תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 42:

גְּמָ׳ אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי תָּנוּ: שׁוּתָּף אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְכׇל שֶׁכֵּן אוּמָּן. שְׁמוּאֵל תָּנֵי: אוּמָּן אֵין לוֹ חֲזָקָה, אֲבָל שׁוּתָּף יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה. וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ – דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַשּׁוּתָּפִין מַחְזִיקִין זֶה עַל זֶה, וּמְעִידִין זֶה עַל זֶה, וְנַעֲשִׂים שׁוֹמְרֵי שָׂכָר זֶה לָזֶה. רָמֵי לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב יְהוּדָה בִּמְעָרְתָּא דְּבֵי רַב זַכַּאי, מִי אָמַר שְׁמוּאֵל: שׁוּתָּף יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: שׁוּתָּף כְּיוֹרֵד בִּרְשׁוּת דָּמֵי. לָאו לְמֵימְרָא דְּשׁוּתָּף אֵין לוֹ חֲזָקָה? לָא קַשְׁיָא; הָא דִּנְחֵית לְכוּלַּהּ, הָא דִּנְחֵית לְפַלְגָא. אָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא, וְאָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא. רָבִינָא אָמַר: הָא וְהָא דִּנְחֵית לְכוּלַּהּ; וְלָא קַשְׁיָא – הָא דְּאִית בָּהּ דִּין חֲלוּקָהּ, הָא דְּלֵית בָּהּ דִּין חֲלוּקָהּ. גּוּפָא – אָמַר שְׁמוּאֵל: שׁוּתָּף – כְּיוֹרֵד בִּרְשׁוּת דָּמֵי. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, שׁוּתָּפוּת אֵין לוֹ חֲזָקָה? לֵימָא: שׁוּתָּף אֵין לוֹ חֲזָקָה! אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לוֹמַר שֶׁנּוֹטֵל בַּשֶּׁבַח הַמַּגִּיעַ לִכְתֵפַיִם – בְּשָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לִיטַּע, כְּשָׂדֶה הָעֲשׂוּיָה לִיטַּע. וּמְעִידִין זֶה לָזֶה.