תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף 76.
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
אִם בַּעַל הַבַּיִת חוֹזֵר בּוֹ – יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. כׇּל הַמְשַׁנֶּה – יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, וְכׇל הַחוֹזֵר בּוֹ – יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה.
גְּמָ׳ ״חָזְרוּ זֶה בָּזֶה״ לָא קָתָנֵי, אֶלָּא ״הִטְעוּ זֶה אֶת זֶה״, דְּאַטְעוֹ פּוֹעֲלִים אַהֲדָדֵי. הֵיכִי דָּמֵי? דַּאֲמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת: זִיל, אֲוגַר לִי פּוֹעֲלִים, וַאֲזַל אִיהוּ וְאַטְעִינְהוּ.
הֵיכִי דָּמֵי? אִי דַּאֲמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת בְּאַרְבְּעָה, וַאֲזַיל אִיהוּ אֲמַר לְהוּ בִּתְלָתָא – תַּרְעוֹמֶת מַאי עֲבִידְתֵּיהּ? סְבוּר וְקַבֵּיל. אִי דַּאֲמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת בִּתְלָתָא, וַאֲזַיל אִיהוּ אֲמַר לְהוּ בְּאַרְבְּעָה – הֵיכִי דָמֵי? אִי דַּאֲמַר לְהוּ: ״שְׂכַרְכֶם עָלַי״ – נִתֵּיב לְהוּ מִדִּידֵיהּ,
דְּתַנְיָא: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת בְּשֶׁלּוֹ וְהֶרְאָהוּ בְּשֶׁל חֲבֵירוֹ – נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם, וְחוֹזֵר וְנוֹטֵל מִבַּעַל הַבַּיִת מַה שֶּׁהֶהֱנָהוּ.
לָא צְרִיכָא, דַּאֲמַר לְהוּ שְׂכַרְכֶם עַל בַּעַל הַבַּיִת.
וְלִחְזֵי פּוֹעֲלִים הֵיכִי מִיתַּגְרִי? לָא צְרִיכָא, דְּאִיכָּא דְּמִתְּגַר בְּאַרְבְּעָה וְאִיכָּא דְּמִתְּגַר בִּתְלָתָא, דְּאָמְרוּ לֵיהּ: אִי לָאו דַּאֲמַרְתְּ לַן בְּאַרְבְּעָה – טָרְחִינַן וּמִתַּגְרִינַן בְּאַרְבְּעָה.
אִיבָּעֵית אֵימָא: הָכָא בְּבַעַל הַבַּיִת עָסְקִינַן, דְּאָמְרוּ לֵיהּ: אִי לָאו דַּאֲמַרְתְּ לַן בְּאַרְבְּעָה, הֲוָה זִילָא בַּן מִילְּתָא לְאִתְּגוֹרֵי.
אִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם בְּפוֹעֲלִים עָסְקִינַן, דְּאָמְרִי לֵיהּ: כֵּיוָן דַּאֲמַרְתְּ לַן בְּאַרְבְּעָה – טָרְחִינַן וְעָבְדִינַן לָךְ עֲבִידְתָּא שַׁפִּירְתָּא. וְלִחְזֵי עֲבִידְתַּיְיהוּ? בְּרִיפְקָא. רִיפְקָא נָמֵי מִידָּע יְדִיעַ? דִּמְלֵי מַיָּא וְלָא יְדִיעַ.
אִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם דַּאֲמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת בְּאַרְבְּעָה, וַאֲזַל אִיהוּ אֲמַר לְהוּ בִּתְלָתָא, וּדְקָאָמְרַתְּ סְבוּר וְקַבֵּיל, דְּאָמְרִי לֵיהּ לֵית לָךָ ״אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו״?
פְּשִׁיטָא אִי אֲמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת בִּתְלָתָא, וַאֲזַל אִיהוּ אֲמַר לְהוּ בְּאַרְבְּעָה, וְאָמְרִי לֵיהּ כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּעַל הַבַּיִת – דַּעְתַּיְיהוּ אַעִילּוּיָא.
אֶלָּא אִי אֲמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת בְּאַרְבְּעָה, וַאֲזַל אִיהוּ אֲמַר לְהוּ בִּתְלָתָא, וְאָמְרִי: כְּמָה שֶׁאָמַר בַּעַל הַבַּיִת, מַאי? אַדִּיבּוּרָא דִּידֵיהּ קָא סָמְכִי, דְּאָמְרִי לֵיהּ מְהֵימְנַתְּ לַן דְּהָכִי אָמַר בַּעַל הַבַּיִת, אוֹ דִלְמָא אַדִּיבּוּרָא דְּבַעַל הַבַּיִת קָא סָמְכִי?
תָּא שְׁמַע: ״הָבֵא לִי גִּיטִּי״.
וְאִשְׁתְּךָ אָמְרָה ״הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי״, וְהוּא אוֹמֵר: ״הֵילָךְ כְּמָה שֶׁאָמְרָה״. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב: אֲפִילּוּ הִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ – אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת.
שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ אַדִּיבּוּרָא דִּידֵיהּ קָא סָמֵיךְ. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּאַדִּיבּוּרָא דִּידַהּ קָא סָמֵיךְ – מִכִּי מָטֵי גִּיטָּא לִידַהּ מִיהָא תִּיגָּרַשׁ. אָמַר רַב אָשֵׁי: