סיכום
סכסוך בין קוני דירה (משפחת א') למוכריה (משפחת ב') בעניין איחור במסירת הדירה, תביעה לדמי שכירות בעבור התקופה, והכללת תנור וחימום במכירה. התובעים טענו כי הדירה נמסרה בעיכוב של כ-5 חודשים ולהם זכות לדמי שכירות בגובה 900$, וכן כי התנור והמשאבה שהראו להם בדירה היו אמורים להיכלל במכירה. הנתבעים טענו כי אין חיוב לדמי שכירות כיוון שהאיחור היה קטן וההשלמה התבצעה בדיקו, וכי התנור לא הוזכר בחוזה אך הוסכם להשאירו מרצון. בית הדין קבע כי לא הייתה הפרת חוזה מכוונת, משום שהמוכרים ידעו שקנייה מותנית במשכנתא ויש השתתפות שלהם בעיכוב. בנוגע לתנור, בית הדין פסק כי בהתאם לשו"ע חו"מ סימן ריד סעיף יא, בית שמובנו כולל תנור חימום במזג אויר קר, ולפיכך המוכרים חייבים להחזיר את התנור והמשאבה.
עובדות
משפחת א' קנתה שתי דירות מחוברות זו לזו ממשפחת ב'. תנאי החוזה קבע כי הדירות יימסרו ב-15 בספטמבר, אך למעשה נמסרו ב-8 בפברואר בשנה שלאחר מכן - כ-5 חודשים איחור. התשלום לא הושלם במלואו עד 29 בינואר 2003, אך הצדדים הסכימו לדחות תשלום של 7,000$ ללא ריבית. בדירה הוצג תנור חימום ומשאבה שלא הוזכרו בחוזה. התובעים טוענים שחוזה קובע "כמו שהיא" אך כשבאו למסור המפתח התנור נעדר. הנתבעים טוענים שהסכימו להשאיר את התנור מרצון אך חזרו בהחלטתם לאחר שהתנהגות הקונים הייתה בלתי מכובדת.
החלטה
בית הדין פסק: (א) אין לחייב את משפחת א' בהפרת חוזה, (ב) משפחת ב' פטורה מתשלום דמי שכירות בעבור תקופת האיחור, (ג) משפחת ב' חייבת להחזיר את התנור והמשאבה למקומם בדירה, (ד) משפחת א' תשלם את יתרת החוב בסך 7,000$ במועדים שנקבעו בהסכמת הצדדים.
נימוקים
בית הדין קבע כי לא היתה הפרת חוזה מכוונת משום שהמוכרים ידעו שהקנייה תלויה בקבלת משכנתא. בנוסף, גם המוכרים נתקלו בעיכובים כאשר היו אמורים להגיש קיום צוואה עבור דירת ג', וכן נגרם עיכוב מצד הבנק. לכן לא מקום לחייב בקנסות הפרת חוזה. בנוגע לדמי שכירות, החוזה מתפרש כך שחיוב התשלום קיים רק אם כל התשלום (פחות 7,000$) שולם, ומכיוון שהתשלום הושלם רק ב-29 בינואר והדירה נמסרה כמה ימים אחר כך, אין לחייב בדמי שכירות. בנוגע לתנור, בית הדין הסתמך על שו"ע חו"מ סימן ריד סעיף יא, הקובע שמי שמוכר בית כולל בכך תנור אם הוא קבוע. בנימוק נוסף, בעיר קרית ארבע (במזג אויר קר) התנור הוא דבר הנחשב כחלק מן הבית, וגם מצד הלוגיקה - המוכר עצמו הצהיר שנותן את התנור וחזר בו רק לאחר שהתנהג בצעקות, מה שמעיד שהקונים תפסו אותו כחלק מהרכישה.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:143 עיכוב במסירת הדירה והכללת תנור במכירה תשס"ג/9 התובעים: משפחת א', קוני הדירה. הנתבעים: משפחת ב', מוכרי הדירה. חתנם ג' – עו"ד. בנושא: מכירת דירה והטענות הנלוות עליה. טענות הצדדים : התובעים: קנינו מב' שתי דירות שפיזית הינן מחוברות ביניהן, הדירה היתה אמורה להימסר לנו ב 15 לספטמבר ולמעשה נמסרה ב 8 לפברואר שנה אחרי. אנו תובעים דמי שכירות שהם אמורים היו לשלם לנו עבור כל חודש איחור ביציאה מהבית, זאת אומרת ½ 4 חודשים לכל דירה 100 $ סך הכל 900 $, לא שילמנו במועד בגלל שלא קיבלנו מהבנק את המשכנתא. כמו כן אנו תובעים את תנור החימום והמשאבה שהראו לנו בדירה, וכתוב בחוזה שהדירה תימכר כמו שהיא, וכשבאנו לאחר מסירת המפתח לא ראינו את התנור והמשאבה. אנו מצידנו מצהירים שהננו מוכנים לשלם את יתרת החוב 7000 $ כפי שכתוב בשטר החוב שלנו, למרות שבחוזה כתבו ששילמנו את זה אבל כל זה נעשה בשביל הבנק למשכנתאות, והאמת היא שלא שילמנו בפועל. המוכרים היו מוכנים לעיסקה זו. הנתבע: אנו אמנם הסכמנו לשלם דמי שכירות אם אנו נשארים בדירה אחרי התאריך שבו היינו אמורים למוסרה, רק באם שולם לנו כל התשלום למעט 7000 $ שהסכמנו לדחות את מועד פרעונם, והיות ובפועל התשלום האחרון היה 29 ינואר והדירה נמסרה כמה ימים אחרי זה, במסגרת איחור שמותר לדעתנו ולכן אין אנו חייבים לשלם דמי שכירות. ביחס לתנור, בחוזה לא מוזכר שום דבר אודותיו ואמנם מרצון טוב היינו מוכנים להשאיר אותו, אולם לאחר שמשפחת א' התנהגה כלפינו בצעקות וביטויים לא מכובדים בלשון נקייה, אין אנו מוכנים ליתן מתנה סתם. אנו חוששים שהם לא ישלמו את יתרת החוב ויקזזו אותו עבור שכר דירה, שלפי טענתם מגיע להם. עד כאן עיקר הטענות. הצדדים הרחיבו והסבירו את השתלשלות הדברים, אולם זה תמצית הטענות. הצדדים חתמו על שטר בוררות כמקובל בישראל. בירור הדין הפרת חוזה קודם כל בית הדין סבור לאחר העיון בטענות ובדברים הכתובים שנמסרו לו, שלא היתה כאן הפרת חוזה מכוונת מצד הקונים. המוכרים ידעו שהקונים אמורים לקבל משכנתא, גם הם היו אמורים להגיש קיום צוואה עבור דירת הגב' ג' וזה נמשך זמן מה, וכן היתה איזו שהיא רשלנות מצד הבנק, כפי שעולה מהטענות, ולכן אין מקום לחייב את משפחת א' בקנסות של הפרת חוזה. פרשנות החוזה מצד שני משפחת ב' טוענת שלפי הפרשנות שלה לדברי החוזה וזה מתקבל ע"י בית הדין, שחיוב תשלום דמי שכירות זה מזמן ששולם כל התשלום, והיות וזה לא קרה עד 29 בינואר 2003 אין בית הדין סבור שהם חייבים לשלם שכר דירה עבור העבר היות ובאותו זמן לא שולם כל החוב (שהיה אמור להיות משולם פרט ל 7000 $). חזרה מהכללת חפצים במכירת הדירה בנוגע לתנור, הנה מובא בהלכה שו"ע חו"מ ס' רי"ד סע' י"א , שמי שמוכר בית מכר תנור וכירים אם הם קבועים. במציאות שלנו בקרית ארבע התנור זה לא מותרות בחורף, ומן הסתם שמי שמוכר בית ויש בו תנור ודאי שכוונתו גם על התנור. וכן בדיני שוכר ומשכיר מצינו שבמקומות הקרים חובת התקנת התנור היא על המשכיר כל זה נכלל בלשון בית. יתירה מזאת במציאות שלנו המוכר אמר שהוא נותן לקונה את התנור, ורק לאחר מכן רצה לחזור בו בגלל שהרגיזו אותו, והקונה ודאי שהבין שזה כלול בכלל הבית. ולכן מכל זה נראה שהמוכרים חייבים להחזיר את התנור והמשאבה למקומם. לסיכום: א. אין לחייב את משפחת א' בהפרת חוזה. ב. משפחת ב' פטורה מלשלם את דמי השכירות. ג. משפחת ב' תחזיר את התנור והמשאבה. ד. משפחת א' תשלם את יתרת החוב בסך 7000 $ במועדים שנקבעו בין הצדדים. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב שלום אילוז נושאים מכר - קנין > מכר > דברים הכלולים במכר > גילה דעתו לתת בשעת חתימת החוזה וחזר בו דברים הכלולים במכר > דברים פרטיים הכלולים במכר > תנור חימום בדירה שטרות > פרשנות > הסתמכות על הלשון או על ההגיון מקורות שולחן ערוך חושן משפט קפט-רכו - הלכות מקח וממכר סימן ריד סעיף יא