תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 103.

אֵין נִמְדָּדִין עִמָּהּ. פָּחוֹת מִכָּאן – נִמְדָּדִין עִמָּהּ. וְאַמַּאי? לִיקְדְּשׁוּ בְּאַנְפֵּי נַפְשַׁיְיהוּ! וְכִי תֵּימָא: כֵּיוָן דְּלָא הָוֵי בֵּית כּוֹר, לָא קָדְשִׁי; וְהָא תַּנְיָא: ״שָׂדֶה״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף״; אֵין לִי אֶלָּא שֶׁהִקְדִּישׁ בָּעִנְיָן הַזֶּה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת לֶתֶךְ וַחֲצִי לֶתֶךְ, סְאָה, תַּרְקַב וַחֲצִי תַּרְקַב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שָׂדֶה״, מִכׇּל מָקוֹם! אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: הָכָא בִּנְקָעִים מְלֵאִים מַיִם עָסְקִינַן, דְּלָאו בְּנֵי זְרִיעָה נִינְהוּ. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי דּוּמְיָא דִסְלָעִים; שְׁמַע מִינַּהּ. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִכָּאן נָמֵי! הָנְהוּ ״נְגָאנֵי דְאַרְעָא״ מִיקְּרוּ; ״שִׁדְרֵי דְאַרְעָא״ מִיקְּרוּ. הָכָא מַאי? אֲמַר רַב פָּפָּא: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְלֵאִים מַיִם. מַאי טַעְמָא? אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן מְעוֹתָיו בִּמְקוֹם אֶחָד, וְיֵרָאוּ לוֹ כִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת. מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: וְהָא דּוּמְיָא דִּסְלָעִים קָתָנֵי – מָה סְלָעִים דְּלָאו בְּנֵי זְרִיעָה נִינְהוּ, אַף הָנֵי נָמֵי דְּלָאו בְּנֵי זְרִיעָה נִינְהוּ! כִּי קָתָנֵי דּוּמְיָא דִּסְלָעִים – אַפָּחוֹת מִכָּאן. פָּחוֹת מִכָּאן נִמְדָּדִין עִמָּהּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: טְרָשִׁים שֶׁאָמְרוּ – בֵּית אַרְבַּעַת קַבִּין. אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: וְהוּא שֶׁמּוּבְלָעִין בַּחֲמֵשֶׁת קַבִּין. רַב חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁמּוּבְלָעִין בְּרוּבָּהּ שֶׁל שָׂדֶה. בָּעֵי רַב חִיָּיא בַּר אַבָּא: רוּבָּן בְּמִעוּטָהּ, וּמִעוּטָן בְּרוּבָּהּ, מַהוּ? תֵּיקוּ. בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: