סיכום
ועד בית תבע משפחת בעלי דירה בסכום של 2,820 ש"ח בגין אי-תשלום דמי ועד של שוכרים שגרו בדירה ועזבו אותה. בעלי הדירה טענו כי הם לא חייבים בחוב זה, כיוון שהשוכרים היו אמורים לשלם את דמי הועד, וכי קיימת מחילה בשל התעלמות הועד לאורך שנים. בית הדין קבע כי לפי חוקי מדינת ישראל בעניין בתים משותפים, התביעה מופנית כלפי בעל הדירה ולא כלפי השוכר, וכי אין הוכחה למחילה. בית הדין גזר דין לטובת הועד בסכום של 2,820 ש"ח, ופרסם את החוב לתשלומים בנסיבות קושי כלכלי.
עובדות
ועד בית תבע בעל דירה בגין אי-תשלום דמי ועד של שוכרים. השוכר הראשון עזב את הדירה והשאיר חוב של 2,500 ש"ח. לאחר עזיבתו השכירו בעלי הדירה לדיירים נוספים, שגם הם לא שילמו בחלקם דמי ועד בגובה 320 ש"ח. הסך הכולל של התביעה הוא 2,820 ש"ח. בעלי הדירה טענו כי השוכרים היו צריכים לשלם את דמי הועד כחלק מזכויותיהם כדיירים, וכי התעלמות הועד לאורך חמש שנים משמעותה מחילה. בעלי הדירה טענו גם כי ניהול הועד לא היה תקין בתקופה זו.
החלטה
בית הדין קבע כי: (1) לפי חוקי מדינת ישראל בעניין בתים משותפים, כאשר שוכר לא משלם דמי ועד, התביעה מופנית כלפי בעל הדירה ולא כלפי השוכר; (2) בעלי הדירה הם בעלי דין בתביעה זו; (3) החיוב של בעלי הדירה הוא ודאי ('ברי'), בעוד שהפרעון הוא ספק, והכלל 'ברי ושמא ברי עדיף' חל במקרה זה; (4) אין הוכחה למחילה - שתיקת הפרנסים בעניין ציבורי אינה מהווה מחילה; (5) ניהול לא תקין של הועד אינו פוטר את בעלי הדירה מחובתם לשלם; (6) בעלי הדירה חייבים לשלם את החוב בסך 2,820 ש"ח לועד הבית; (7) החוב יפורס לתשלומים בהתאם לקושי כלכלי.
נימוקים
בית הדין נימק את החלטתו כדלקמן: (1) על פי דין מדינת ישראל בעניין בתים משותפים, הקנקני מחויב לשלם דמי ועד בגין שוכר שלא שילם; (2) כאשר החיוב הוא ודאי ('ברי') והפרעון הוא ספק ('שמא'), הכלל 'ברי ושמא ברי עדיף' חל על פי שולחן ערוך חושן משפט סימן עה סעיף ט; (3) הועד טוען טענת ברי (שלא שולם) ובעלי הדירה אינם טוענים טענת ברי כנגדה; (4) שתיקת הפרנסים לאורך זמן בעניין ציבורי אינה מהווה מחילה על פי הרמ"א חושן משפט סימן קנג סעיף ב; (5) פנקס הועד הוא ראיה בעלת מהימנות מיוחדת בגוף ציבורי; (6) בעלי הדירה יכולים לדרוש את הכסף מהשוכרים בהתאם לחוזה שלהם איתם; (7) ניהול לא תקין אינו מעביר את חובת התשלום למישהו אחר.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:79 ועד בית תובע משכיר בטענה שהשוכר לא שילם תשס"ד/5 התובעים: ועד בית המיוצג ע"י א' וג'. הנתבעים: משפחת ב',. בנושא: אי תשלום עבור ועד בית. טענות הצדדים: התובעים: משפחת ב' השכירה את הדירה שלה לפני מספר שנים לשוכר אחד והוא עזב, ולפי חשבוננו שבדקנו הוא נשאר חייב 2500 ש"ח. פנינו כמה פעמים לבעל הבית ולא נעננו, לכן הגשנו תביעה. כמו כן לאחר עזיבתו הם השכירו לדיירים אחרים ואחר עזיבתם התברר שמגיע לועד עוד 320 ש"ח, אנו תובעים סך 2820 ש"ח מבעלי הדירה. הנתבעת: נאמר לי לפני הפגישה שדברו עם השוכר והוא מוכן היה לצבע את הכניסה וזה ישמש כתשלום עבור חובו (למעשה לא בוצעה שום תביעה), היות ועברו חמש שנים ואנו הבינונו שאין אנו חייבים וראינו את הנושא כמחילה מצד ועד הבית. (התובע א', אנו לא מחלנו). אנו מבקשים את כל הנהלת החשבונות, לא היה ניהול תקין, הדברים לא התנהלו בסדר לטענתנו. (התובע ג', היינו מאוד עסוקים ולכן לא טיפלנו כנדרש, לאחרונה נוצר גרעון גדול ומשום כך התעוררנו לתקן את העבר). ע"כ עיקר הטענות, הצדדים חתמו על שטר בוררות. בירור הדין טרם גישתנו לעצם הטענות, בית הדין צריך לברר אם הגשת התביעה נגד משפחת ב' היא תקפה. הרי לכאורה השוכרים גרו שם, ובדרך כלל הם משלמים את דמי הועד כמו שכל דייר משלם חשמל ומים. לאחר בירור הנושא התברר שלפי חוקי המדינה של בתים משותפים במקרה שהדייר עוזב ולא שילם את דמי הועד התביעה מופנית כלפי בעל הדירה, ולכן בעלי הדירה הם בעלי דין לגבי תביעה זו. והנה בנידון שבפנינו החיוב הוא ודאי , כלומר ועד הבית טוען טענת ברי שלא שולם והנתבע אינו טוען טענת ברי, ואם החיוב הוא ודאי והפרעון הוא ספק, ברי ושמא ברי עדיף במציאות שכזאת ( שו"ע חו"מ סי' ע"ה סע' ט' ). כמו כן אין באי תביעת הועד הוכחה למחילה, בעסקי ציבור שתיקת הפרנסים לא מהוה מחילה עי' רמ"א חו"מ סי' קס"ג סע' ב' ). אם כן בנידון דידן ועד הבית תובע סך 2,820 ש"ח מבעלי הדירה, עליהם לשאת בחוב והם כמובן יכולים לדרוש את זה מהשוכרים בהתאם לחוזה שביניהם, אבל תביעת הועד היא בראשונה לבעלי הנכס, לפי חוקי מדינת ישראל. בנוגע להוצאות משפט , לפי הדין שלנו שו"ע חו"מ סי' י"ד סע' ה', אין הנתבע חייב לשלם הוצאות אלא אם כן הוא סרב להתדיין והתובע נאלץ להוציא הוצאות לחייבו להתדיין, או אם היה ברור בעליל שהוא חייב, בנסיבות שבפנינו לא התקיימו התנאים הנ"ל. כמו כן ניהול לא תקין אין בכוחו לפטור את בעלי הנכס מלשלם את חובם, היות ואין כאן טעות בעצם החיוב . לסיכום: על בעלי הבית לשלם את החוב בסך 2820 ש"ח לועד הבית, באם קשה להם לפרוע, בית הדין פונה לועד הבית לפרוס את החוב לחמשה תשלומים. דיון נוסף בית הדין נתן פסק בנידון, אולם מר ב' ערער בטענה שהוא אינו יכול לטעון טענת ברי בעצמו, אלא בשם הדייר שלו שטען ברי שפרע את החוב, ולכן לדעתו אינו חייב לשלם את החוב לועד הבית. לאחר עיון במכתבו, בית הדין סבור שהפסק הראשון הוא שריר וקיים, ראשית כל מר ב' הוא בעל דין של הועד. לפי חוקי מדינת ישראל התביעה מופנית לבעל הבית ולא לגבי הדייר, ולכן בעל הבית חייב כלפי ועד הבית, ואם יש לו טענות אזי הוא צריך להסתדר עם הדייר שלו. ועד הבית מנהל כעת ניהול מסודר ותקין. אמנם היו זמנים שהדברים לא היו מסודרים כנדרש, כעת הדברים ערוכים ולפי החישוב שיש לועד ולפי הקבלות שיש בידו, הדייר לא שילם באותה תקופה. כמו כן במכתב ששיגר מר ב' לפני מספר חדשים לבית הדין, מופיעה פיסקה שהדייר מודה שהוא חייב באיזה סכום, אך הוא קטן מזה שדורש הועד. זה רק מחזק את ההנחה שהלה לא שילם, החישובים של הועד הם אמינים על בית הדין, ועד ציבורי הוא פועל לטובת כל הדיירים ואת כולם מחייב בשווה, ואין לחשוד שסתם הטילו על מישהו חוב והוא שילם, כי ודאי שהיה אמור להיות אצלם רישום. לסיכום: בית הדין סבור שהפסק הקודם הוא בר תוקף, אמנם בית הדין נענה לבקשתו של התובע היות וקשה לו לשלם בפעם אחת, לפרוס את יתרת החוב בסך 2,500 ש"ח לשמונה תשלומים חודשיים. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב ישראל הירשנזון נושאים בית דין - סדרי דין > כללי פסיקה > בספק > ברי ושמא > "ברי ושמא ברי עדיף" בית דין - סדרי דין > סדרי דין > הוצאות המשפט > חיוב בעל דין בתשלום הוצאות יריבו > בהתדיינות סרק הוצאות המשפט > חיוב בעל דין בתשלום הוצאות יריבו > בסרבן > כשהנתבע סירב לבוא לדין וכפוהו בית דין - סדרי דין > ראיות > סוגי ראיות > מסמכים כראיות > פנקס > מהימנות מיוחדת לפנקס של ציבור סוגי ראיות > מסמכים כראיות > פנקס > של ועד בית גופים ציבוריים > ועדים, התאגדויות, תאגידים ומוסדות > ועד בית > התיישנות חוב > אי תביעה אינה מחילה מהימנות הועד בענייני הועד > מהימנותם להוציא ממון מידי אחד מהם > סומכים על פנקסם ועד בית > קופת הוועד > תשלום משכיר כשהשוכר לא שילם ועד בית > פנקס של ועד בית > הפנקס כראיה > מהימנות מיוחדת לפנקס של ועד בית גופים ציבוריים > ישובים ורשויות מקומיות > מיסים > התיישנות חוב > בלא תבעה המזכירות מס תקופה ממושכת דינא דמלכותא > בבתים משותפים > חובת תשלום לוועד הבית על המשכיר כששוכר לא משלם חוב (הלוואה) - חוזה (הסכם/התחייבות) > חוב (הלוואה) > טענות הגנה של החייב > "איני יודע אם פרעתיך" > נאמנות שוכר ששילם בתביעת ועד הבית נגד המשכיר טענות הגנה של החייב > "איני יודע אם פרעתיך" > נאמנות שוכר ששילם בתביעת ועד הבית נגד המשכיר חזקה (מוחזק - השערה משפטית - ראיה) > חזקה (מוחזק) > הוצאה מהמוחזק > אין ספק מוציא מידי ודאי > אין ספק מוציא מידי חזקת חיוב הוצאה מהמוחזק > בטענת ברי > כשהמוחזק טוען שמא מקורות שולחן ערוך חושן משפט א-כז - הלכות דיינים סימן יד סעיף ה עה-צו - הלכות טוען ונטען סימן עה סעיף ט קנז-קע - הלכות שותפות בקרקע סימן קסג סעיף ב