פתחי תשובה על חושן משפט 199
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
מטלטלין אחרים למכור. עיין בתשובת שבו"י ח"ג סי' ק"ע שכ' דה"ה וכ"ש אותן מטלטלין עצמן שזהו אינו מצוי כלל שימכור ואח"כ יחזור ויקנה אותן כלים עצמן רק שדברו הפוסקים בהווה יותר ותו דלא נוכל לפרש כן לשון הש"ס יש דמים שהן כחליפין דלא שייך אלא בחפץ אחר ידין זה נלמד מכח כ"ש כו' והחולק בזה הוא מן המתמיהין עכ"ד ע"ש. ולכאורה מדברי הה"מ שהביא הסמ"ע שכ' לפי דרואין כו' לא משמע כן ע' בס"ק שאח"ז וגם בנ"צ בד"ה רבל וצ"ע:
ונתרצו שניהם לא קנה. עסמ"ע סק"ה שכ' ע"ל סי' ר"ד ס"י דהמחבר ס"ל דהחוב הבא מחמת הלוחה דינו כאילו המעות היו בעין ביד הלוקח כו' עד והוא דעת הרמב"ם. ועיין בתשובת חתם סופר חח"מ סי' ק"ע שכ' דלכאורה משמע דס"ל להרמב"ם מלוה הוה ככסף ממש וקונה מה"ת קנין גמור כמו כסף ואך מדרבנן אינו קונה שלא יאמר נשרפו כו' ולפ"ז באותן שקונים בכסף קנין גמור כגון בד' פרקים כבסעי' שאח"ז גם במלוה קונה קנין גמור אך מדברי ה"ה רפ"ה דמכירה (שבביא הסמ"ע בס"ק הקודם) לא משמע כן דכ' דמש"ה קונה ק"ג בבא מחמת מכר אע"פ שאין כאן במה לקנות מ"מ רואין כאילו החליף הפרה בשור ולא דמיהן שאינם בעין ומש"ה קונה ק"ג ורק דה"ל למגזר שלא יאמר נשרפו כו' ע"כ אמרו בש"ס דלא שכיחא ולא גזרו ביה רבנן משמע דס"ל דאי לאו דהוה כמחליף מטולטלים זה בזה לא היה המלוה קונה ק"ג דאיננו ככסף וצ"ל הא דקונה למי שפרע אפי' לא בא מחמת מכר כמבוא' פ"ז ממכירה היינו דקנין מלוה עדיף מדברים וגרוע מכסף ועיקר דינו שמוסרים אותו למי שפרע ולפ"ז הקונה במלוה גם בד' פרקים אינו קונה ק"ג רק למי שפרע עכ"ד ע"ש. ולע"ד דבריו צ"ע עיין בנ"צ מ"ש בזה:
דמים להקדש. עבה"ט מ"ש וה"ה איפכא אם נתן הגבאי כו'. ועיין בתשובת משכנות יעקב סי' מ"ז מ"ש בזה: