סיכום
התובע, בעל מכבש, תבע את הנתבע על נזק שנגרם למכבש כאשר הנתבע ועמיתו עלו על הכלי ללא רשות, הנעוהו, והוא נעצר בתנועה שגרמה לנזק. התובע תבע סכום כללי של 30,450 ש"ח, הכולל תיקון במוסך (8,250 ש"ח), גרירה והובלה (1,700 ש"ח), חילוץ (2,500 ש"ח), תיקון ברקס (9,440 ש"ח), וחמישה ימי השבתה של הכלי (10,000 ש"ח). בית הדין קבע כי הנתבע, אף שלא התכוון להזיק, חייב באחריות עבור הנזק הישיר הנגרם מהנסיעה - כולל תיקון, גרירה וחילוץ - אך לא עבור דמי השבתה. בית הדין פסק לחייב את הנתבע בסך של 12,450 ש"ח, תוך התחשבות בעובדה שהנתבע הוא תלמיד ללא הכנסה, ופרט שיש לשלם לפי יכולתו.
עובדות
מר א', קבלן בפיתוח, החנה מכבש ליד שער הכניסה ליישוב ביום שישי לפני פורים. הנתבע (בחור ב') וחברו, שהמתינו בתחנת הסעות קרובה, ראו את המכבש עזוב וישן, עלו עליו מתוך סקרנות, וסובבו מקל שהיה תקוע במנגנון. המכבש התחיל לנוע, הנתבע וחברו ניסו לעצור אותו אך לא הצליחו, הכלי נעצר לאחר פגיעה בגדר. בהרמת המכבש עם שופל לתיקון, נשבר הברקס. התובע טען לנזק כללי של 30,450 ש"ח, הנתבע טען שלא התכוון להסיע את הכלי ושהוא אינו אחראי.
החלטה
בית הדין קבע כי הנתבע חייב בתשלום סך של 12,450 ש"ח המורכב מ: עלות תיקון במוסך 8,250 ש"ח, גרירה והובלה 1,700 ש"ח, וחילוץ עצמי 2,500 ש"ח. בית הדין דחה את תביעת דמי השבתה של הכלי (10,000 ש"ח) וגם דחה את תביעת תיקון הברקס (9,440 ש"ח) שנשבר בזמן הרמה על ידי השופל, בטעם שזו גרמא. בית הדין הסכים שהנתבע אחראי גם בשל שלא התכוון להזיק, בהסתמך על כלל החז"ל שאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד.
נימוקים
בית הדין קבע כי גם אם הנתבע לא התכוון להזיק, הוא אחראי מכיוון שבחז"ל קיים הכלל 'אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד'. עליית הנתבע על כלי שאינו שלו ללא רשות וגרימת נסיעתו מהווה מעשה המזיק, ולכן הוא חייב בנזק הישיר שנגרם מהנסיעה - כלומר תיקון, גרירה וחילוץ. אולם בית הדין הבחין בין סוגי נזקים: (1) נזק שנגרם כתוצאה ישירה מהנסיעה - בעבורו יש אחריות; (2) גרמא - כגון דמי השבתה של הכלי - בעבורה אין חיוב תשלומים כאמור בחז"ל; (3) תיקון ברקס שנשבר בזמן הרמה על ידי שופל - זו גרמא שכן אין ליד המזיק חלק בשבירה זו, וההיתר היה מטעם פשרה בלבד. בית הדין התחשב בעובדה שהנתבע הוא תלמיד ללא הכנסה קבועה, וגם בעדותו של עדו שאישרה בדרך כלל את גרסתו.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:144 הפעיל מכבש ללא רשות וגרם לו נזק תשס"ג/12 התובע: מר א', בעל המכבש. הנתבע: הבחור ב', גרם לנזק. בנושא: תביעת נזיקין על פגיעה במכבש. תיאור רקע: מר א' הינו קבלן העובד בפיתוח בשטח, הוא עבד בפריצת דרך ביישוב פ', החנה את המכבש על יד שער הכניסה ליישוב ביום שישי לפני פורים. ב' וחברו שהמתינו בתחנת ההסעה, ראו את המכבש ועלו עליו, הוא נסע הידרדר, ועלות החילוץ והנזק שהיה בו עולים לפי דברי התובע לסך למעלה 20,000 ש"ח. טענות הצדדים: התובע: אני החניתי את המכבש ליד הכניסה, הנערים עלו והתניעו אותו, בלי זה אינו יכול לנסוע והוא הידרדר, אני תובע תיקון המכבש במוסך 8,250 ש"ח, גרירה הובלה וחזרה 1,700 ש"ח, חילוץ עצמי 2,500 ש"ח. בזמן הרמת המכבש עם ה"שופל" נשבר הברקס והעלות היתה 9,440 ש"ח, לקנות חדש עולה 42,000 ש"ח, ואני קניתי ישן בסך הנ"ל, סך הכל 20,450 ש"ח ועשרה ימי השבתה של המכבש שעלותו ליום אלף ש"ח, עוד עשרת אלפים ש"ח סך הכל 30,450 ש"ח, הם שיחקו בו הניעו אותו ונגעו, בסוף קלקלו אותו וכשראו שהוא נוסע קפצו ממנו. הנתבע: בזמן ההמתנה לנסיעה ראיתי כלי עזוב וישן מוזנח עומד בקרוב למקום ומרוב סקרנות עליתי עליו עם חברי ולא חשבנו בכלל להסיע אותו, היה שם מקל סובבתי אותו במקום שהיה תקוע והכל התחיל לזוז ניסיתי לסובב לאחור והמכבש לא עצר, חברי קפץ מהכלי ואחר כך אני, שהינו שם זמן קצר ביותר המכבש נעצר ופגע בגדר והגלגלים המשיכו להסתובב הרבה זמן, בזמן שהמכבש נעצר נראה שהוא היה שלם לגמרי ללא כל פגע, יכול להיות שהנזק נגרם לו לאחר זמן והיה יכול לקחתו לעבודה. אני גם טוען שלא היה צריך להשאיר כלי פרוץ לגמרי בחוץ. העד חברו, אישר בדבריו בדרך כלל את גרסת ב'. ע"כ עיקר הטענות הצדדים חתמו על שטר בוררות. בירור הדין התובע תבע חמש תביעות מהנתבע א. נזק בעבור מה שנשבר הברקס. ב. עלות התיקון. ג. גרירה והובלה הלוך וחזור. ד. חילוץ עצמי ה. דמי השבתת הכלי. נבחן את התביעות כל אחד בפני עצמה, ומה היא מידת האחריות של המזיק. אחריות המזיק בפשטות נראה שהיות שהנתבע מודה שעלה על המכבש, והטענה שהוא היה פרוץ ולא התכוון בכלל להזיק, לא מהuוה עילה לפטור, אם הכלי אינו שלך לא היית צריך בכלל לעלות עליו. ומה שלא היתה כוונתו להזיק, ידוע הכלל בחז"ל שאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד. ולכן לגבי הנזק שנגרם כתוצאה מהנסיעה של הכלי - אילו מישהו היה תובע את רמיסת הגדר, או הפלת עמוד חשמל זה כלול במעשה הנזק, אבל לא על זה היתה התביעה. ולכן ביחס לגרירה והובלה ודמי חילוץ זה בפשטות האחריות על הנתבע. ביחס לתביעת דמי השבתה , יש לנו כלל בחז"ל, שאדם המזיק למי שהוא משלם לו דמי שבת הם עבור אדם המושבת, ולא עבור כלים או בהמה מושבתת. ולכן כאן זה רק גרמא, שאמנם אסור לעשות, אבל זה לא גורר אחריו חיוב תשלומים. ביחס לנזק שנגרם , שנשבר הברקס בזמן הרמה על ידי ה"שופל", כאן נראה שזו גרמא היות שהמזיק אין לו שייכות לעצם שבירת החלק הזה. יכול להיות ויכוח בין מזמין למבצע העבודה, אבל לא לגבי המזיק, הוא אין לו יד וחלק בעצם השבירה. אבל ביחס לתיקון במוסך נראה שמצד הפשרה הנכונה יש מקום לחייב את המזיק גם עבור תיקון החלק הזה וכל התיקון שהיה כתוצאה מהזזת המכבש ממקומו, שהתיקון הסתכם במוסך בסך 8,250 ש"ח. לסיכום: הנתבע ישלם את עלות התיקון, הגרירה והחילוץ סך הכל 12,450 ש"ח, היות שהנתבע הנו תלמיד ואינו משתכר בשלב זה, בכל זאת מוטלת עליו אחריות וכבר אמר הר"מ שלו לתובע, שהוא ישלח את הבחור בחופש שיעבוד, וכן אם יש לו חסכונות צריך לשלם מהם את החוב, ואם לאו, אזי בהזדמנות הראשונה שתתאפשר שיוכל לעבוד חובה עליו לשלם בהתאם ליכולת. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת השלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב שלום אילוז נושאים נזיקין > אונס בנזיקין > אחריות המזיק > אדם המזיק > "אדם מועד לעולם" נזיקין > גרמא בנזיקין > מעשים שהם גרמא בנזיקין > הזיק כלי ובחילוצו נגרם נזק לכלי המחלץ מעשים שהם גרמא בנזיקין > מניעת רווח > מעשים שיש בהם מניעת רווח > השבתה של כלי עבודה נזיקין > כוונה להזיק > אחריות המזיק כשלא התכוון להזיק נזיקין > כוחו ("חציו") > דברים הנחשבים לכוחו > התניע ודרדר רכב וגרם נזק לרכב נזיקין > תשלומים בנזיקין > דמי שבת > אם שייך בכלי עבודה תיקון הנזק > דמי חילוץ של הכלי הניזוק