ביאור הגר"א חושן משפט 379
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
(ליקוט) ואם עמד כו'. השמיט מש"ש דעמד כשלדא וכן הרי"ף וש"פ וטעמם משום דרבא פליג עליה דר"ל אף בזה דהא רבוצה הוי שלא ברשות ומהלכת ברשות ואמרינן מ"ח א"ב דשלא ברשות חייב אף בהוזקה והרא"ש דחק עצמו בחנם בזה ע"ש שכל דבריו דחוקים ואינן מובנים (ע"כ):
וע"ל ר"ס תי"ג. ששם הביא דעת הרא"ש שפ' כרנב"י וכ"כ הטור שם משמו וכאן סתם כדעת הרי"ף ורמב"ם:
לנוח. דאל"כ הוי ברשות והזיקו חייב כנ"ל:
אפי' כו'. כשיטתו בסי' שקדם דאפי' ברשות אינו חייב אלא בכוונה והראב"ד חולק ע"ז וכ' דוקא שלא ברשות דס"ל כשיטת רש"י שכן בסי' שקדם חולק עליו ג"כ וכ' כשיטת רש"י ותמהו על הטור שבסי' שקדם פ' כדעת הרמב"ם וכאן מסכים לדעת הראב"ד וכבר כ' שם שט"ס בטור וס"ל כרש"י. ונראה לשיטתם גם שלא ברשות דוקא דלא ידע וכמש"ש וברייתא דממלא משום דעביד דינא כו':
(ליקוט) ה"ז נכנס כו' ומ"ה כו'. דייק ממש"ש ה"ז משבר ונכנס כו' מ' דוקא כה"ג ואזיל לשיטתו דאף ברשות אינו חייב אלא במתכוין כמ"ש בסי' שקודם אבל חלקו עליו וכאן משום דעביד דינא לנפשיה (ע"כ):