פגיעת רכב שנסע מאחור בעצירה באמצע הכביש
סיכום
תאונת דרכים בה נהגת רכב עצרה באמצע הכביש כדי להורדת טרמפיסטית, וברכב שנסע מאחוריה פגע בה. התובע (בנה של הנהגת) תובע 2,000 ש"ח לתיקון הנזק. הנתבע הודה בפגיעה אך טען שהנהגת עצרה פתאומית מבלי להודיעו. בית הדין, תוך בחינת מקורות הלכתיים בנוגע לחובת השמירה של רכב הנוסע מאחור, קבע שעיקר האחריות מוטלת על הנתבע מכוח דינא דמלכותא בחוקי התעבורה, שהמטילים חובה על הרכב מאחור לשמור מרחק בטוח. החוק גובר על הדין התורתי במקרה זה. בית הדין פסק שהנתבע חייב לשלם 2,000 ש"ח בגין נזקי התאונה.
סכומים כספיים
עובדות
נהגת רכב נסעה לחברון. במהלך הנסיעה עצרה את הרכב באמצע הכביש כדי להוריד טרמפיסטית. רכב שנסע מאחוריה, בנהיגת הנתבע, לא הצליח לבלום בעת ובעונה אחת ופגע ברכבה. עלות תיקון הנזק היא 2,000 ש"ח. הנתבע הודה בנסיעתו מאחור ובפגיעה, אך טען שהנהגת עצרה באופן פתאומי מבלי להודיעו, ולא הצליח לבלום בגלל הקרבה. הוא ניסה לנטות שמאלה כדי להימנע מהתנגשות מלאה.
החלטה
בית הדין פסק כי הנתבע חייב לשלם 2,000 ש"ח בגין עלות הנזק. עיקר האחריות מוטלת על הרכב הנוסע מאחור, אשר עליו מוטלת חובת השמירה של מרחק בטוח המאפשר עצירה בעת הצורך. למרות שהנהגת גם מצדה נהגה בפשיעה בעצירה באמצע הכביש, עיקר האחריות היא על הנתבע.
נימוקים
בית הדין ניתח את הסוגיה בתלמוד בבא קמא (לא ע"א) בנוגע לשני קדרים המהלכים זה אחר זה, שם נחלקו רבי יוחנן ורב נחמן בשאלה של חובת עמידה והזהרה. בהלכה, המחבר בשו"ע חו"ם סימן תי"ג סעיף א פוסק כרבי יוחנן, בעוד הרמ"א פוסק כרב נחמן. אולם בית הדין קבע שהנתונים במקרה זה אינם זהים לסוגיה התלמודית. בזמן הדין קיימים חוקי תעבורה, וככל שחוק המדינה שונה מדין תורה, חוק המדינה (דינא דמלכותא דינא) הוא הגובר. חוק התעבורה מטיל על הרכב שנסע מאחור חובה לשמור מרחק בטוח המאפשר בלימה בעת הצורך, גם אם פנסי הבלימה של הרכב הראשון אינם תקינים. בנידון דנן, אף שלנתבע לא הייתה שהות לבלום בגלל הקרבה, עליו הייתה חובה לשמור מרחק כזה מלכתחילה.