סיכום
בקשה לביטול צו עיקול שהוטל על נכסי האשה בהליך גרושין. הבעל תבע גרושין וביקש לחלק את הרכוש, טוען כי שילם משכנתא על דירת האשה והוא זכאי ל-50% מערכה. האשה טענה שאין עילת גרושין תקפה ויש לבטל את העיקול. בית הדין החליט להשאיר את העיקול על כנו כיוון שהבעל הגיש תביעת גרושין וזכאי להבטיח את תביעתו, אך צו העיקול לא יחול על דמי השכירות. בעל חייב להתחייב לשיפוי האשה על כל נזק שייגרם מהעיקול.
עובדות
הצדדים נישאו בתאריך 18.12.2001 ויש להם בן אחד משותף. לאשה היו נישואים קודמים עם שתי בנות בוגרות, ולבעל היו נישואים קודמים עם שני בנים. לפני הנישואים לבעל, רכשה האשה מגרש ונכס בישוב, הרשום על שמה בלבד. הצדדים התגוררו בשכירות וסוכם שדירת האשה תושכר לאחר ותשלומי השכירות יועברו לחשבון משותף. מאותו חשבון משותף שולמה גם משכנתא על שתי הדירות. המשכנתא על דירת הבעל הייתה גדולה בהרבה מזו של האשה. דמי השכירות מדירת האשה הועברו לחשבון המשותף, בניגוד לדמי השכירות מדירת הבעל. האשה העבירה את כל משכורתה לחשבון המשותף, אך הבעל לא העביר את משכורתו במשך כשלוש שנים.
החלטה
בית הדין החליט: (א) צו העיקול מיום 16.11.2011 ישאר על כנו בשלב זה; (ב) צו העיקול אינו חל על דמי השכירות המתקבלים מהשכרת הנכס המעוקל; (ג) הבעל חייב להמציא לבית הדין כתב התחייבות עצמי לשיפוי האשה על כל נזק שייגרם לה כתוצאה מהעיקול; (ד) אם לא יומצא כתב התחייבות תוך שבוע ימים, עשוי בית הדין לבטל את העיקול.
נימוקים
בית הדין קבע שבשלב זה אין צורך לדון בתביעת איזון המשאבים וחלוקת הרכוש, אלא רק בתביעה להסרת העיקולים. מאחר שהבעל הגיש תביעת גרושין וכרך בה את ענין חלוקת הרכוש, זכאי הוא לבקש צווי עיקול להבטחת תביעתו. האשה לא הוכיחה נזק ממשי מהעיקול ואפילו הצהירה שאין כל כוונה למכור את הדירה. קיים חשש סביר כי ביטול העיקול יקשה על ביצוע פסק הדין בעניין הרכוש. עם זאת, כדי להגן על זכויות האשה, הבעל חייב להתחייב לשיפויה על נזקים שייגרמו מהעיקול.
טקסט מלא של הפסק ←
בקשה לביטול צו עיקול בית הדין האזורי אשדוד בפני כבוד הדיינים: הרב אברהם מאיר שלוש כ'' בשבט התשע"ב (13/02/2012 בא כוח התובע עו"ד שרון דבורה בא כוח הנתבעות טו"ר אליאב ביטון ביטול צו עיקול נושא הדיון: בקשה לביטול צו עיקול לפנינו בקשה לביטול צו העיקול שנתן בית הדין על זכויות ונכסי המשיבה מיום 16/11/11. תיאור העובדות: הצדדים נישאו בתאריך 18/12/01 ולהם בן אחד משותף. לבעל אלו נישואין שניים ומנישואיו הקודמים יש לו שני בנים נוספים. לאשה אלו נישואין שלישיים כאשר מבעלה השני יש לה שתי בנות בוגרות. עוד בטרם נישאה האשה לבעל שלפנינו, רכשה האשה מגרש ונכס בישוב [...], הרשום על שמה בלבד. לדברי ב"כ המבקש בני הזוג התגוררו בשכירות וסוכם ביניהם כי דירתה של האשה תושכר לאחר, ותשלומי השכירות יועברו לחשבון המשותף. במקביל לזאת גם המשכנתא תשולם מאותו חשבון משותף, שאליו העבירו הצדדים את משכורותיהם. לדבריו, חיי הנישואין ידעו עליות ומורדות רבות, עד שבסופו של דבר החליט הבעל להגיש את תביעת הגרושין. בתביעתו ביקש לדון גם בחלוקת הרכוש ולהעביר לידיו 50% מדירת האשה בישוב [...], מאחר והמשכנתא שולמה גם על ידי המבקש. לטענתו, הדבר דומה למוציא הוצאות על נכסי אשתו, כשהוציא ולא אכל, דשמין לו מה שהוציא, כמבואר באבן העזר (סימן פח סעיף ז). והכא נמי מאחר והבעל הוציא הוצאות על דירת אשתו בתשלומי המשכנתא, ולא נהנה מהדירה שהרי הצדדים מעולם לא גרו בדירה זו, לפיכך זכאי הוא להשבת חלקו בדירה. מאידך, ב"כ המבקשת טוען כי יש לבטל את העיקול, מאחר ולבעל אין כל עילת גרושין, ומאחר ולא ניתן לדון בחלוקת הרכוש ללא עילת גרושין מעת נפרדה החבילה, לפיכך יש לבטל את צו העיקול לאלתר. זאת ועוד, לדבריו הצדדים ניהלו את ביתם מתוך קופה משותפת אחת, כאשר מקופה זו שולמו תשלומי המשכנתא הן לדירת הבעל והן לדירת האשה. וזאת, למרות שהמשכנתא ששולמה על דירת הבעל, גבוהה בהרבה מתשלום המשכנתא ששולמה על דירת האשה, ולמרות שדמי השכירות שהתקבלו מדירת האשה הועברו לחשבון המשותף, לעומת דמי השכירות שהתקבלו מדירת הבעל שלא הועברו לחשבון זה. אמור מעתה, שהבעל לא נפסד כלל מתשלומי המשכנתא, ואדרבה, יצא הפסדו בשכרו, שהרי שכר הדירה שהשתכר הבעל, מרובה מההפסד שהפסיד בתשלום עבור המשכנתא. למעלה מן האמור ציין עוד, שהאשה העבירה את כל משכורתה לחשבון המשותף לעומת הבעל שבמשך כשלוש שנים לא העביר את משכורתו, כולה או חלקה, לחשבון המשותף. בתקופה זו הבעל אילץ את האשה להשתמש בכספי השכירות להוצאות הבית, כאשר בפועל אף הבעל נהנה מכספים אלו. ומעתה, אף אילו טענות הבעל להעברות כספים היו נכונות, גם אז זכות בדירת האשה לא היתה לו, מאחר ואין הבעל קונה קנין השייך לאשה בתשלומי המשכנתא שנתן, ומשכך יש לבטל את העיקולים. ב"כ האשה צרף מסמכים רבים עד מאד לבסס את טענותיו. לאחר שמיעת דברי הצדדים וב"כ, ולאחר העיון במסמכים שהציגו ב"כ הצדדים לבית הדין הגעתי למסקנות הבאות: א. בשלב זה, אין בית הדין נדרש לדון בתביעת איזון המשאבים וחלוקת הרכוש. כל שעל בית הדין לדון הינו רק בתביעה להסרת העיקולים. ב. מאחר והמבקש הגיש לב"כ תביעת גרושין וכרך בה את ענין חלוקת ואיזון המשאבים, לפיכך כל עוד לא נדחתה תביעת הגרושין זכאי הבעל לבקש צווי עיקול כדי להבטיח את תביעתו, וכן קיום פסקי הדין בעניין הרכוש, אם וכאשר ינתנו. ג. האשה לא הוכיחה בשלב זה כי נגרם לה נזק ממשי כתוצאה מהעיקול, ואדרבה ב"כ הצהיר בדיון, כי אין ולא מתנהל כל משא ומתן למכירת דירת האשה, ואין גם כוונה כזאת. ד. קיים חשש סביר כי ביטול העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין אם וכאשר ינתן. לפיכך מחליט בית הדין כדלקמן: א. בשלב זה, צו העיקול מיום 16/11/11 ישאר על כנו. ב. צו העיקול אינו חל על דמי השכירות המתקבלים מהשכרת הנכס המעוקל. ג. עם זאת, על מנת להבטיח את זכויות האשה, ובהתאם לתקנה קח (2) בתקנות הדיון, הבעל ימציא לבית הדין כתב התחייבות עצמי לשיפוי האשה בנוסח הבא: אני הח"מ מתחייב בזה כלפי המשיבה לפצותה על כל נזק שייגרם לה או לצד ג' כתוצאה מהעיקול, ובכפוף להחלטת בית הדין בענין. ואני מודה בחתימתי שקבלתי על עצמי התחייבות זאת בקניין, מעכשיו, ובבית דין חשוב, ודלא כאסמכתא. (התחייבות זו מחייבת אף בגרמא, כמבואר בב"י סימן שכח בשם תלמידי הרשב"א - ואכמ"ל). ד. אם לא יומצא לבית הדין כתב התחייבות הנזכר תוך שבוע ימים, עשוי בית הדין לבטל את העיקול. הצדדים קיבלו סמכות דיין יחיד. ניתן ביום כ' בשבט התשע"ב (13/02/2012) הרב אברהם מאיר שלוש - דיין