ביאור הגר"א חושן משפט 321

החוכר או כו'. גמ' סם אר"פ הכי תרתי כו': אבל בקבלנות כו'. ערש"י שם ד"ה נימא ליה כו' ותנא כו' וערש"י ק"ה ב' במתני' ד"ה מכת כו' וע"כ צ"ל כן כמ"ש בגמ' הנ"ל מכאן ואילך דאיתא כו' ואע"ג דהאי מתני' היא בתרתי מ"מ קושית הגמ' לא קאי אלא אחכירות וכ"מ מתוס' שם ד"ה מככה כו' ואע"ג כו' מ"מ הכא בסיפא כו' כיון כו' מ' דוקא בסיפא כיון דאמר כו' אבל הטור כ' בין בחכירות בין בקבלנות וכ' נ"י שכ"ד הרמב"ם שהביא כאן בש"ע שמתחיל בחוכר ומקבל ואמר ואם כו' ואע"ג שאמר חכירו ל"ד ולשון מתני' נקט כמו ברישא אינו מנכה כו' וכתי' השני של תוס' ק"ד א' ד"ה דאפשר. א"נ כו' ומ"ש תוס' בד"ה היינו לתי' ראשון אבל הטור ס"ל דלדינא שני התי' אמת וכ"כ בהג"א שם ד"ה ואע"ג כו' ובפרישה תי' דה"נ ל"ד לאכלה חגב דיכול למנוע עצמו ולומר לא אדלה כו' ועסמ"ע ס"ק ה' והוא מדברי התוס' דאפשר. א"נ כו' ע"ש משא"כ במתני' דיבש נהרא זוטא ומחוייב לעשות בקבלנות כמ"ש תוס' שם ואפ"ה קאמר בסיפא דמנכה לו אף בקבלנות ולכן הוצרך תוס' שם לומר משום כיון דא"ל בית השלחין כו': וה"ה בכל כו'. וכמש"ש ק"ה ב' בחגב ג"כ דבחכירות או בשכירות לעולם מנכה וכת"ק שם וכמ"ש בגמ' שם א"ל לית דחש כו' לאפוקי קבלנות וז"ש משכירותו: (ליקוט) שנפסד הענין לגמרי. עס"ב בהג"ה (ע"כ): ואם אפשר כו'. כתי' הראשון של תוס' הנ"ל וכ"ש לשיטתו שפ' דלא כתי' השני וצ"ל ע"כ תי' הראשון: וכ"פ מהר"ם כו'. במרדכי סי' ת"ע ומביא ראיה ממנה שמכת מדינה שייך ג"כ בלהבא דלא כמהרמ"פ: וכל כו'. וכ"כ מהרמ"פ סי' פו וכ"ה בהג"א אבל צ"ע אדרבה הואיל ומכת מדינה מנכה לו משכירותו כנ"ל וכן הקשה שם בהג"א פ' האומנין ו' בסד"ה וגם על בגד. ואם הבטול מחמת גזירת המושל כו' וצ"ע כו' ואף שבד"מ תי' דל"ד לקרקע דקרקע בחזקת בעליה עומדת וגם המשכיר יפסיד משא"כ בשאר משכיר מ"מ איני מובן במה שתלה הואיל ומכת מדינה כו' וגם מ"ש בהג"ה וה"ה בכל כיוצא בזה כו' וכ"פ מהר"מ כו' מ' אף בשאר משכיר לעולם מנכה לו וכ"מ במהר"פ סי' לט שכ' דטעם דמנכה לו משכירתו ובמקח שנולד היזק אח"כ אין מפסיד המוכר משום דבמכר ברשות הלוקח לגמרי משא"כ במשכיר מ"מ של המשכיר הוא וכמ"ש הר"ן בפ' המקבל כו' וכ"כ הנ"י שם משום דנהנה המשכיר מהפירות וכן בכל שכירות מהשכירות שהרי אם נפסד הדבר נפסד שכרו מכאן ולהבא כמש"ל בסי' ש"י בחמור ובסי' שי"ב בנפל הבית או נשרף ולכן כל ימי השכירות נהנה המשכיר ועוד צ"ע מסי' של"ד ס"א בהג"ה וכן בכל אונס כו' וכן הקשה סמ"ע אלא שהרב נזהר שם וכ' ואם הוי מכת כו' סי' שכא ס"ל דאע"ג דאם שניהן יודעין או לא יודעין פסידא דפועל מ"מ במכת מדינה פסידא דבע"ה והדבר להיפך ממכת מדינה שבקרקע ששם קולא דבע"ה וז"ש עסי' שכ"א ולא כ' סי' שכ"ב מ"מ דבריו תמוהין ומרפסן איגרא יציבא בארעא כו' מאן דאית לי תורי כו': וי"ח כו' כמש"ל סי' שי כו'. ר"ל דכתב שם דאם אין בדמים לא ליקח ולא למכור נותן לו של חצי הדרך ודוקא בהבריקה ונשתטתה שראוייה למלאכתו עדיין א"ל הרי שלך לפניך אבל לא במתה שנפסד הענין וכן בנפל בית זה כמש"ל בסי' שי"ב סי"ז אינו חייב לבנותו אלא כו' וא"כ הל"ל לחזור כשראה ההפסד ובשלא חזר סבר וקבל וכמש"ל סי' רלב ס"ג המוכר לחבירו כו' אבל אם נשתמש כו' וע"ש ס"ד אין כו' וא"י לומר כו' וכן אם כו' וכ' שם ול"ד לאכלה חגב דשם לעבר מאי דהוה הוה וכן נקצץ האילן ויבש המעין שאם יחזרו בהן לשוא טרחו בשעבר כו' ע"ש וכ' בד"מ ותמיהני עליו דמייתי ראיה מדין חמור שמת דאינו מכת מדינה לדבר שהוא מכת מדינה דאפשר לעולם בדין ניכוי קאי ולא בדין חזרה וכ"מ במהר"מ בדין מלמד כו' כנ"ל ואין אלו אלא דברי נבואה לחלק בדין חזרה בין מכת מדינה או לא ועסמ"ע שהשיג עליו ג"כ אבל נראין דברי הרב מסוגיין ועס"ב בהגה וי"א דוקא כו' אבל אם אמר כו' והוכיחו כן מהתוספתא והביאו הרא"ש שם שדה בית השלחין אני שוכר ממך שדה בית האילן אני שוכר ממך יבש המעין ונקצץ האילן חייב להעמיד לו מעין וחייב להעמיד לו אילן אחר שדה בית השלחין זו אני שוכר ממך שדה בית האילן זו אני שוכר ממך יבש המעין נקצץ האילן מנכה לו מחכירו וכ' אלמא דאף ברישא שלא א"ל זו אפ"ה קפידא כיון שא"ל חוכר למחכיר וא"כ קשה על מהרמ"פ לפ"ד הא ברישא יכול לחזור בו ואפ"ה כ' שמנכה לו מחכירו וכאן א"א לשוא טרח דהא צריך לחפיר לו מעיין וצ"ל דמהרמ"פ ס"ל כשיטת התוס' שם ד"ה אידי כו' והרא"ש דרישא אינו מנכה אף בדא"ל חוכר למחכיר דמתני' בכה"ג איירי כמ"ש תוס' ובזה מתורץ קושית הב"ח והדרישה דהא בתוספתא מ' להיפך כנ"ל והרא"ש מביא תיכף אח"ז התוספתא ואיך נעלם ממנו זה אבל לפי מ"ש ניחא דהתוספתא הוא סייעתא דלהכי אין מנכה כיון שבידו לחזור כנ"ל ולפ"ז דברי הרב נכונים דבמכת מדינה לא שייך דין זה דהא מתני' בדא"ל חוכר למחכיר כנ"ל ומאי פריך גמ' ה"ד אילימא כו' אבל נ"ל דאדרבה מהרמ"פ ל"ל דעת תוס' מדדחיק תוס' אם הוי קפידא או לא ולפ"ד אפי' הוי קפידא אינו מנכה לו כנ"ל אלא בשיטת הנ"י והמ"מ והא דכ' קפידא לא שמנכה לו אלא שיכול לחזור וכמ"ש בתוספתא וזה שלא הזכיר הנ"י והמ"מ שמנכה אלא שהיא קפידא ודלא כמ"ש בס"ב בהג"ה ודברי הג"ה שם תמוה דהא במקום שאין מכת מד נה מודה למהר"פ ואמאי מנכה ולפ"ז אין חילוק בין נ"י והרא"ש לדינא: וי"א כו'. רא"ש בשם ירושלמי ועבה"ג ס"ק ז' וכ"ה בירושלמי שם ופי' הרא"ש: וי"א כו'. מהתוספת' הנ"ל טור ועי' במע"מ שתמה על הרא"ש וממ"ש בגמ' אידי ואידי כו' ומה שהקשה תוס' שם דהא מתני' קתני א"ל חכור לי כו' פי' חכור ממני קאמר ומזה ג"כ דייק הר"ן מדאיצטריך לדחוקי בא"ל מחכור וחכור ממני ולא אוקמוה כפשטה בא"ל חוכר: מנכה כו'. עמש"ל דגם נ"י והמ"מ ס"ל כרא"ש ולא אמרו אלא שחייב להעמיד לו אחר ודברי הרב צ"ע אלא שבטור בשם הרמ"ה כ' כדברי הרב ומ"מ צ"ע מכאן ולהבא כמ"ש לעיל: