תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף 63:

מָה לִי הֵן וּמָה לִי דְּמֵיהֶן – אָמְרִינַן, מָה לִי דְּמֵיהֶן וּמָה לִי הֵן – נָמֵי אָמְרִינַן. וּפוֹסְקִין עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ. אֵיתִיבֵיהּ רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרָבָא: כּוּלָּם, אִם יֵשׁ לוֹ – מוּתָּר, אִם אֵין לוֹ – אָסוּר! אֲמַר לְהוּ: הָתָם הַלְוָאָה, הָכָא זְבִינֵי. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מַאי טַעְמָא אֲמַרוּ רַבָּנַן פּוֹסְקִין עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ? דְּאָמַר לֵיהּ: שְׁקִילָא טֵיבוּתָיךְ וְשַׁדְיָיא אַחִיזְרֵי. מַאי אַהְנֵית לִי? אִי הֲווֹ לִי זוּזֵי בִּידֵי – הֲוָה מְזַבֵּנְינָא בְּהִינֵי וּבְשִׁילֵי בְּזוּלָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: אֶלָּא מֵעַתָּה מוּתָּר לִלְוֹת סְאָה בִּסְאָה, מִשּׁוּם דְּמָצֵי אֲמַר לֵיהּ: שְׁקִילָא טֵיבוּתָיךְ וְשַׁדְיָיא אַחִיזְרֵי, דְּאָמַר לֵיהּ: חִטֵּי דְּקָדְחִי בַּאֲכַלְבַּאי? אֲמַר לֵיהּ: הָתָם הַלְוָאָה, הָכָא – זְבִינֵי. אֲמַר לֵיהּ אַדָּא בַּר אַבָּא לְרָבָא: וְהָא בָּעֵי לְמִיתַּב זוּזֵי לְסַפְסֵירָא! אֲמַר לֵיהּ: דְּקָא יָהֵיב לֵיהּ נָמֵי. רַב אָשֵׁי אָמַר: זוּזֵי דְּאִינָשֵׁי אִינְהוּ עָבְדִי לֵיהּ סַפְסֵירוּתֵיהּ. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הַאי מַאן דְּיָהֵיב זוּזֵי אַתַּרְעָא חֲרִיפָא, צָרִיךְ לְאִיתְחֲזוֹיֵי לְבֵי דָרֵי. לְמַאי? אִי לְמִקְנֵא – הָא לָא קָנֵי, אִי לְקַבּוֹלֵי עֲלֵיהּ ״מִי שֶׁפָּרַע״, כִּי לָא מִיתְחֲזֵי נָמֵי מְקַבֵּל עֲלֵיהּ ״מִי שֶׁפָּרַע״! לְעוֹלָם לְקַבּוֹלֵי עֲלֵיהּ ״מִי שֶׁפָּרַע״, וּמַאן דְּיָהֵיב זוּזֵי אַתַּרְעָא [חֲרִיפָא], לְבֵי תְרֵי תְּלָתָא יָהֵיב, אִי מִיתְחֲזֵי לֵיהּ – סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ, וְאִי לָא – אָמַר לֵיהּ: אָמֵינָא דְּאַשְׁכַּחְתְּ פֵּירֵי דְּשַׁפִּירֵי מִדִּידִי וּשְׁקַלְתְּ. אָמַר רַב אָשֵׁי: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ מִשּׁוּם מִסְמָךְ דַּעְתָּא, אֲפִילּוּ אַשְׁכְּחֵיהּ בְּשׁוּקָא וַאֲמַר לֵיהּ – סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ. אָמַר רַב נַחְמָן: כְּלָלָא דְרִיבִּיתָא, כֹּל אֲגַר נְטַר לֵיהּ – אָסוּר. וְאָמַר רַב נַחְמָן: הַאי מַאן דְּיָהֵיב זוּזֵי לְקִירָאָה וְקָא אָזְלִי אַרְבַּע אַרְבַּע, וַאֲמַר לֵיהּ: יָהֵיבְנָא לָךְ חֲמֵשׁ חֲמֵשׁ, אִיתַנְהוּ גַּבֵּיהּ – שְׁרֵי, לֵיתַנְהוּ גַּבֵּיהּ – אָסוּר. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא דְּאִית לֵיהּ אַשְׁרַאי בְּמָתָא. מַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ אַשְׁרַאי בְּמָתָא – כְּ״עַד שֶׁיָּבֹא בְּנִי״ אוֹ ״עַד שֶׁאֶמְצָא מַפְתֵּחַ״ דָּמֵי, קָא מַשְׁמַע לַן כֵּיוָן דִּמְחַסְּרִי גּוּבְיָינָא – כְּמַאן דְּלֵיתַנְהוּ דָּמֵי. וְאָמַר רַב נַחְמָן: הַאי מַאן דְּאוֹזֵיף פְּשִׁיטֵי מֵחַבְרֵיהּ וְאַשְׁכַּח בֵּיהּ טוּפְיָינָא, אִי בִּכְדֵי שֶׁהַדַּעַת טוֹעָה – מִיחַיַּיב לְאַהֲדוֹרֵיהּ לֵיהּ, וְאִי לָאו – מַתָּנָה בְּעָלְמָא הוּא דְּיָהֵיב לֵיהּ. הֵיכִי דָּמֵי ״בִּכְדֵי שֶׁהַדַּעַת טוֹעָה״? אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף: