סיכום
התובע בנה קיר תמך בשטחו בעלות של 76,500 ש"ח כדי לתמוך בשיפוע הקרקע בעת בניית ביתו. לאחר כשנתיים, הנתבעת קנתה מגרש סמוך והחלה בבניית בניין בן שלוש דירות. התובע דרש מהנתבעת להשתתף במחצית עלויות הקיר, בטענה שנהנתה ממנו. בית הדין פסק שעל מי שקיבל הנאה ממונית לשלם עבורה, אך דחה את התביעה משום שהתובע לא הוכיח שהנתבעת אכן נהנתה מהקיר. יתר על כן, בית הדין קבע שלפי העדויות, כל צד בנה את חלק הקיר שהועיל לו בלבד, ועל כל צד לשאת בחלקו שלו לבדו. הנתבעת תשלם לתובע 287 ש"ח בגין החזר אגרת משפט.
עובדות
התובע בנה את ביתו בישוב בשנת תשע"ה (2015) במגרש מסוים. בגלל שיפוע הקרקע, נדרש לבנות קיר תמך בטון בגבול מגרשו ובגבול המגרש הסמוך מצד צפון מערב. הקיר בנוי בשטח התובע, באורך 27 מטרים, בגובה משתנה בין 1-3 מטרים בהתאם לתוואי השטח. הקיר תוכנן על ידי המהנדס י'. לאחר כשנתיים (בשנת תשע"ז - 2017), חתמה הנתבעת (חברה קבלנית) על הסכם לפיתוח 60 מגרשים ובניית בתים. הנתבעת רכשה את מגרש 429 א' הסמוך ובנתה עליו בניין בן שלוש דירות. התובע ביקש מהנתבעת במהלך בנייתה ולאחריה להשתתף בעלויות קיר התמך. הנתבעת סירבה. במהלך הדיונים בבית הדין (שנערכו בזום ובישיבה נוספת), הופיעו שני עדים מטעם התובע ועד אחד מטעם הנתבעת. הצדדים חתמו על הסכם בוררות.
החלטה
בית הדין דחה את תביעת התובע. העקרון ההלכתי שעליו בסמך בית הדין הוא שעל מי שקיבל הנאה ממונית לשלם עבורה. עם זאת, בית הדין קבע שהתובע לא הוכיח שהנתבעת אכן נהנתה מהקיר שבנה. בית הדין ניסה לשלוח את המקרה למהנדס י' כדי לחוות דעת האם הקיר הועיל לנתבעת, אך המהנדס סירב. בהעדר ראיות מספיקות, התביעה נדחתה. בנוסף, בית הדין קבע כי הראיות המוסכמות (שהנתבעת בנתה תוספת לקיר להנמיכו) מצביעות על כך שכל צד בנה את חלק הקיר שהועיל לו בלבד, ועל כל צד לשאת בחלקו שלו בלבד. בנוגע להוצאות משפט: הנתבעת חייבת לשלם לתובע 287 ש"ח בגין החזר מחצית אגרת המשפט (סה"כ אגרה: 574 ש"ח), בתוך 35 יום מתאריך פסק הדין.
נימוקים
בית הדין בנה את החלטתו על עקרונות הלכתיים הידועים בדיני שכנים. בחן את דברי הרב אבישי קולין המבססים את החיוב להשתתף בעלויות קיר תמך על עקרון "נהנה וזה לא חסר" (דיני שותפין). העקרון הוא שעל מקבל ההנאה לשלם בעד ההנאה שקיבל, בהתאם לחלק של הקיר שמביא לו תועלת. עם זאת, בית הדין הדגיש שיש לאתת את ההנאה בפועל. בתיק זה, התובע לא עמד בנטל ההוכחה שלו. בנוסף, הראיות המוסכמות (שהנתבעת בנתה תוספת לקיר להנמיכו) מעידות שהנתבעת לא נהנתה מהקיר כפי שנבנה על ידי התובע, אלא בנתה בעצמה את החלק שהועיל לה. לפיכך, אין הוכחה לכך שהנתבעת קיבלה הנאה ממונית מהקיר שבנה התובע. בנוגע להוצאות משפט, בית הדין קבע שכיוון ששני הצדדים נהגו בסבירות, האגרה מתחלקת בין שני הצדדים, ולא מוטלת בשלמותה על אחד הצדדים.
טקסט מלא של הפסק ←
בס"ד, כט חשוון תשפ"ג 23 נובמבר 2022 תיק מס' 80104-2 בעניין שבין תושב שבנה קיר תמך חברה קבלנית בשנת תשע"ה בנה התובע את ביתו בישוב ה' מגרש מסוים. לשם בניית הבית נדרש התובע לבנות קיר תמך בגבול שבין המגרש שלו למגרש הסמוך אליו מצד צפון מערב, הנמצא בהמשך הרחוב. עקב כך בנה התובע בשטחו קיר מבטון (להלן "קיר התמך") באורך 27 מטרים ובגובה שנע בין מטר אחד לשלושה מטרים בהתאם לתוואי השטח, שעולה בשיפוע מהרחוב. את קיר התמך תכנן אינג' י'. לאחר כשנתיים, בשנת תשע"ז, חתמה הנתבעת על הסכם לפיתוח 60 מגרשים ולבניית בתים עליהם. בכלל זה מגרש 429 א', עליו נבנה בניין בן שלוש דירות. התובע ביקש מהנתבעת כבר במהלך הבנייה וגם לאחריה שתשלם לו מחצית מעלות קיר התמך שבנה, והנתבעת סירבה. זו תמצית המחלוקת שבין הצדדים. הצדדים חתמו על הסכם בוררות, ועד כה התקיימו שני דיונים בפנינו, הראשון בזום. במהלך הדיונים הצדדים הציגו את טענותיהם, ואף הופיעו שני עדים מטעם התובע, ועד מטעם הנתבעת. התובע טוען שעלות קיר התמך שבנה נאמדת בסך 76,500 ש"ח, ולראיה הוא הציג חוות דעת של שמאי, ועל כן הוא תובע מחצית מהסכום מהנתבעת. התובע טוען שהנתבעת נהנתה מקיר התמך, שהרי אלמלא קיר התמך היתה צריכה לבנות קיר תמך אחר במקומו. הנתבעת טוענת שהיא פטורה מחמת שתי טענות: הראשונה, על פי הכלל זה נהנה וזה לא חסר – פטור – הקיר לא נבנה עבורה אלא עבור התובע עצמו, והיא לא נהנתה אלא לאחר זמן. השניה, כיוון שקיר התמך הקיים לא הועיל לנתבעת, ואף הזיק לה, וכן שהשווי שלו נמוך ממה שטען התובע. בתאריך כב בטבת תשפ"ב ניתנה החלטה ובה נדחתה הטענה הראשונה של הנתבעת, בנוסף נדחתה טענת העדר היריבות, שעלתה במהלך הדיון. בית הדין הציע לפנות לאינג' י' כדי שזה יחווה דעתו האם הקיר אגן הועיל לנתבעת. למרות מאמצים רבים מאד של מזכירות בית הדין, אינג' י' בסופו של דבר החליט שלא לתת את חוות הדעת. אשר על כן עלינו לפסוק על פי החומר שלפנינו. נושאים לדיון העקרונות לחלוקת עלויות בבניית קיר תמך האם הנתבעת נהנתה מקיר התמך? הוצאות משפט העקרונות לחלוקת עלויות בבניית קיר תמך הרב אבישי קולין דן באופן יסודי בשאלת חלוקת עלויות של קיר תמך על פי ההלכה, המנהג והחוק. מסקנתו הראשונה הנוגעת לענייננו היא (הרב אבישי קולין, "חלוקת עלויות בניית קיר תמך", אתר דין תורה): כאשר לא נערך שינוי פיזי בקרקע, ושני השכנים זקוקים לבניית קיר תמך, אזי בהתבסס על דיני שותפין - מוטל עליהם חיוב משותף לבניית קיר תמך עבור התועלת ההדדית, בגבול המשותף. עלות בניית הקיר מתחלקת בין השכנים, בהתאם לחלק הקיר שמביא תועלת לכל אחד מהם. מסקנתו השנייה הנוגעת לענייננו היא (הרב אבישי קולין, "אדם שבנה קיר תמך ותובע את שכנו להשתתף בעלות הבניה", אתר דין תורה) במידה ואדם בנה לבדו את הקיר, והוא מועיל גם לשכנו, הלה חייב להשתתף עמו בהוצאות הבניה, מדין נהנה, רק עבור החלק של הקיר שמביא לו תועלת. שתי קביעות אלה מבוססות על אותו עקרון – על אדם שקיבל הנאה ממונית לשלם עבור ההנאה שקיבל (ראו בעניין זה: רמב"ם שכנים, ג, א; שולחן ערוך חו"מ, קנז, י; סמ"ע קנז, כד; נתיבות המשפט קנז, ז). טענה נוספת שנטענה על ידי הנתבעים היא שבאופן עקרוני כיון שהקיר נבנה כשנתיים לפני שהקרקע נקנתה על ידי הנתבעים לא ניתן כלל לחייב את הנתבעים בהנאה כזו, משום שהיא לא נעשתה עבורם, זאת גם אם לא נכפור בעקרון שבו על מקבל ההנאה לשלם עבורה. מאמרו של הרב קולין עוסק גם בנקודה זו וקובע כי על הנהנה לשלם גם במקרה כזה, אך לענייננו אין לכך נפקא מינה כפי שנכתוב בהמשך. לסיכום, העקרון הוא שעל מי שקיבל הנאה ממונית לשלם עבורה. האם הנתבעת נהנתה מקיר התמך במקרה זה המחלוקת בין הצדדים היא האם הנתבעת אכן נהנתה מהקיר שבנה התובע. התובע טוען שהיא נהנתה ואילו הנתבעת טוענת שלא רק שלא נהנתה, אלא שבניית הקיר כפי שנבנה הטילה עליה עלויות נוספות מעבר לעלויות שהיו מוטלות עליה אילו הקיר לא היה נבנה. למרות שבית הדין איפשר לתובע להוכיח את טענתו, הוא לא עשה זאת, ולכן עלינו לדחות את תביעתו בהיעדר ראיות, שכן יתכן שהקיר שבנה התובע לא הועיל לנתבעת. לכך יש להוסיף, כי מוסכם שהתובע בנה קיר, וכן מוסכם כי הנתבעת נדרשה לבנות תוספת לקיר כדי להנמיך אותו. לפיכך, הדעת נותנת כי התובע בנה את הקיר שנדרש עבורו והועיל לו – מגובה פני הקרקע ומעלה. ואילו הנתבעת בנתה את הקיר שהועיל לה – מגובה פניה קרקע ומטה. אם כך, הרי שכל צד בנה את חלק הקיר שהועיל לו, ועליו לשאת בחלקו לבדו. בכל מקרה, כאמור, התובע לא הוכיח את טענתו, ומאמצי בית הדין לרדת לחקר האמת בעזרת אינג' י' עלו בתוהו. לפיכך, התביעה נדחית. הוצאות משפט התובע שילם אגרה בסך 574 ₪. ע"פ המקובל בבית דין זה, כאשר שני הצדדים נוהגים באופן סביר, כמו במקרה זה, האגרה מתחלקת בין הצדדים. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע 287 ₪. החלטות תביעת התובע כנגד הנתבעת, לקבל פיצוי בגין קיר התמך שבנה - נדחתה הנתבעת חייבת לשלם לתובע 287 ₪ בגין החזר הוצאות משפט, וזאת בתוך 35 יום מהתאריך הנקוב על פסק הדין. ניתן לערער על שתי ההחלטות שניתנו בתיק זה בתוך 30 יום מהתאריך הנקוב על פסק הדין. פסק הדין ניתן בתאריך כ"ט בחשון תשפ"ג, 23 בדצמבר 2022 בזאת באנו על החתום הרב מאיר שקדי הרב עקיבא כהנא, אב"ד הרב אופיר שירה