פתחי תשובה על חושן משפט 62
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
ואפי' אלמנה. עש"ך סק"ד בד"ה וכ' בבעה"ת כו'. מ"ש והקשה בס' ג"ת שם דהא בלא"ה הוי מגו דהעזה והניח בקושיא ולא דק דשפיר אמרי' מגו בכה"ג אע"פ דהוי העזה כו' וע' בתשו' רע"ק איגר סי' ק"ל בד"ה ואף ללישנא כו' שכ' ליישב דברי הג"ת דהכא כיון דמה דמאמינין אותה מתנ' נתת לי הוא מכח החזקה דאינ' מעיז' וע"כ דמחזקי' זה לחזק' גדול' דאינה יכולה להעיז לומר כן בשקר א"כ ממילא ליכא מגו דהא אמרת דא"י להעיז לטעון כן ע"ש:
או מציאה מצאתי. עבה"ט עד ולפ"ז קשה על הרמ"א דפסק בסי' קע"ו כו'. וע' בתומים שכתב לתרץ דבסי' קע"ו מיירי בסתם דאמרינן מסתמא אדעתא דשותפות זכי ביה והמגבי' מציאה לחבירו קנה חבירו אבל אם אומר להדיא בשעה שמגביה לעצמי ולא לחבירו אני זוכה פשיט' דהוא שלו כיון דלא נתכוון לזכות לחבירו ובכה"ג מיירי כאן מציאה מצאתי ונתכוונתי לזכות בו לבדי ע"ש וע' בקצה"ח שדחה זה כיון דשותפין משועבדים זה לזה לכל מה שיפעלו בפועל כפם א"כ אי מדינא גם המציאה והגניבה בשותפות לא מצי למימר לעצמי אני מגביה ע"ש וע' בת' ח"ס חח"מ סימן מ"ז שכתב ולפע"ד דברי התומים נכונים כיון דבגניבה איכא שינוי בשותפות דהרי מש"ה מצי חבירו לומר לתיקוני שדרתיך וא"צ לקבל הפסד אם לא שכבר קיבל חלק מהגניבה א"כ לא שייך לומר מעיקרא נשתעבדו זה לזה ונהי אם גנב סתמא ולא אמר לעצמי זכיתי אם שוב נתרצה חבירו לחלק עמו ולקבל עליו אחריות צריך לחלק עמו להרמ"א. אבל על כל פנים אם בשעת מעשה אומר לעצמי אני זוכה לא קנה חבירו וכיון שכן הדין בגניבה ה"ה במציאה איכא חשש סכנה כמבואר בברכות ס"פ הרואה וכן בהטעאה שייך קצת סכנה וא"כ צדקו דברי תומים בסתירת הש"ע. וכתב עוד שם תירוץ אחר לחלק בין אחים בתפיסת הבית ובין שותפים דעלמא ויובא לקמן סי' קע"ו סי"ב ס"ק י"ז ע"ש:
מעיסתי קמץ. עבה"ט שכ' וכ' הטור אפילו אם סך השטרות גדול כו' וע' בת' חו"י סימן נ"ז שפקפק על זה. וע' בנה"מ מה שחולק על התומים בענין שאר מטלטלין וע' בת' הרב מו"ה משה רוטנבורג חח"מ סי' ז' מ"ש בזה עש"ה: