מזונות במעוכבת מחמתו להינשא

מזונות במעוכבת מחמתו להינשא בית הדין האזורי נתניה בפני כבוד הדיינים: הרב יעקב זמיר הרב אברהם שינדלר הרב יהודה יאיר בן מנחם א באב התשע"ד בא כוח התובעת טו"ר צביה מושקוביץ בא כוח הנתבע טו"ר נסים אברג'ל נושא הדיון: מזונות במעוכבת מחמתו להינשא בתאריך ט"ו באב התשע"ג (22/07/2013) נתן ביה"ד את פסק דינו ולפיו: ‏"א] ביה"ד כבר דחה את תביעתו של הבעל לשלום בית. ‏ב] הבעל מחויב לגרש את אשתו ואינו רשאי להתנות זאת בכך שהאשה תוותר על הסכם הגירושין השני שנחתם ביניהם (ולמעשה תמכור את הדירה בה היא חיה עם ילדיה ותשלם לבעל עוד סכום גדול שלא סוכם עליו). ‏ג] קובעים מועד לסידור גט ליום י"ב חשון התשע"ד (16.10.13), שעה 9:30." הצדדים הופיעו לדיון במועד הקבוע אך ב"כ הבעל הודיע לביה"ד כי מרשו ערער על פסק הדין בביה"ד הגדול וביקש כי ביה"ד ימתין עם סידור הגט עד לקבלת החלטת ביה"ד הגדול בערעור. ביה"ד נענה לבקשת הבעל ועיכב את סידור הגט. ב"כ האשה ביקשה כי אם לא יסודר גט, ידון ביה"ד בבקשתה למזונות אשה, וביה"ד העיר לב"כ האשה כי הדיון לא נקבע למזונות, וכי למעשה בפני ביה"ד לא מונחת כל תביעת מזונות מטעם האשה, ועל כן ביה"ד מנוע מלדון בבקשתה. בתאריך ד' במרחשוון תשע"ה (28.10.2014) התקבלה בביה"ד תביעת האשה למזונותיה, ובדיון שהתקיים ביום ג' באדר ב התשע"ד (05/03/2014) טענה ב"כ האשה כי הבעל לא מסייע במזונות הילדים וביקשה שישלם לאשה 3600 ₪ בנוסף למזונות הילדים בהם חויב בסך של 4,000 ₪. לשאלת ביה"ד התברר כי האשה עובדת ומשתכרת כ6,500 ₪ לחודש. לדבריה משלמת "משכנתא, זה 2000 ₪, הוצאות הבית, חשמל, מים, ארנונה זה 1400 ₪, אני כל הזמן מבקשת הנחה, יש 4 ילדים, צריך לשלם בית ספר." בית הדין התייחס לתועלת שבפסיקת מזונות אשה: "בה"ד: מה ייתן פסק דין נוסף למזונות אשה, כאשר לילדים הוא גם לא משלם. אשה: הוא צריך לקחת אחריות על המשפחה. ב"כ אשה: יש דירה בקרית גת והוא מקבל שם שכירות. ביה"ד: כבר יש פסק דין אחד למזונות, אם יהיה עוד פסק דין במשך הזמן החובות יגדלו ויגבו את זה מהדירה." הבעל השיב לביה"ד כי הוא מבקש שלום בית וכי הוא מקבל קצבת נכות בסך 2,400 ₪ והאשה גובה את כולה. עוד ציין הבעל כי הוסכם שהאשה תיתן לו 250,000 ₪, והאשה השיבה כי היא אינה מתכחשת לכך וכי ביום הגט הוא יקבל את המגיע לו. ביה"ד הורה לצדדים להגיש את סיכומיהם בנושא. סיכומי שני הצדדים התקבלו בביה"ד. לטענת ב"כ הבעל מטרת תביעתה של האשה היא לכפות את הבעל לתת גט במקום בו ביה"ד נענה לבקשת הבעל ועיכב את ביצוע הגט, ב"כ הבעל טוען כי היענות לבקשתה זו של האשה יכול ותגרום לגט מעושה. עוד טוען ב"כ הבעל כי לאור גובה השתכרותה של האשה הרי שהבעל פטור מתשלום מזונותיה. הבעל אף צרף לבית הדין מסמכים המעידים כי האשה גבתה מהבעל סכומים של קרוב ל60,000 ₪ בגין מזונות הילדים. פסיקת ההלכה התנגדותו של הבעל לתביעת האשה למזונותיה נסמכת על שתי טענות מרכזיות: א. לטענת הבעל היות שהאשה עובדת הרי שהוא פטור ממזונותיה, בבחינת צאי מעשה ידיך במזונותיך. ב. לטענת הבעל חיובו בתשלום מזונות עלול להביא אותו למתן גט מעושה. שתי טענות אלה עלו ובאו זה מכבר על שולחנם של רבותינו הפוסקים, אשר הרחיבו ודנו במקרים בהם הבעל חויב לגרש את אשתו אך הוא מסרב לעשות כן והאשה עומדת על זכותה למזונות מדין מעוכבת מחמתו להינשא. שני מקרים מרכזיים מוזכרים בפסיקה בהקשר זה, האחד מקום בו האשה היא מגורשת ואינה מגורשת וכגון שהבעל זרק לה את גיטה ברה"ר ספק קרוב לו ספק קרוב לה, כך שעל פי ההלכה אשה זו היא ספק מגורשת, והשני מקום בו חויב הבעל לגרש את אשתו אך הוא מסרב לעשות זאת, ונבאר את הדברים אחד לאחד. א. מגורשת ואינה מגורשת מעשה ידיה למי? דין זה מקורו טהור במשנה (ב"מ יב, א) דתנן "מציאת אשתו שגרשה אף על פי שלא נתן כתובה הרי אלו שלהן" ואמרינן בגמרא (ב"מ יב, ב): "מציאת אשתו. גירשה, פשיטא! – הכא במאי עסקינן – במגורשת ואינה מגורשת. דאמר רבי זירא אמר שמואל: כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת – בעלה חייב במזונותיה. טעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה – כי היכי דלא תיהוי לה איבה, הכא – אית לה איבה ואיבה." הא קמן שאשה שבעלה זרק לה גט ברה"ר ספק קרוב לו ספק קרוב והיא ספק מגורשת בעלה חייב במזונותיה אך אינו זכאי במציאתה, וברא"ם (ח"א סי' לד) העלה שמן הטעם שאינו זכאי במציאתה גם אינו זכאי במעשה ידיה, וכלשונו: "דהא תנן במציעא פרקא קמא מציאת אשתו שגרשה הרי היא שלה, ופריך התם גירשה מאי בעייא גביה ? ומשני הכא במאי עסקינן במגורשת ואינה מגורשת, דכל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה, ומשום הכי אצטריך לאשמועינן דאפי' הכי מציאתה שלה, דטעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה משום איבה הכא תיהוי ליה איבה ואיבה... ומציאתה שלה והוא הדין נמי מעשה ידיה דחד טעמא הוא עד כאן מצאתי מפסקי מורי הרב ז"ל." והנה אחר הבקשת מח"ר מהדר"ג עיון בדברי הראב"ד מעלה דלא כוותיהו, דהנה הראב"ד לא אמר את דבריו שם על מסקנת הגמרא בבבלי שהבאנו לעיל ושהעמידה את המשנה בב"מ במגורשת ואינה מגורשת, וכל דבריו מוסבים על הירושלמי שהסביר את המשנה כפשוטה בבעל שגירש ולא נתן כתובה, וכלשונו: "ובפ' שנים אוחזין בטלית מייתי להא מתני' דקתני מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה מציאתה לעצמה, הדא אמרת אדם שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובה חייב לזונה עד שיפרענה משלם, כלומר מדקתני אף על פי שלא נתן לה כתובה אלמא כל זמן שלא נתן לה כתובתה שייכא ביה ואית ליה זכיה עילויה ומאי ניהו מעשה ידיה תחת מזונותיה, ואפ"ה מציאתה שלה, דאי לא שייכא בהדיה כלל מאי אף על פי שלא נתן כתובתה... אלא אי איכא למדחי לשמעתא דבני מערבא מהא מדחינן מדאמרי' בגמ' דילן עלה דהיאך מתני' מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה וכו' גירשה פשיטא לא צריכא במגורשת ואינה מגורשת דאמר רבה בר ירמיה אמר שמואל כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה וכו' מדאיצטריכא ליה למימר במגורשת ואינה מגורשת שבעלה חייב במזונותיה מכלל דגרושה ממש שלא נתן לה כתובה אינו חייב במזונותיה, והא מלתא פשיטא הות גבייהו שאם היתה גרושה לגמרי אף על פי שלא נתן לה כתובתה אין לה עליו כלום. וגם הוא אין לו עליה לא במעשה ידיה ולא במציאתה. ותו לא מידי" "ולענין פסק. כתב הרמ"ך וזה לשונו: מציאת אשתו שהיא מגורשת ואינה מגורשת הרי היא שלה, ואף על פי כן הוא חייב במזונותיה, והוא הדין שחייב בכל תנאי ממון של כתובה, ואם מתה יורשה מכל מה שתחת ידו מספק, וקרוב לומר שאם נשבית אינו חייב לפדותה כיון שהיא ספק מגורשת אין אני קורא בה ואהדרינך לי לאנתו, והוא הדין שאינו אוכל פירות כיון שנתן לה גט, ואפשר לומר כיון שאינה מגורשת ודאי עדיין אשתו היא לכל דבר חוץ מזכות מציאתה." "שמאחר שנתברר לנו טעמו של הראב"ד נראה שאין לפסוק כמותו וכן אין לומר קי"ל כמותו וזאת משני טעמים: א. משום שכל המפרשים פרשו כרש"י שמזונותיה הם קנס משום שהיא מעוכבת מחמתו. ב. מאחר והשו"ע אבה"ע סי' צ סעי' ה לא פסק כמותו, שמשום שמעמידים האשה על חזקתה יש לאשה דין אשת איש לענין דיני ממונות." ולענ"ד, קלה כמות שהיא, אדרבה יש להביא ראיה דגם הראב"ד יודה שבספק מגורשת אין הבעל זוכה במעשה ידיה, דהנה בהלכות נחלות (א, ט) פסק הרמב"ם שבספק גירושין אין הבעל יורשה והראב"ד חלק עליו וכתב דהבעל יורשה. ועיין בליקוטי חבר בן חיים (שם) ובמקורי הרמב"ם לרש"ש (שם) ובדברי הגאון הזכר יצחק (סי' עג אות ב) שביארו שמחלוקתם זו תלויה במחלוקתם בהלכה שקדמה לה (נחלות א, ח) האם הבעל יורש את אשתו מדאוריתא ומדרבנן. לשיטת הרמב"ם שאינו יורש אלא מדרבנן אזי בספק אינו יורשה שכן אנו מעמידים את הדין על עיקרו שאינו יורש, מה שאין כן לשיטת הראב"ד דהבעל יורש את אשתו מדאוריתא ועל כן גם בספק יורש, וממילא בנד"ד שלכו"ע הבעל זוכה במעשה ידיה מדרבנן הרי שגם לראב"ד במקום ספק אינו זוכה במעשה ידיה. והואלתי לבאר דבנד"ד הגם שהאשה היא המוחזקת במעשה ידיה הרי בנד"ד הבעל הינו המוחזק היכול לטעון קי"ל, שכן הוא המוחזק במזונות וטוען שפטור מלשלם לה שכן יש לה די במעשה ידיה בעוד האשה טוענת שמעשה ידיה אינם שייכים לו ומבקשת את מזונותיה, ובכה"ג אנו דנים בחיוב הבעל ובאים להוציא ממנו והרי הוא המוחזק. וכבר נחתו לזה בפסק דין ביה"ד הרבני חיפה (פד"ר חלק ב עמוד 227) בהרכב הרבנים הגאונים הגרי"נ רוזנטל, הגר"ב רקובר והגר"ע הדאיה שדנו גם הם במקום בו האשה תבעה את מזונותיה והבעל טען שיש לקזזם בזכויות המגיעות לו ממנה וכתבו: וכן הוא מפורש בח"מ (סי' צ סק"א) שבכה"ג הבעל הוא המוחזק ולו עומדת טענת קי"ל. והנה ראיתי את דברי הגר"א הורוביץ (פד"ר טו' עמ' 16, לב אריה סי' טז) שהביא את השו"ע סי' קטז סעי' א' שכתב ש"הנושא אחת מחייבי לאוין אם הכיר בה יש לה עיקר ותוספת וכל תנאיה ומיהו מזונות אין לה" וכתב הרמ"א "ואם זן אותה מעשה ידיה שלו" ומקורו בנמוק"י (יבמות כז, א) בשם הרטיב"א שכתב "ואפשר לומר שאם זן אותה בשתיקה זוכה במעשה ידיה שעשתה כל אותו זמן ולא אמרינן מחל לה לגמרי אלא הרי הוא גובה ממנה מעשה ידיה או תתן לו מזונותיה". מכאן עלה לו לגר"א הורביץ "שאין להפריד בין מזונות למעשה ידיה ואפילו כשזן אותה לא מתוך חיוב...למרות שגם כאן אין מקום לחשוש לאיבה אדרבה כיון שאסורה לו שתהיה איבה ואיבה, בכ"ז לא נפקעת משום כך התקנה שביסודה נתקנה משום איבה...מכל זה מוכח שלא כדברי הרא"ם שהרי כאן אסורה לו, ובכל זאת אינו מפסיד מעשה ידיה." והנה אחר הבקשת מח"ר וביודעי מיעוט ערכי, במיוחד לאור ערכו הרם של הגר"א הורוביץ שקוטנו עבה ממותני, נראה לענ"ד דאין כל קושי מדבריו על דברי הרא"ם. דהנה המעיין בגוף דברי הריטב"א ובתמציתם כפי שהובאו בנימוק"י ובדרכי משה (אות א) יראה שכתב: "מיהו אם זן אותה בשתיקה מעשה ידיה שלו ולא אמרינן שמחל לה לגמרי." ב. דין מעוכבת מחמתו עתה אחר שהעלנו כדבריו המפורשים של הרא"ם בדין מגורשת ואינה מגורשת, פש גבן לברורי האם יש לדמות לדינה את דין מעוכבת מחמתו. והנה בדין זה נמצאו לנו דברים מפורשים מהמהרי"ט (ח"א סי' קיג) שלאחר שפסק שבעל נכפה יוציא ויתן כתובה, וע"ש דחשש לפסוק כפיה, העלה: "ומזונות נמי נראה דיש לה כל זמן שאינו מוציאה בגט, שהרי גדולה מזו אמרו בפ"ק דמציעא כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה, אף על פי שנתן לה כתובתה, כל זמן שהיא מעוכבת מלינשא מחמתו, ולא עוד אלא אפילו גרשה ולא נתן לה כתובתה משלם אמרו שם בירושלמי חייב במזונותיה עד שיתן לה פרוט' אחרונה, ואף על פי שהרי"ף כת' דגמרא דילן לית ליה הך סבר', הרי הוכיח הרא"ש ז"ל דתלמודא דידן לא פליג אירושלמי וכדברי בעל העיטור ז"ל כל שכן כאן שהיא מעוכב' על הגט ועל הכתוב'... וגם אין לעכב על ידה שלא תלך אצל אביה בעיר שהוא דר בה דמאחר דלא כייפי' לה לדור עם בעלה עם מי תדור שיהא כבודה יותר מאביה, ומי יחוש עליה חוץ ממנו, אלא שאם מזונות שבעיר דירתה הם יותר בזול ממה שהם במקום דירת אביה שמין כשער הזול." הא קמן דדימה מקום שיש חיוב לגרש והבעל מסרב והאשה מעוכבת מחמתו לדין אשה שהיא מגורשת ואינה מגורשת. וא"כ לאור כל האמור לעיל גם במעוכבת חייב הבעל במזונותיה ואינו זוכה במעשה ידיה, וכפי שעולה גם מפסק הדין ביה"ד הגדול (פד"ר י) שהבאנו לעיל, וכפי שכתבו גם הישכיל עבדי והגר"ן גורטלר שדבריהם הובאו לעיל. והדברים מוכחים ברא"ם עצמו דהנה בתשובה מפורסמת אחרת שיצאה תחת ידו (סי' ל) העלה: "אם הוא רוצה לגרש בטענת מאיס עלי או שאר טענות שאינו נאמן בהן והיא אינה רוצה להתגרש ואינו יכול לגרשה מתקנת הקהלות מה דינה במזונות חייב לזונה או לא. התשובה מוכחת שמאחר שהוא רוצה לגרשה, ויש בידו לפי הדין לגרשה ברצונה ושלא ברצונה, אף על פי שמצד התקנה אינו יכול לגרשה בעל כרחה, מכל מקום לא יהיה חייב במזונותיה מאחר שהעכוב הוא מצדה ולא מצדו, שהרי הוא רוצה לגרשה וראיה מפרקא קמא דכתובות הגיע זמן ולא נשאה אוכלות משלו כו', ואין הפרש בזה בין נשואין לקדושין אלא שבקדושין הוא מלמעלה למטה ובנשואין מלמטה למעלה, ואינו דומה גם כן עם ספק גרושין או למי שלא הגיע הגט בידה שחייב לזונה דהתם שניהם צריכים להתגרש אלא שלא הגיע הגט בידה, ולפי זה אם כן בנדון דידן יורשה אף על פי שאינו מעלה לה מזונות שהעכוב הוא ממנה. אליא מזרחי." ואע"ג דהר"י ששון בבני יעקב דהבאנו לעיל סבירא ליה דבמגורשת ואינה מגורשת חיוב הבעל במזונות הינו מדין קנס מ"מ רבים הם הסוברים שגם במגורשת ואינה מגורשת חיוב המזונות הינו מכח הדין הכללי וכדברי המגיה לאבני מילואים (סי' צג סק"ו): "מזונות דבחייו מלבד שהוא מחויב מצד האישות שביניהם מדאוריתא או מדרבנן הנה היה תנאי בי"ד שכל זמן שהיא יושבת ואגידה גביה אע"ג שיפסוק האישות שביניהם יהיה חייב לזונה... ומה"ט ספק מגורשת ניזונית משל בעלה ואע"ג שנפסק האישות שביניהם כגון באשת כהן שאסורה לו להחזיר, מ"מ כיון דמחמתו היא מעוכבת מלהנשא חייב במזונותיה מתנאי בי"ד." וכן הביא הגר"א הורוביץ (לעיל) אמבוהא דספרי מהם עולה שחיוב המזונות במגורשת ואינה מגורשת וכן בכל היכא שמעוכבת מחמתו הינו מדין תנאי בי"ד ואינו משום קנס, ומ"מ כיוצא מדברי הרא"ם אף שהחיוב הינו ככל חיוב מזונות לא זיכו חכמים את הבעל במעשה ידיה כי היכי דתהוי ליה איבה, וככל שהבאנו לעיל. סיפא דדינא בהא נחתינן ובהא סלקינן שדברי הרא"ם והמהרי"ט חזקים כראי מוצק וכמותם העלו גם חברי ביה"ד הגדול ברוב דעות, וכ"כ גם רבנו הישכיל עבדי וכפי שהעלה גם הגר"ן גורטלר, ועל כן באשה המעוכבת מחמתו להינשא חייב הבעל במזונותיה ואין הוא זכאי במעשה ידיה. מן הכלל אל הפרט בנד"ד פסק ביה"ד כי הבעל חייב לגרש את אשתו, ועל כן, לאור כל האמור לעיל, יש, לכאורה, להיענות לבקשת האשה לחייבו במזונות למרות העובדה שהיא עובדת ומשתכרת. אולם היות שהבעל הגיש לבית הדין הגדול ערעור על פסק הדין המחייבו בגירושין הרי שמוטל עלינו להמתין לפסק הדין בית הדין הרבני הגדול, ובמידה וביה"ד הגדול ידחה את הערעור יחויב הבעל בתשלום מזונות מדין מעוכבת. והנראה לענ"ד כתבתי, וצוי"ם וימ"ן, אמן ואמן. יהודה יאיר בן מנחם, דיין. יעקב זמירראב"ד אברהם שינדלר –דיין| הוחלט כאמור לעיל. ניתן ביום א' באב התשע"ד (28/07/2014). הרב יעקב זמיר – ראב"ד הרב אברהם שינדלר הרב יהודה יאיר בן מנחם