תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 41:
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה. אָזֵיל אַיְיתַי תְּרֵי סָהֲדֵי, חַד אָמַר: תַּרְתֵּי אוּצְיָיתָא עָאל, וְחַד אָמַר: תְּלָת אוּצְיָיתָא עָאל. אֲמַר לֵיהּ: זִיל שַׁלֵּים תַּרְתֵּי מִגּוֹ תְּלָת.
אֲמַר לֵיהּ: כְּמַאן? כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר – דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל שְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים – שֶׁאַחַת אוֹמֶרֶת מָנֶה, וְאַחַת אוֹמֶרֶת מָאתַיִם – שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל מָאתַיִם מָנֶה.
עַל מָה נֶחְלְקוּ? עַל כַּת אַחַת – שֶׁאֶחָד אוֹמֵר מָנֶה, וְאֶחָד אוֹמֵר מָאתַיִם; שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נֶחְלְקָה עֵדוּתָן, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יֵשׁ בִּכְלַל מָאתַיִם מָנֶה.
אֲמַר לֵיהּ: וְהָא מַיְיתִינָא לָךְ אִיגַּרְתָּא מִמַּעְרְבָא, דְּאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר! אֲמַר לֵיהּ: לְכִי תַּיְתֵי.
הָהוּא גַּבְרָא, דְּדָר בְּקַשְׁתָּא בְּעִילִּיתָא אַרְבַּע שְׁנֵי. אֲתָא מָארֵי דְבֵיתָא, אַשְׁכְּחֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: מַאי בָּעֵית בְּהַאי בֵּיתָא? אֲמַר לֵיהּ: מִפְּלָנְיָא זְבֵינְתַּהּ, דְּזַבְנַהּ מִינָּךְ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא, אֲמַר לֵיהּ: אִי אִית לָךְ סָהֲדֵי דְּדָר בָּהּ אִיהוּ דִּזְבַנְתְּ מִינֵּיהּ, וַאֲפִילּוּ חַד יוֹמָא – אוֹקֵימְנָא לַהּ בִּידָךְ; וְאִי לָא – לָא.
אָמַר רַב: הֲוָה יָתֵיבְנָא קַמֵּיהּ דְּחַבִּיבִי, וַאֲמַרִי לֵיהּ: וְכִי אֵין אָדָם עָשׂוּי לִיקַּח וְלִמְכּוֹר בַּלַּיְלָה? וַחֲזִיתֵיהּ לְדַעְתֵּיהּ, אִי אָמַר לֵיהּ: קַמַּאי דִּידִי זַבְנַהּ מִינָּךְ – מְהֵימַן, מִיגּוֹ דְּאִי בָּעֵי אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא זְבֵנְתַּהּ מִינָּךְ.
אָמַר רָבָא: כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא מִסְתַּבְּרָא, דְּקָתָנֵי: הַבָּא מִשּׁוּם יְרוּשָּׁה – אֵינוֹ צָרִיךְ טַעֲנָה. טַעֲנָה הוּא דְּלָא בָּעֵי, הָא רְאָיָה בָּעֵי.
וְדִלְמָא לָא רְאָיָה בָּעֵי, וְלָא טַעֲנָה בָּעֵי! וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שָׁאנֵי לוֹקֵחַ – דְּלָא שָׁדֵי זוּזִי בִּכְדִי.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: נִרְאָה בּוֹ, מַאי? אָמַר אַבָּיֵי: הִיא הִיא. רָבָא אָמַר: עֲבִיד אִינִישׁ דְּסָיַאר אַרְעֵיהּ וְלָא זָבֵין.
שְׁלֹשָׁה לָקוֹחוֹת מִצְטָרְפִין. אָמַר רַב: וְכוּלָּם בִּשְׁטָר.
לְמֵימְרָא דְּסָבַר רַב: שְׁטָר אִית לֵיהּ קָלָא, וְעֵדִים לֵית לְהוּ קָלָא? וְהָאָמַר רַב: הַמּוֹכֵר שָׂדֶה בְּעֵדִים, גּוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים! הָתָם, לָקוֹחוֹת