פתחי תשובה על חושן משפט 421
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
וחושש שיגנוב לו. עבה"ט מ"ש בת' שבו"י כו' ועמ"ש בזה לעיל סימן רל"ב ס"י סק"ה:
יוכל להוציא. ע' בת' חוט השני ס"ס ס"א שכ' הא דלא אמר כן להשביע את המשרת שלא יגנוב לו דהוי עדיף ממה שנרשם נבטל קנין השכירות ואף להכותו היינו טעמא משום שאין הדין נותן כלל להשביע למי שחושש עליו שיזקהו ועדיין אין לו טענה עליו דהלה אומר לו שמור עצמך שלא אזיקך וכיון שזה משרתו דר עמו תמיד בבית אחד ואי אפשר להשמר ממנו לכך יוכל להוציאו ע"ש. ולפ"ז אם היה המשרת בוחר מעצמו לישבע על ככה אין יכול בעה"ב להוציאו ומסתימת דברי הרמ"א לא משמע כן וצ"ע:
לחבירו גנב והוא אומר לו כו'. ע' ביש"ש פרק המניח סימן כ"ו ופרק החובל סימן מ"ב שכ' וז"ל אם אחד חירף את חביירו בשם רע וחזר זה והכהו אף שעבר בלאו וצריך כפרה מ"מ אין עליו דין רשע כלל אלא אמרי' ליביה רתח ואין אדם עומד על צערו שהרי יש בוטה כו' ואינו משלם אלא נזק ונער ורפוי ושבת והמוציא ש"ר נהי שפטור מהבושת שהרי קבל דינו מכל מקום צריך להתורות ולו' ברבים ששקר דיבר ומבקש מחילה עכ"ל והביאו להלכה תשו' שבו"י ח"א סי' קע"ט. ע"ש עיד בח"ב סי' קמ"ט מענין זה. וע' בת' חו"י סי' ס"ה שכ' הרבה כללים בענינים אלו: