הבהרת פסק דין הסמכו

לפניי בקשת האישה לביטול החלטתי מיום י"ח בשבט תשע"ט (24.1.2019) מכמה נימוקים: א. החלטה זו ניתנה במעמד צד אחד. ב. ההחלטה ניתנה בדן יחיד ולא במותב תלתא. ג. ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות כיוון שהיא מנוגדת להחלטת הרשמת להוצאה לפועל. ד. לחילופין: אם אין תביעה לגירושין מנוע בית הדין לדון בענייני רכוש. ה. לחילופין: החלטה זו משוללת יסוד עובדתי והיא נוגדת את הצדק. תגובת האיש ניתנה ובה נדחות טענות הבקשה לביטול ההחלטה מנימוקים הלכתיים ומשפטיים. אשיב על דברי המבקשים מבחינה עובדתית, משפטית והלכתית. ביום כ' באדר תשע"ה (11.3.2018) נתן הרכב בית הדין הגדול בראשותי ובהשתתפות הדיינים הרב ציון אלגרבלי והרב ישראל שחור שליט"א פסק דין בעניין זכויות האישה בדירה. פסק דין זה ניתן תוך עיון חוזר, לפי בקשת האישה, בפסק דין קודם על ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי. כל הפסקים ניתנו בהליך של אגב גירושין כפי הסמכות הנתונה לבית הדין ושני הצדדים לא ערערו על כך. פסק הדין קבעשיש לאישהזכויותשל 750,000 ש"ח הכוללים גם הפעלת סעיף 8תוך התחשבות במצבה של האישהוהעמדת בסיס לפתיחת חיים חדשים בנפרד וגם את סכום הכתובה ותוספת כתובה ופיצוי. הדיינים ציינו כי הם קובעים סכום לתשלום עקב כי אין הנכס עומד למכירה וכי מכירתו במצבו הנוכחי ושומת מקרקעין למחירו לא תבטא את ערכו ותגרום לקיפוח האישה ( – יש על הנכס צו הריסה וברובו גרה משפחת האיש). בפסק הדין צויןכי "העברת הסכוםהנ"ל לידי הנאמניםנותנתלבעלזכות לפנות את האישהמהדירהללא פיצויכספינוסף", ובנוסף ציין בית הדין שיש ליצור מנגנון אשר יבטיחשהאישהתפנה את הדירהעם קבלת הכסף. משום כךהוסיף בית הדין סייגיםלמימוש זכויות האישה בנכס. הסייג הראשון היה שהכספים יועברו בשלב ראשון לידי נאמנות, והסייג השני היה שרק לאחר ביצוע הגירושין ופינוי הדירה תקבל האישה את הכסף. הפסק, הכולל כתובה ופיצוי גירושין עם הסייגים שנוספו –משמעו חד וברור,שהואניתןאגב גירושין ושמימוש הזכויות כרוך בביצוע הגירושיןבפועל. היוזמה לביצוע פסק הדין ניתנה ביד הבעל היות שהוא שפנה לבקש גירושין. לפי החלטה זו האישה ממשיכה לגור בבית עד שהבעל יפקיד את הכסף לחשבון הנאמנות ויבקש לפנותה. לא נקבע כל תאריך יעד להפקדת הכסף בחשבון הנאמנות, גם משום הבקשה להתגרש הייתה של הבעל, גם משום שגיוס סכום כזה (ללא מכירת הבית) דורש היערכות, וגם משום שפעמיםרבותכאשר נקבע לאדם 'מחיר' גבוה לגירושיוהואשוקל את צעדיו בשנית. ביום ה' בכסלו תשע"ט (13.11.2018) קיבל בית הדין בקשה דחופה שבה התבקש בית הדין להבהיר את פסק דינו מיום כ' באדר תשע"ה (11.3.2018), עקב הגשת תביעת האישה למימוש החוב בהליך הוצאה לפועל ובקשתה למינוי כונס נכסים. בבקשה נתבקש בית הדין גם לפנות אל ההוצאה לפועל. בעת הזאת, פרשו לגמלאות שני דייניםמהרכב בית הדין המקוריואיוותר אנוכי לבדימהרכב זה. לפיכךהבהרת פסק הדין הוטלה על כתפיי. בבחינת תיק הגירושין בבית הדין הגדול ובבית הדין האזורי התברר לי כי עברו למעלה משלוש שנים ואין פנייה לבית הדין לגירושין לא מצד האיש ולא מצד האישה. (אגב: גם בבקשת האישה לביטול ההחלטה, אף שהיא מאוחרת להבהרות, אין היא מבקשת או מביעה את רצונה להתגרש מיידית.) בהחלטת הבהרה ראשונה מיום י"ט בכסלו תשע"ט (27.11.2018)הבהרתיכי זכות האישה לגביית החוב היא רק לאחר התקיימות שני התנאים שנקבעו. לאחר מכן משהתברר כי עדיין ממשיכים הליכי ההוצאה לפועל ניתנה החלטת הבהרה שנייה המבהירה ביתר בירורכי ככל שלא קיים הליך גירושיןלא מצד האיש ולא מצד האישהלא הגיע זמנו של חוב זה לתשלוםוממילא אין לפעול בו בהליך הקובע את חיובו לזמן מוקדם וגורר אחריו הטלת עיקולים, מינוי כונס נכסים, הצמדות וריביות. עד כאן היסוד העובדתי לשתי ההבהרות לפסק הדין. יסוד ההבהרה מבחינה הלכתית הרואה שחברו הולך להוציא מאדם אחר ממון שלא כדיןאו להזיקו –מוטל עליוועל כל אדםלמנוע את הנזק. במצב כזהאפילו הנפגע עצמו "עביד איניש דינא לנפשיה"ורשאי הוא למנוע את הנזק גם בלי לפנות לבית הדין.כל שכן שבית דיןאו דיין הממונה על הדיןחייב לעשות כן. ברור שבכל ריב לכתחילה הדרך הנכונההיא ששני הצדדים יבואו לבית הדיןלדון,אך אםההמתנה לדיוןבבית הדיןיוצרת נזק בלתיהפיךהרירשאי האדםעצמו או אדם אחרלהצילוולעכב את ההליך ההרסני עד שיתברר הדבר בבית דין. קל וחומראםרואה בית הדין כימי מהצדדים משתמש בפסק דינו ובשמו לגבות חוב שלא הגיע זמנותוך הטלת עיקולים וריביות, שבוודאיעליו להעמיד את פסק דינו על תילו ולמנועאתהשימוששנעשהבו שלא כדין. אין חולק כי'לא ניתנה כתובה'– ותוספת –'להיגבות מחיים'ולפני גירושין, גם פיצויי גירושין לא אמורים להשתלם לפני הגירושין, וגם סעיף 8 אינו ניתן למימושללא גירושין. בוודאי יכלה האישה לפנות לבית הדין ולבקש גירושין והוצאת פסק הדין לפועל, שהרי גם לאחר שלוש שנים הזכות לפנות לבית הדין ולבקש את הגירושין וקיום פסק הדין שמורה לכל צד. בית הדין יפסוק בבקשה לאחר שמיעת הצדדים ובדיקתו אם לא השתנו התנאים מאז נתינת פסק הדין. אךהפעלת ההוצאה לפועל לגבייה מוקדמת של החובתוך כדי הצמדה וריבית, עיקול וכינוס נכסיםהרי היא כהוצאת ממוןוגרימת נזקשלא כדין.משכך, נדרשהכאןהתערבותי המהירה. ככל שהבהרת פסק הדין יכולה להפסיק את גביית החוב המוקדמת, הרי שהיא הייתה נחוצה מבחינה הלכתית, וככל שדחיפות ההבהרה נחוצה, גם היא כלולה בחובת הדיין. נאמנות הדיין על פסק דינוכשיש בידו פסק דיןמבוארת בשולחן ערוך(חושן משפט סימן כג) ובש"ך (שם ס"ק ב), ועיין שם בסמ"ע (ס"ק ז) שביאר שהדיינים נאמנים גם יותר משני עדים המכחישים אותם משום שאנו תולים שהעדים טעו בשמיעתם. בימינו פסקי הדין נחשבים 'עודם בפנינו'ואכן מנהג בתי הדין להבהיר את פסקי הדיןככל שיש בזה צורך. לקמן גם יבואר יסוד ההבהרות בתקנות. הסמכות החוקית עתה הנימוקים לסמכות לנתינת ההבהרות בדחיפות ובדיין יחיד ובעיקר למחויבות לפסק הדין המקורי לצדק ולאמת: הפעלת הליך הוצאה לפועל לגביית סכום של 750,000 ש"ח מתאריך פסק הדין הרי היא קביעה כי החייב מאחר בתשלום החוב כארבע שנים וגוררת אחריה עיקולים, כינוס נכסים, ריביות והצמדות. הטלת עיקולעל חשבונותיו של אדםוכינוס נכסיםעל הנכסיש בהם נזק ממשי עכשווי בלתיהפיךגם אם בסופו של דבר יתברר שאינו חייב לשלם או שהוא ישלם את החוב במועדו. כיוון שמדובר בהליך הוצאה לפועל שכבר נפסק והוחל, הרי שישבמתן הבהרה המשמיטה את היסוד להליך זה משום הצלת עשוק מיד עושקו ו'סעד דחוף'כדי לעצור את ההליך שעלול להיות הרסני למי שאינו חייב. יתרה מזו:גביית הסכוםשל 750,000 ש"ח –למי? אםהגבייה תהיהלאישה, הרי היא מנוגדת לפסק הדין. גםאםהיא ניתנהלצורך הפקדהבחשבון נאמנות, הרי ככל שאין הליך גירושין והכסף אמור 'לישון' בחשבון הנאמנות, יש בזה משום'זה לא נהנה וזה חסר'. הקפאת סכום שכזה היאבגדר 'גם לי גם לך לא יהיה',וגם זה – עוול הוא. אין חולק שתשלום כתובה, פיצוי גירושין ותשלומי סעיף 8 אינם עומדים לביצוע כמה שנים לפני הגירושין כאשר אין שום פנייה לביצוע הגירושין בפועל מצד האישה. מוסף על כך: הליך הוצאה לפועל מטבעו (אף שלא הובאה ההחלטה השיפוטית לידי בית הדין), כיוון שהוא פועל על פי חוק הרי הוא גורר אחריו ריביות והצמדות לחוב הנגבה מזמן קביעת מועד החוב.קביעת מועד החוב מתאריך פסקהדין ותשלום ריביות והצמדותעליו הרי היא כסילוק זכויות האישה בנכס מתחילה,כאשר בפועל האישה ממשיכה לגור בנכסולהשתמש בו.גם היא עוול שאין להצדיקו(מה גם ש'כינוס הנכסים' ניתן על נכס שפסק הדין לתשלום ניתן כיוון שאי אפשר למוכרו ולשומו). לאור זאת, היות שמדובר בהבהרה לפסק דין קודם, ובהיותי הדיין היחיד היכול להבהיר את פסק הדין, ובהיות ההבהרה נחוצה מיידית כסעד דחוף,האפשרות היחידה שעמדה בפני היא להבהיר את פסק הדין באופן מיידי, ללא דיון מחודש וללא מותב תלתא. הבהרה זו עמדה בכל כללי ההלכה וכללי ותקנות הדיוןכפי שאבאר. מבחינת הסמכות: פסק הדין המקורי ניתן לבקשת האישה והוא פסק דין על חלוקת רכוש עקב גירושין. הבהרות לפסק דין כזה גם הן בסמכותו של בית הדין, כאמור. אין בהבהרות בית הדין כדי לפגוע בסמכותם, במעמדם ובכבודם של רשמי ההוצאה לפועל(אף שההבהרות ניתנו בלי שדבריהם היו בפני בית הדין). זאת משום שבית הדין זכאי להבהיר את פסקדינו שלו באופן עצמאי גם אם יש מישהואחרשאינו חושב שהוא זקוק להבהרות. הבהרות בית הדין מיועדות בראש ובראשונה לצדדים וגם כאן ההבהרה נועדה בראש ובראשונה לאישה המבקשת את גביית החוב ולא הופנתה אל ההוצאה לפועל. גם לדבריהרשמת, על פי חוק עליה לפעול לפי הבנתהאת פסק הדין המקורי הכתוב, וככל שהיא חושבת שאינה זקוקה להבהרות הרי היאמפעילה את שיקול דעתהלפי נוסח פסק הדין המקוריואין היא מחויבת להבהרותשניתנו, כפי שאכן עשתה גם לאחר ההבהרה הראשונה. מכאן שאין ההבהרה העצמאית פוגעת בעבודתה. במקרה זה הבינה הרשמת את פסק הדין המקורי באופן מוטעה ופעלה כחוק לפי הבנתה. אבלטעות זו של הרשמת אינה מונעת מבית הדין להבהיר את דבריו, שהריבית הדין מבהיר את דבריו לצדדים, וככל שמי מהם פועל נגד דברי בית הדין הרי הוא גוזל את ממון חברו ומזיקו שלא כדין. לאחר הבהרת בית הדיןהיה על האישה לבטל את בקשת העיקול ולא להיתלות בדברי הרשמת שאינה זקוקה להבהרות. נוסיף עוד כי בניגוד לאמור בסעיף 24 לבקשה כי הסמכות להבהיר פסקי דין של בית הדין הרבני מסורה ביד ראש הוצאה לפועל, הרי שבדברי הרשמת עצמה נאמר כי אין היא מבהירה פסקי דין אלא צמודה לכתוב בהם, ואם לדעתה יש צורך בהבהרה אז היא זו שפונה להבהרה. מנגד בית הדין הרבני מבהיר את פסקי הדין שלו בכל מקרה שיש צורך בהבהרה. הבהרות בתי הדין ניתנות גם במקרים שפסק הדין מנוצל על ידי הצדדים לשימוש שלא נתכוון אליו פסק הדין, גם במקרים שדבריהם לא הובהרו עד סופם והבהרה נוספת לדברים מתבקשת על ידי אחד הצדדים או שניהם, וגם במקרים בהם פסק הדין לא ענה על כל האפשרויות המתפתחות. מעבר לכך בית הדין גם מעיין מחדש בהחלטותיו כמו שעשה לבקשת האישה בעת יצירת פסק דין זה שנוצר מעיון מחדש לאחר ערעור. הליך זה מבואר בשולחן ערוך (חושן משפט סימן יז סעיף ח) ובתקנות הדיון (קכח וקכט) ונתבאר בדברי הרב ציון אלגרבלי ובית דינו בפסק דין (ירושלים תיק 9613-64-2), והוכר גם בפסיקת בג"ץ (6250/06) כהליך תקין. עיין שם.הליך של עיון מחדש מצריך דיון מחודש. במקרה שלפנינופסק הדין לא הובן באופן נכוןעל ידי האישהוהיא עשתהבושימוש בלתיראוי. בעקבותיה טעתה גם רשמת ההוצאה לפועל. לפיכך ניתנה ההבהרה הראשונה.משראיתי לאחר ההבהרה הראשונה כי האישה ממשיכהלדרוש את גביית החוב והרשמת עדיין עומדת על הפעלת גביית החוב שלא הגיע זמנו לפי פסק הדין המקורי,שבתי והוצאתי הבהרה ברורה יותרעל קביעת זמנו של החוב. לשמחתי,זאת הפעם קיבלה הרשמת את ההבהרהתוך כדי שהיא מדגישה שהחלטת בית הדין לא ניתנה כערעור על דבריה. בהבהרה שלפנינו, בניגוד לנאמר בבקשת באי כוח האישה ובדברי רשמת ההוצאה לפועל,לא מדובר בהוספות על פסק הדין, לא בפרשנויות על משמעותו, ולא על מקרה שפסק הדין לא התייחס אליו,אלא בהעמדת דברי פסק הדין המקורי על דיוקםכפי שנתבאר.אין לי אלא להצר על כך שהדברים מלכתחילה לא הובנו כראויוגרמו להפעלת גביית החוב שלא הגיע זמנו ולהטלת הוצאות על מי שלא הגיע זמן חיובו. עייןגםבדבריבג"ץ(שם) שחילקכדברינובין הבהרה פרשנית לבין אשרור החלטה קודמתשניתנה בשמיעת הצדדים בהרכב מלאשבה אין צורך בדיון מחודש(זאת בנוסף על פסק דין בית המשפט המחוזי שהובא בתגובת הבעל שבו הורחב כוח ההבהרות גם להוספות על פסק הדין המקורי שגם הן – כוחן גובר על רשמי ההוצאה לפועל). מניעת עיקולעל חוב שלא הגיע זמנואפשריתבמקרה הצורךגם שלא במעמד הצדדים.צאולמדגם מתקנה קח(1)(ב) לגבי הטלת עיקול להבטחת זכויות שאף שהוא הוצאת ממון מהמוחזק בכל זאת רשאי בית הדין ליתנו שלא במעמד הצדדים אם ראה שנסיבות המקרה מצדיקות זאת, ומכאןקל וחומרלביטול עיקול שאין בו הוצאת ממון מהמוחזק. נוסף על כך גם במקרים דחופים יכולים להינתן בבית הדין צווים בדיין אחד כמבואר בתקנות הדיינים תש"ן – תקנה 5א. סוגי ההבהרות ומקומן מבחינת התקנות לכללי הדיון הבהרת פסק דיןככלשאינה מחדשתהלכהעל מקרה נוסף, אינה החלטה דיונית ולא פסק דין,אלא הצבעה ויד מכוונתעל מה שנאמר בפסק הדין הראשון – הבהרה כזוהיא בכלל נאמנות הדייןכאמוראף כשאינה ניתנת כסעד דחוף. הבהרה שיש בה הוספהעל הפסק הראשון כגון על מקרה נוסף שפסק הדין לא התייחס אליו, או הרחבה של הפרשנות על היבטים שלא הוזכרו בפסק הדין –דינה כהחלטה נוספתשעליה לעמוד בכללי הדיון. הבהרות הניתנות כסעד דחוף כלולות בתקנות הדיינים תש"ן כמבואר. ההבהרה שלפנינו ניתנה כסעד דחוף, אך גם אם לא הייתה ניתנת כסעד דחוף הייתה עומדת בכללי הדיון היות שמדובר בהבהרה שאין בה כל תוספת על הנאמר בפסק הדין הראשון. גם נסיבות המקרה הצדיקו מתן צו ללא זימון הצדדים וללא מותב תלתא כמבואר, אך גם ללא זה אין כל פגם בכך שדיין יחיד הוא המביא לקריאה נוספת וברורה של פסק הדין כלשונו. הבהרה זו ניתנה בסמכות מפני שהיא לא סתרה לסמכות ראש או רשמי ההוצאה לפועל, אלא שבעקבות הבהרת בית הדין הועמד פסק הדין על דיוקו ובטלה הזכות המוטעית לגביית חוב שלא הגיע זמנו. הבהרה זו הייתה נכונה לגופה ונאמנת לצדק ולאמת שלא כמו המהלך המוטעה שניסתה האישה לבצע כמפורט לעיל. מותר לפרסם החלטה זו בהשמטת פרטי הצדדים. ניתן ביום י"ט באדר ב' התשע"ט (26.3.2019). הרב דוד ברוך לאו – נשיא