תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 106.

מַתְנִי׳ ״בְּסִימָנָיו וּבִמְצָרָיו״; פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – הִגִּיעוֹ, עַד שְׁתוּת – יְנַכֶּה. גְּמָ׳ אִיתְּמַר, רַב הוּנָא אָמַר: שְׁתוּת – כְּפָחוֹת מִשְּׁתוּת. רַב יְהוּדָה אָמַר: שְׁתוּת – כְּיוֹתֵר מִשְּׁתוּת. רַב הוּנָא אָמַר: שְׁתוּת כְּפָחוֹת מִשְּׁתוּת – הָכִי קָאָמַר: פָּחוֹת מִשְּׁתוּת, וּשְׁתוּת בַּכְּלָל – הִגִּיעוֹ. יוֹתֵר מִשְּׁתוּת – יְנַכֶּה. רַב יְהוּדָה אָמַר: שְׁתוּת כְּיוֹתֵר מִשְּׁתוּת – הָכִי קָאָמַר: פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – הִגִּיעוֹ. עַד שְׁתוּת, וּשְׁתוּת בַּכְּלָל – יְנַכֶּה. מֵיתִיבִי: ״בְּסִימָנָיו וּבִמְצָרָיו״, פִּיחֵת שְׁתוּת אוֹ הוֹתִיר שְׁתוּת – הֲרֵי הוּא כְּשׁוּם הַדַּיָּינִין, הִגִּיעוֹ. וְהָא שׁוּם הַדַּיָּינִין, דִּשְׁתוּת כְּיוֹתֵר מִשְּׁתוּת הוּא! אָמַר לְךָ רַב הוּנָא: וּלְטַעְמָיךְ, ״הִגִּיעוֹ״ קָא תָּנֵי! אֶלָּא כְּשׁוּם הַדַּיָּינִין – וְלֹא כְּשׁוּם הַדַּיָּינִין; כְּשׁוּם הַדַּיָּינִין – לִשְׁתוּת, וְלֹא כְּשׁוּם הַדַּיָּינִין – דְּאִילּוּ הָתָם, בָּטֵל מִקָּח; וְאִילּוּ הָכָא, הִגִּיעוֹ. רַב פָּפָּא זְבַן אַרְעָא מֵהַהוּא גַּבְרָא,