סיכום
תביעה בדבר ספר תורה שהופקד אצל הנתבע. התובע טוען כי הפקיד ספר תורה מקורי אצל הנתבע בהשאלה, וקיבל בחזרה ספר שונה (שהתברר שהיה גנוב משם אחר). התובע תבע את החזרת ספרו המקורי, הוצאות משפט בסך 12,000 ש"ח, וסכומים נוספים בגין הפרת הסכם בסך 82,362 ש"ח. בית הדין קבע שכאשר יש מחלוקת בזיהוי הפקדון בין שומר למפקיד, ואף אחד מהם אינו בעל טענת ברי, השומר יכול להשיב ספר קלף כללי ובכך ממלא חובתו. בית הדין סירב לבטל את הסכם הפשרה שבין הצדדים והורה להנתבע להחזיר ספר תורה של קלף בלבד.
עובדות
התובע טוען שהפקיד ספר תורה מקורי אצל הנתבע בשנת 1998 (הובא מהונגריה), בהשאלה לצורך תיקון. בהסכם הפשרה הסכים התובע לביטול עיקול על דירת הנתבע בתנאי שיחזור את הספר. לאחר מכן התברר שהספר המוחזר היה גנוב ולא שלו. התובע השקיע 1,500 דולר בתיקון ספר זה בטעות, ומאוחר יותר בית משפט קיבל שהספר שצריך להחזיר הוא בערך הספר הגנוב. הנתבע טוען שלא מכיר את הספר של התובע, שהנתבע מסר את הספר לסופר שאמר שאינו שווה תיקון, וכי הספר שכב יישובים שנים.
החלטה
בית הדין קבע כי: 1) בעניין זיהוי הפקדון - כאשר יש חילוק דעות בין המפקיד לשומר בזיהוי הפקדון, והטענות שניהם אינן טענות ברי (מכיוון שהתובע לא הכיר בודאות את הספר בעת קבלתו החוזר, וכסוחר קשה לקבל שמכיר כתב יד), השומר יכול להשיב ספר תורה של קלף בלבד; 2) בעניין הוצאות משפט - לא התקבלו הוצאות כיוון שלא היה סרוב מצד הנתבע; 3) בעניין ביטול ההסכם - לא ראה בית הדין עילה לביטולו, הנתבע מסר את הספר והוא מוכן להמשיך; 4) בעניין תיקון הספר הראשון - נדחה התביעה, התובע השקיע כסף מרצונו החופשי ללא ציווי.
נימוקים
בית הדין השתמש בהלכה המובאת בחו"מ רצ"ד סע' ד' כי כאשר יש חילוקי דעות בזיהוי הפקדון, השומר נאמן. עם זאת, הצביע בית הדין על כך שגם טענת המפקיד אינה טענת ברי משום: (1) אם היה מכיר בודאות את הספר, היה מזהה זאת מיד בעת קבלתו; (2) כסוחר בספרים, קשה לקבל שמכיר כתב יד של ספרים שונים; (3) אינו יודע את השווי האמיתי. לכן קבע שהשומר יכול להשיב ספר קלף בלבד ובזה ממלא חובתו. בעניין הוצאות משפט, היא לא חייב משום שלא היה סרוב מהנתבע להתדיין. בעניין הוצאות התיקון של הספר הראשון, התובע השקיע כסף מרצון חופשי ללא ציווי, ולא על פי צוויו של הנתבע.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:121 ספר תורה שנמסר ולא ברור זיהויו תשס"ב/5 התובע : מר א', מסר ספר תורה למר ב'. הנתבע: מר ב', מקבל ספר התורה. בנושא: ספר תורה ותביעת חוב של א' מב'. טענות הצדדים: התובע: אני מסרתי ס"ת למר ב' בהיותו תושב היישוב ג', לצורך ג', הספר היה בהשאלה והיישוב היה אמור לתקנו, הוא היה בלי עץ חיים רק קלף מבראשית עד לעיני כל ישראל. את הספר הבאתי מהונגריה בשנת 1998, ביצעתי עיקול על דירת ב', והסכמתי לביטולו בתנאי שיחזיר לי את הספר. לאחר מכן התברר שהספר שהחזיר לי היה גנוב ולא שלי כלל, והשקעתי בטעות בתיקונו. הוא הביא לאחר מכן ספר של קלף ומסרתי אותו לבדיקה ואמרו שאינו שווה כלום. (בינתיים התנהל דיון בבית משפט בינינו בנושאים אחרים, והשופט קבע שהספר תורה שצריך להחזיר הוא כערך הספר הגנוב), אני תובע שיחזיר לי את הס"ת שלי. שישלם לי הוצאות משפט בסך 12,000 ש"ח, תיקון הס"ת שקבלתי בראשונה 1500 דולר, סך הכל 63,000 ש"ח, כי ההסכם היה מקשה אחת, והוא הפר אותו שלא מסר את הס"ת שלי ולכן אני תובע את הסכומים הנ"ל. הנתבע: הוא לא מכיר את הס"ת שלו שאם מכיר למה לא השווה תכף כשנתנו לו בראשונה, כל סופר יש לו כתב שלו. העניין לא יגמר איתו, כשזה יגמר הוא ימצא תואנות חדשות יש לו עניין להתנכל למשפחה. את הספר שקיבלתי נתתי לסופר ביישוב ה', והוא אמר שאינו שווה תיקון והוא שכב כמה שנים ביישוב ג'. אם הספר היה חשוב לו מפני מה לא דרש אותו אז? הוא תיקן את הספר שהתברר לאחר מכן ששייך למר ד' ולמה השקיע בספר שלא ידע על בטוח שזה שלו? אני יכול להוכיח שהוא לא עמד בהסכם הפשרה, ואם ככה אזי נפתח את הענין הממוני מחדש. שיחזיר 22,000 דולר ששולם. לפי כל ההסכם אני לא חייב לו כלום. אני מוכן לתת לו ס"ת, יש ביישוב ג' כמה ספרים יקח מה שרוצה. ע"כ עיקר הטענות, הצדדים הרחיבו בביאור הטענות וכן חתמו על שטר בוררות. בירור הדין עומדות בפנינו שלוש תביעות של התובע מר א'. א. שיחזירו לו את הס"ת שלו. ב. הוצאות משפט בסך 12,000 שקל. ג. הפרש חוב בגין אי קיום הסכם 4,000 דולר, הפרשי מע"מ לפי ההסכם 9690 דולר, וכן שאר החובות סך הכל 82,362 ש"ח. זיהוי הפקדון ע"י השומר א. הנה ביחס לתביעה הראשונה, אנו מוצאים ב רמב"ם שאלה-ופקדון פ"ו ה"ה , וב שו"ע חו"מ סי' רצ"ד סע' ד' באם יש חילוק דעות בין המפקיד לשומר ביחס לזיהוי חפץ שהופקד, אם כל אחד טוען טענת ברי השומר נאמן. בנדון שלפנינו הנפקד אינו יודע, אולם גם המפקיד טענתו אינה טענת ברי, לפי ההסברים האלה: 1. אם הוא מכיר בודאות מה הוא הספר שנתן, איך לא ידע בפעם הראשונה כשהחזירו לו ס"ת והוא מסרו לתיקון. 2. היות והוא סוחר בספרים אין מדובר בס"ת שהוא שלו בירושה, שניתן לומר שמכירו, קשה לקבל את הטענה שסוחר מכיר את כתב היד של הספרים שעוברים תחת ידו. בנוסף לזה אין הוא יודע את ערכו ואינו תובע סכום מסויים ומי יודע מה באמת השווי האמיתי, מכל זה בית הדין בא לכלל מסקנה, שאין כאן טענת ברי ולכן הנפקד יחזיר ס"ת של קלף ובזה יצא ידי חובתו. ב. ביחס להוצאות משפט, לפי ההלכה היהודית אין אדם חייב לשאת בהוצאות משפט של התובע, אלא אם כן הוא סרב להתדיין והלה נאלץ להוציא הוצאות כדי לאכוף אותו עי' שו"ע חו"מ סי' י"ד סע' ה', כאן לא שמענו שהיה סרוב מצד הנתבע. ג. התובע אומר שהסכם שהיה ביניהם הופר לפי טענתו, ולכן הוא חוזר ותובע את הסכומים כפי שפורטו בתביעה, בית הדין אינו רואה עילה לביטול ההסכם. הנתבע החזיר ס"ת וגם כעת הוא מוכן להחזיר, ומה שהתובע אינו מעונין לקבלו אין זו סיבה לחייב את הנתבע ולכן בית הדין אינו רואה עילה לביטול ההסכם. ד. מה שהתובע דורש הוצאות עבור תיקון ספר הראשון שהתברר לאחר מכן ששייך למר ד' מהיישוב ק', זה פשוט שאין לחייב את הנתבע. התובע השקיע את הכסף שלא על פי צוויו, ואין שום סיבה מבחינת הדין לחייב מישהו עבור הוצאות שעושה אדם מרצונו החופשי, ללא ציווי של השני. התובע יכול היה להפנות את התביעה למי שהנכס שלו הושבח ולא למישהו אחר. לסיכום: בית הדין אינו רואה שום חיוב שיש לנתבע לשלם, פרט שיחזיר ס"ת של קלף מהיישוב ג', ואם התובע אינו מוכן לקבלו הוא פטור. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב שלום אילוז נושאים נזיקין > גרמא בנזיקין > מעשים שהם גרמא בנזיקין > גרם להוצאות > מסר לחברו נכס שאינו שלו ונגרם לו הפסד שומרים - שכירות > פקדון > מהימנות שומר בטענותיו > על זיהוי הפקדון השבת הפקדון > ספקות וחששות > כשאין ידוע זהות ושווי הפקדון מקורות רמב"ם הלכות שאלה ופקדון פרק ו הלכה ה שולחן ערוך חושן משפט א-כז - הלכות דיינים סימן יד סעיף ה רצא-שב - הלכות פקדון סימן רצד סעיף ד