדרש - בשבוע אחד היה עם בנו בבית חולים ולא יכול היה לעבוד מלא. הישיבה טענה שלא היתה שבעת רצון מהעבודה משום שלא היו תלמידים שנרשמו לישיבה.
החלטה
בית הדין קיבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם 7,500 ש"ח בהקדם האפשרי, לא יאוחר מכ"ז תשרי תשע"ה. בית הדין קבע כי: (1) מעמדו של התובע הוא קבלן ולא פועל; (2) התובע עבד לפחות 90% ממה שנדרש; (3) ימי ההשתהות בבית חולים נבלעים בתוך העבודה החודשית של קבלן; (4) התובע עדכן את התביעה בסך 7,500 ש"ח (ויתר מרצון על 400 ש"ח של החזר דלק), בתוספת מינו על 10% מהשכר שלא קיבל עקב היעדרותו.
נימוקים
בית הדין קבע שעל פי הלכה, מעמדו של התובע הוא קבלן וקבלן נשכר להשיג תוצאות מסוימות ולא לזמן. הרמ"א (חו"מ שלג, ה) קובע: "שכר עצמו לזמן, יש לו דין פועל; אבל אם שכר עצמו ללמוד ספר או חצי ספר, יש לו דין קבלן". בעניין זה, ההעסקה היא להביא תלמידים לישיבה ולא נקבעו ימי עבודה ספציפיים - רק הגדרה כללית של שלושה ימי עבודה בשבוע. בית הדין קבל את טענת התובע כי עבד 90% מהנדרש, וקבע שימי ההשתהות בבית חולים נבלעים בתוך עבודתו החודשית כקבלן. על כן, בית הדין קיבל את התביעה בשיעור של 7,500 ש"ח.
ציטוטים ומקורות (1)
הש"ך של"ג ס"ק י'
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:944 מגייס תלמידים לישיבה תובע את שכרו הפרת הסכם טענות ועובדות מוסכמות טענות תובע חתמנו על הסכם שכר בכ”ח בניסן לגיוס תלמידים לישיבה. החוזה תקף לארבעה חודשים, ותמורת זאת התחייבתי להביא 35 תלמידים חדשים לשנת הלימודים הקרובה. על אף שסוג זה של עבודה אינו תחום בזמן מדויק ההגדרה הייתה לשלושה ימים בשבוע. למעשה, הישיבה החליטה לסיים את ההתקשרות איתי לאחר חודש אחד . לטעמי, עבדתי במשך חודש בתפוקה של 90% כי שבוע אחד הייתי עם הילד בבית חולים. כאמור, אין זו עבודה לפי שעות מדויקות ופעילות יכולה להתפרש עד הלילה. לכן אני מרשה לעצמי לומר שעבדתי לא פחות מ90% באותו חודש . בחוזה מובא שרכיבי השכר (לא כולל מע”מ) הם שכר בסיסי של 6000 ש”ח לחודש וכן אחזקת רכב 1500 ש”ח והחזרי דלק . אין לי טענה על עצם ההחלטה של הישיבה אך אני תובע שכר על החודש שעבדתי ומגיע לי עליו שכר מלא 8850 ש”ח . בייחוד שלא הייתה לי עבודה אחרת ונוצרה לי בעיה כלכלית בגלל חוסר התשלום (מצורפים דפי חשבון). טענות הנתבע לא היינו שבעי רצון מהעבודה והראיה שלא היו לו שמות של בחורים שסוגרים בישיבה . הבנו שבדרך זו לא נפתח את השנה ולכן החזרנו את הר”מ שטיפל בכך בשנים שעברו . זו באמת עבודה מורכבת שכנראה מי שלא בתוך המערכת לא מסוגל להגיע לתוצאות בזמן כל כך קצר. לדעתנו הדרך הנכונה לחשב את השכר היא לבדוק נקודתית את מספר הימים שבהם הייתה עבודה ולתמחר אותם באופן ספציפי. הייתה הצעה של פשרה ל2000 ש”ח וכעת ישנה נכונות לדרך פשרה נדיבה יותר עד 4000 ש”ח, את השאר יתרום התובע לישיבה . ברור הדין א . מעמדו ההלכתי של הנתבע על פי ההלכה מעמדו של התובע הוא קבלן. ההבדל בין קבלן לפועל הוא שפועל נשכר לעבודה למשך זמן מסוים (ללא תלות בתפוקה), וקבלן נשכר להשיג תוצאות מסוימות, כפי שכתב הרמ”א (חו”מ שלג, ה): ‘שכר עצמו לזמן , יש לו דין פועל; אבל אם שכר עצמו ללמוד ספר או חצי ספר, יש לו דין קבלן’. אף כאן העבודה היא להביא תלמידים לישיבה ולא נקבעו ימי עבודה ספציפיים. ישנה אמירה כללית על מחויבות לשלושה ימי עבודה אך אין מחויבות לזמן מסוים. היא רק לשבר את האוזן על הקף ההשקעה הנדרשת . [1] ב . האם הנתבע עמד בהיקף העבודה שסוכם ? לטענת התובע הוא עשה כל שנדרש על מנת לקדם את הבאת תלמידים לישיבה. ואף שבשבוע האחרון הוא נאלץ לשהות עם בנו בבית חולים זה נבלע בתוך העבודה החודשית [2] . הנתבע לא הכחיש את הדבר ואף נטה להאמין אלא ביקש מהתובע לדייק היטב בדברים . לאור זאת בית הדין יוצא מתוך נקודת הנחה שאכן התובע עבד תשעים אחוז ממה שנדרש . ג . סיכום התובע עדכן את התביעה על סך של 7500 ש”ח ובכך ביקש לפצות על אותם עשרה אחוזים שלא עבד במשך החודש. כמו כן הוא הזכיר שמראש ויתר על החזר הדלק של 400 ש”ח . בית הדין מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם 7500 ש”ח בהקדם האפשרי . החלטה הנתבע ישלם 7500 ש”ח בהקדם האפשרי . התשלום לא יאוחר מכ”ז תשרי תשע”ה . על החתום הרב בראלי, הרב טוויל, הרב בן יאיר [1] זו השיטה המרכזית בפוסקים לאבחנה בין פועל וקבלן שפועל נשכר לזמן ואלו קבלן למלאכה (מגיד משנה פרק ט משכירות הלכה ד ותרומת הדשן סימן שכ”ט אך במאירי ב”מ קי”ב משמע שכל הגדרה של זמן גורמת לדין פועל). [2] הש”ך [של”ג ס”ק י’] נקט להלכה שקבלן קונה את כל שכרו על ידי תחילת מלאכה. לעומת זאת בפתחי חושן [פרק ז הערה ט] הביא שיש חולקים שקבלן דינו שונה מפועל ואין לו קניין על שכרו . נושאים דיני עבודה > גדרם של יחסי עובד-מעביד > מתי נחשב שכיר ומתי קבלן