תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 107.

הָתָם, עֲבוּד רַבָּנַן מִילְּתָא דְּנִיחָא לֵיהּ לְמוֹכֵר וְנִיחָא לֵיהּ לְלוֹקֵחַ. אִיתְּמַר: אַחִין שֶׁחָלְקוּ, וּבָא בַּעַל חוֹב וְנָטַל חֶלְקוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן; רַב אָמַר: בָּטְלָה מַחְלוֹקֶת. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: וִיתֵּר. וְרַב אַסִּי אָמַר: נוֹטֵל רְבִיעַ בְּקַרְקַע וּרְבִיעַ בְּמָעוֹת. רַב אָמַר: בָּטְלָה מַחְלוֹקֶת – קָא סָבַר: הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, יוֹרְשִׁין הֵן. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: וִיתֵּר – קָא סָבַר: הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ לָקוֹחוֹת הָווּ, וּכְלוֹקֵחַ שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת דָּמֵי. רַב אַסִּי – מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי יוֹרְשִׁין הָווּ אִי לָקוֹחוֹת הָווּ, הִלְכָּךְ נוֹטֵל רְבִיעַ בְּקַרְקַע וּרְבִיעַ בְּמָעוֹת. אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכְתָא בְּכׇל הָנֵי שְׁמַעְתָּתָא – מְקַמְּצִין. אַמֵּימָר אָמַר: בָּטְלָה מַחְלוֹקֶת. וְהִלְכְתָא: בָּטְלָה מַחְלוֹקֶת. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּרְדוּ לָשׁוּם – אֶחָד אוֹמֵר בְּמָנֶה, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּמָאתַיִם; אֶחָד אוֹמֵר בְּמָאתַיִם, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּמָנֶה – בָּטֵל יָחִיד בְּמִיעוּטוֹ. אֶחָד אוֹמֵר בְּמָנֶה, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּעֶשְׂרִים, וְאֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁלֹשִׁים – נִדּוֹן בְּמָנֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: נִדּוֹן בְּתִשְׁעִים. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: עוֹשִׂין שׁוּמָא בֵּינֵיהֶן, וּמְשַׁלְּשִׁין. מַאן דְּאָמַר נִדּוֹן בְּמָנֶה – מִילְּתָא מְצִיעֲתָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: נִדּוֹן בְּתִשְׁעִים – קָא סָבַר: הָא אַרְעָא –