ביאור הגר"א חושן משפט 152
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
שאם אכלה. שם אי דלא אתי כו':
וכן בן הבן. שם פעמים שאפי' בן בנו כו' וכל דאתי שלא מחמת עצמן כולם שוין לגזלן כנ"ל:
אבל אם טען. שם ל"צ כו' וכ' רשב"ם בד"ה ל"צ אבל בן בנו כו' וכ"ש באומן ואריס:
ואם הביא. כגי' רשב"ם ורי"ף ורמב"ם:
וי"א. כגי' התוס' ורא"ש:
מיהו אם אומר. שם ברשב"ם ד"ה אי דאתו. ואיהו לא טעין כו' דניהמניה ע"י מגו כו' וכמ"ש אצל עכו"ם ל"ו א' אי אמר ישראל קמי דידי כו' וע' רשב"ם שם ל"ה ב' ד"ה ישראל הבא. דסתם כושיים גזלנים הם כו' ולוקח ויורש חד דינא אית להו כמ"ש שם ך"ג א':
ובן בן. אבל אם. כנ"ל וכגי' שלנו בגמ':
וי"א דאם. כ"כ הרא"ש שם ואזיל לשיטתו דגריס בפנינו הודה ומפ' בכה"ג דאל"כ האיך קאמר ר' יוחנן בן בנו של גזלן יש לו חזקה הא בכה"ג דאתו מכח הגזלן אפי' בן בנו אין לו חזקה וערשב"ם ד"ה לא צריכא. אבל בן בנו כו' וקשה לפירושו דלא הוי דומיא דרישא בן גזלן כו' דמיירי בפנינו הודה וכן בכולם וכאן לא שייך הודה דמה לנו להודאתו: