בתביעה שהעלה ועד בית נגד בעל עסק (בעל מחסן בבניין), נקבע שחייב לשלם דמי שטח כפי שנקבע בפסק דין קודם, גם כאשר העסק אינו פעיל יותר, משום שהשטח עדיין תפוס על ידו ומפריע לשימוש בני דיירים אחרים. הבית דחה את טענת הנתבע שאין חובה לשלם כאשר אין פעילות עסקית. בנוסף, קבע הבית שעל הנתבע לשלם פיצוי בגין לכלוכים שהשאיר, ופסק שעליו למסור צ'קים דחויים לעתיד כדי להבטיח ביצוע התחייבויות עתידיות. הבית דחה את תביעה לעלויות דיון משום שלא התקיימו תנאים לחיוב בהן.
סכומים כספיים
debt
one_time
3,150 ₪
compensation
one_time
2,100 ₪
other
yearly
0 ₪
עובדות
לפני כשש שנים היה פסק דין שקבע שבעל העסק (מר ב') חייב לשלם לועד הבית סכום כפול מזה של כל דייר בשנה. הנתבע החזיק במחסן בתוך הבניין עם סככה, וזוהי הייתה קנייה עם זכויות חוזיות. החל מנקודה מסוימת הנתבע הפסיק להשתמש במקום כעסק פעיל. ועד הבית טען שהשטח תפוס וזה מפריע לילדי הדיירים להשתמש בשטחים המשותפים. כמו כן, היו לכלוכים במקום בן רקע של לפחות שבע פעמים, לפי הטענה של התובע עשר פעמים. בחוזה רשום שהנתבע בלבד יכול להחזיק בסככה, וביעד לעתיד בשדירה הנתבע צריך לפרק אותה או לקבל הסכמה מהדיירים החדשים.
החלטה
בית הדין קבע כי: (1) הנתבע חייב לשלם את הסכום החודשי שנקבע בפסק הדין הקודם, גם כאשר העסק אינו פעיל, משום שהשטח עדיין תפוס; (2) אם הנתבע מתכנן למכור את הנכס, עליו לפרק את הסככה או לשלוח את הקונה החדש לעד כדי להסכימו עם הועד על המשך קיום הסככה; (3) הנתבע ישלם 2,100 ₪ בגין לכלוכים (חישוב של שבע פעמים בשיעור 300 ₪ לפעם); (4) הנתבע אינו חייב בעלויות הדיון; (5) הנתבע חייב למסור צ'קים דחויים לעתיד לתקופה של שנה אחת. סה"כ הנתבע חייב לשלם 3,150 ₪ לא יאוחר מ-30 יום.
נימוקים
בית הדין קבע שלא יש הבדל משפטי בין עסק פעיל לעסק בלתי פעיל כאשר השטח עדיין תפוס. העובדה שהשטח תפוס גורמת הפרעה לדיירים אחרים בשימוש בשטחים משותפים בבניין. לכן, הנתבע חייב לשלם כפי שהתחייב בפסק הדין הקודם. לגבי הלכלוכים, אף שקשה להוכיח את המספר המדויק, הנתבע הודה שאכן היו לכלוכים, וויתור בית הדין על תביעה מלאה והטיל חיוב בשבע פעמים בלבד. לגבי עלויות הדיון, בית הדין סבור שמכיוון שהנתבע לא סרב בגמרי ויצא חייב ממלא מדיניות, אין עילה לחייבו בהן. לגבי הצ'קים הדחויים, הטיעון נראה צודק למנוע מצב של רדיפה עתידית.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:112 תשלום של בעל עסק לועד הבית תש"ע/8 התובע: מר א', נציג ועד בית. הנתבע: מר ב', בעל עסק בבניין. טענות הצדדים: התובע: לפני כשש שנים היה פסק דין אודות תשלומי מר ב' שיהיה פי שניים ממה שמשלם כל דייר לשנה, מאז שהוא לא משתמש בנכס כעסק אבל מחזיק בו כמחסן, אינו רוצה לשלם. לפי חישוב שלנו הוא חייב לועד סך 1050 ₪. אנו סבורים שכן צריך לשלם, כי משתמש בו כמחסן ותופס את השטח עם הסככה. הילדים כעת גדלו והשטח שתפוס לסככה מונע מהם תנועה חופשית בשטח ששייך למשפחותיהם. כמו כן בחוזה כתוב שהזכויות למבנה הסככה זה רק לב' ולא למישהו אחר, ואם הוא חושב למכור עליו לפרק את הסככה קודם. כמו כן הוא חייב לפחות סכום 3000 ₪ עבור לכלוכים שמצאנו בחוץ, כי בחוזה כתוב על כל לכלוך סך 300 ₪ ואנו תובעים לפחות עבור עשר פעמים שמצאנו, באנו אליו שבע פעמים ודרשנו והוא התעלם מדרישתנו. אנו דורשים את עלות הדיון, וכן שיתן צ'קים מראש עבור העתיד כי אין לנו כח לרדוף אחריו. הנתבע: אם הייתי משתמש במקום כעסק הייתי משלם, אולם אם איני משתמש אני סבור שאיני חייב לשלם. כל הצרות התחילו מאז שא' בא לבניין לפני זה היה שקט. בחגים אני לפעמים משתמש במקום. אני מודה שפעם היה לכלוך. עד כאן עיקרי הטענות. בין הצדדים היה בירור לפני כמה שנים. הצדדים חתמו על שטר בוררות. בירור הדין עומדות לפנינו חמש תביעות של ועד הבית. א. שישלם את הסכום החודשי שהתחייב בזמן פעילות העסק גם כעת. ב. אם עומד למכור את הנכס שיפרק את הסככה או שהבעלים החדשים יבואו לכלל הסכמה עם הועד. ג. תשלום עבור לכלוכים בסך 3000 ₪. ד. עלות הדיון בבית הדין. ה. צ'קים לעתיד כדי למנוע רדיפה אחריו. לאחר העיון בנושא סבור בית הדין שאין הבדל אם העסק פעיל או לא, היות והשטח תפוס וזה מפריע לילדי הדיירים להשתמש בשטח, יש ליתן להם פיצוי כמו בזמן שהעסק פעל. וכן אם מר ב' חושב למכור את הנכס צריך לפרק את הסככה, או שישלח את הקונה לועד עד שיסכימו ביניהם על המשך קיום הסככה. תשלום עבור לכלוכים, היות והתובע טען שהיו הרבה יותר לכלוכים מעשר פעמים ועשר פעמים זה רק מינימום וכן ישנה הודאה מצד הנתבע שאכן היו לכלוכים, לכן הנתבע ישלם לפחות עבור שבע פעמים, כי קשה להוכיח בדיוק את המספר המדויק. ביחס לעלות הדיון בדרך כלל מי שמגיש תביעה הוא נושא בהוצאות, אלא אם כן הנתבע סרב ויצא חייב ולא רצה להתדיין, בנידון דידן לא נתקיימו התנאים לכן אין לחייב את הנתבע בעלות הדיון. בנוגע למסירת צ'קים מראש הטיעון נראה צודק ולכן אם ברצונו של הנתבע להמשיך במקום הוא צריך להפקיד צ'קים מראש לידי ועד בית עם תאריכים דחויים. לסיכום: על הנתבע לשלם סך 3150 ₪ לא יאוחר משלושים יום מעת הגעת פסק הבוררות לידי הצדדים. וכן למסור צ'קים לעתיד עבור שנה. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב שלום אילוז הרב ישראל הירשנזון נושאים חוב (הלוואה) - חוזה (הסכם/התחייבות) > חוב (הלוואה) > פרעון וגבייה של חוב > כפייה לפרעון החוב > כפייה לתת המחאה דחויה לחוב עתידי מתחדש