כריכה בתביעת גירושין של מי שנישאו אזרחית בלבד

כריכה בתביעת גירושין של מי שנישאו אזרחית בלבד בית הדין האזורי תל-אביב - יפו בפני כבוד הדיינים: הרב זבדיה כהן ד בכסלו התשע"ו בא כוח התובע עו"ד חנה כהן בא כוח הנתבעים עו"ד איריס ברנד קביעת הסמכות העניינית בתביעות הכרוכות נושא הדיון: כריכה בתביעת גירושין של מי שנישאו אזרחית בלבד בפניי בקשת באתכוח התובע לקביעת סמכות עניינית במזונות אישה, מזונות ילדים, משמורת, וחלוקת רכוש, ותגובת באתכוח הנתבעת המתנגדת לסמכות בית הדין בתביעות הכרוכות. טענות באתכוח התובע התובע הגיש לבית הדין הרבני בתאריך י"ב במרחשוון התשע"ו (25/10/15) תביעת גירושין, ואליה נכרכו מזונות אישה וילדים, חלוקת רכוש, משמורת והסדרי ראייה, ומורדת. הנתבעת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בתאריך ט"ז במרחשוון התשע"ו (29/10/15) ובתאריך י"ט במרחשוון התשע"ו (01/11/15) תביעות למזונות אישה וילדים, משמורת ורכוש. לדברי התובע תביעת הגירושין כנה, הכריכה כנה, ונכרכה כדין. טענות באתכוח הנתבעת באתכוח הנתבעת טוענת כי הצדדים נשואים בנישואים אזרחיים. מדובר בנישואים אסורים של כהן וגרושה ובנישואין כאלו לא חלים דיני הכריכה הרגילים – מה לו לאדם שהתחתן שלא כהלכה לבקש לדון בבית דין רבני. בנוסף, טוענת באתכוח הנתבעת, כי התובע לא פירט את מלוא נכסי הצדדים ולא צירף מסמכים המעידים על השתכרותו ולפיכך התביעה אינה כנה והכריכה אינה כדין וכל מטרתה היא לחסום את הנתבעת מפנייה לבית המשפט למשפחה. כמו כן טוענת באתכוח הנתבעת כי הוגשו בקשת לבית המשפט וניתנו החלטות לקבלת תגובות וסעדי ביניים. דיון והכרעה טענות באתכוח הנתבעת לחוסר סמכות בית הדין הן שלוש: א. הנישואין הם נישואין אזרחיים ונישואי איסור. ב. התביעה והכריכה אינה כנה ואינה כדין. ג. ניתנו החלטות בפועל בבית המשפט. א. לטענה הראשונה בגין נישואין אזרחיים ונישואי איסור בבג"ץ 2232/03 (פסקה 31) כתב נשיא בית המשפט העליון השופט אהרון ברק כדלהלן: "בן זוג יהודי שבחר להינשא בטקס אזרחי מחוץ לישראל ופונה לבית דין רבני שאינו מכיר בגילויים של סטטוס הנישואין במישור החיובים בין בני הזוג, אינו פועל 'בכנות' אם הוא מבקש להביא גם את ענייני הממון והרכוש בפני בית הדין הרבני. במצב דברים זה, בכריכת ענייני הרכוש טבוע שימוש לרעה בכלי המשפטי של 'כריכה'. בן הזוג הכורך אינו יכול להתכוון, בכנות, להתדיין בפני בית הדין בסוגיה שבית הדין כלל אינו מכיר בה. כפיית התדיינות על בן הזוג בפני פורום המתכחש לגילויים הרכושיים של סטטוס הנישואין, מנוגדת לעקרונות הצדק. בנסיבות אלה, כריכה במטרה להעניק לבית הדין סמכות שיפוט ייחודית אינה יכולה להיחשב כריכה 'כנה'." מנגד, בפסק דין של בית הדין הרבני האזורי בטבריה (מתאריך ב' בתמוז התשס"ט [24/06/2009] בתיק 80581211) נאמר כדלהלן: "סעיף 31 לפסק דינו של הבג"ץ המתייחס לסמכות בית הדין בנושא הרכוש שנכרך בתביעת הגירושין, נכתב כאמרת אגב מובהקת, לאחר שנושא זה כלל לא עלה לדיון מצד העותרת ובירור הנושא לא היה נחוץ לצורך הכרעה באותה עתירה, שכאמור התייחסה לשאלת הנסיבות והעילות הנחוצות להתרת הנישואים האזרחיים בהיעדרה של הסכמה. עם כל הכבוד, עמדה זו מיוסדת על הנחת יסוד מוטעית. את הקביעה ש'בית הדין הרבני איננו מכיר בגילויים של סטאטוס הנישואין במישור החיובים של בני הזוג', וכי 'בן הזוג הכורך אינו יכול להתכוון בכנות להתדיין בפני בית הדין בסוגיה שבית הדין כלל אינו מכיר בה' לא ניתן לקבל! אדרבה, ההיפך הוא הנכון – בית הדין מכיר במערכת של זכויות וחובות שנוצרו בין בני זוג שנישאו בהליך אזרחי בלבד. אמנם מערכת הזכויות והחובות הנובעות מהכתובה ותנאי הכתובה אינן רלוונטיות, אך מאחר שהמחוקק קבע מערכת של זכויות וחובות ב'חוק יחסי ממון' ובחוקים נוספים – מערכת שהפכה להיות 'מנהג המדינה' ביחס לכלל האוכלוסייה – על כן ביחס לבני זוג שנישאו בהליך אזרחי, אנו מייחסים להם כוונה ליצור שותפות זוגית ולהתחייב בחיובים הדדים בהתאם למנהג המדינה המיוסד על החוק. בעת שאחד מבני הזוג יגיש לבית הדין תביעת גירושין, ויכרוך בתביעה זו את תביעתו לחלוקת הרכוש, בית הדין יכיר במערכת החובות והזכויות הנובעות מנישואין אלו. לכן אין יסוד ליחס לתובע חוסר כנות בכריכת הנושא, או שימוש לרעה בהליכי בית הדין ובאפשרות לכריכת תביעה נוספת בתביעת הגירושין. בנסיבות אלו אנו מייחסים לתובע שאיפה לרכז את כל הדיונים בערכאה שיפוטית אחת, ולמנוע את הנזק שבפיצול הדיונים בשתי ערכאות שונות – פיצול שבמקרים רבים מסב לצדדים הוצאות נוספות ועיכובים משמעותיים עד להשלמת ההליכים." מכוח זה פסק בית הדין הרבני בטבריה כי לבית הדין סמכות לדון בכל התביעות הכרוכות בתביעת הגירושין הגם שמדובר בנישואין אזרחיים. גם בפסק דין של בית הדין הרבני בנתניה (מיום כ"ה בתשרי התשע"א [03/10/2010] בתיק מספר 764411/1) נאמר: אציין, כי גם בנישואי איסור שנעשו כדת משה וישראל, כגון כהן שנשא גרושה בנישואים דתיים, הרי נפסק להלכה כי קידושין "תופסין" בקידושין האסורים רק מחמת איסור "לא תעשה" (כמו כהן וגרושה) והזוג חייב בגט מעיקר הדין ולא "לחומרא" ורק כשהדבר נעשה בנישואים אזרחיים הגט הוא "לחומרא". בין כך ובין כך, זקוקים בני הזוג לגט בפועל, ומכאן סמכותו של בית הדין לדון בגירושין, וממילא בכל הכרוך אליהם, וזאת מעבר לאמור לעיל, כך שאין מקום לטענה כי שמדובר בנישואים אזרחיים ובנישואי איסור אין סמכות לבית הדין. ב. לטענה על תביעה וכריכה לא כנות עיינתי בכתב התביעה. התרשמתי מתביעה כנה לגירושין, מכריכה כנה, וכריכה כדין כשהתובע מפרט את פרטי הרכוש והכספים של הצדדים. ג. לטענה על החלטות וסעדים שניתנו בבית המשפט עיינתי בהחלטות בית המשפט וראיתי כי רוב ההחלטות הן על קבלת תגובה וסעד זמני של צו לתסקיר ואציין בזה את החלטת בית הדין הגדול (בתיק מס' 1700211): "עמדתו של בית הדין האזורי מקובלת עלינו. המערערת לא תבעה בבית המשפט סעד של חלוקת רכוש, כל אשר תבעה הוא סעד של שמירת זכויות. מעצם טיבו זהו סעד ביניים וההחלטה הסופית בעניינו מתמצית בשמירת זכויות בלבד. כדי להעניק למערערת סעד זה, לא מוטל על בית המשפט להכריע באופן סופי בתביעה לחלוקת רכוש. כל אשר יאמר בית המשפט באשר לזכויות ההדדיות של הצדדים ברכוש שיש להם, לא יהיה בבחינת מעשה בית דין בקשר לחלוקת הרכוש. קביעותיו של בית המשפט תהיינה לכאוריות והן תהיינה מוגבלות לצורך מתן הסעד של שמירת הזכויות. דווקא בגלל היקפו המוגבל של הסעד יש להניח כי לא יתנהל משפט מפורט כמקובל במשפט חלוקת רכוש. לאור שיקולים אלו, שהינם רק בבחינת שיקולים משלימים לטעמי בית הדין האזורי, אין מקום לומר כי הקדמת בקשה לשמירת זכויות רכושיות בבית המשפט לענייני משפחה, שוללת את סמכותו המאוחרת של בית הדין בתביעה לחלוקת רכוש שנכרכה בתביעת גירושין." עיקרם של דברים אלו הוא שהחלטות על סעד ביניים אין בהן משום תפיסת סמכות נגד ערכאה שיפוטית אחרת אצלה הוגשו תביעות מקבילות מוקדמות יותר. הסמכות לדון בתביעות הכרוכות לתביעת הגירושין בתיק זה נתונה לבית הדין הרבני. ניתן ביום ד' בכסלו התשע"ו (16/11/2015). הרב זבדיה כהן – אב"ד