תלמוד בבלי מסכת גיטין דף 67.

״אִמְרוּ לְסוֹפֵר וְיִכְתּוֹב, וְלִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְיַחְתֹּמוּ״; וּמִשּׁוּם כִּיסּוּפָא דְּסוֹפֵר – חָיְישִׁי וּמַחְתְּמִי חַד מֵהָנָךְ סָהֲדִי, וְסוֹפֵר בַּהֲדַיְיהוּ, וּבַעַל לָא אָמַר הָכִי! כֵּיוָן דְּאָמַר מָר: ״כָּשֵׁר, וְלֹא תֵּעָשֶׂה כֵּן בְּיִשְׂרָאֵל״ – לָא שְׁכִיחַ. וְלֵיחוּשׁ דִּילְמָא אֲמַר לְהוּ לְבֵי תְרֵי: ״אִמְרוּ לְסוֹפֵר וְיִכְתּוֹב, וְאַתֶּם חֲתוֹמוּ״, וְאָזְלִי הָנָךְ מִשּׁוּם כִּיסּוּפָא דְּסוֹפֵר, וּמַחְתְּמִי לֵיהּ לְסוֹפֵר בַּהֲדֵי חַד מִינַּיְיהוּ, וּבַעַל לָא אָמַר הָכִי! אָמְרִי: הָא נָמֵי ״כָּשֵׁר וְלֹא תֵּעָשֶׂה״ הוּא. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: ״כָּשֵׁר וְלֹא תֵּעָשֶׂה״; אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר ״כָּשֵׁר וְתַעֲשֶׂה״ – מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא רַבִּי יוֹסֵי – תַּרְתֵּי אָמַר; וּשְׁמוּאֵל סָבַר לַהּ כְּווֹתֵיהּ בַּחֲדָא, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא. גּוּפָא – אָמַר שְׁמוּאֵל אָמַר רַבִּי: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר מִילֵּי לָא מִימַּסְרָן לְשָׁלִיחַ. אָמַר לְפָנָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי: מֵאַחַר שֶׁרַבִּי מֵאִיר וַחֲנִינָא אִישׁ אוֹנוֹ חוֹלְקִין עַל רַבִּי יוֹסֵי, מָה רָאָה רַבִּי לוֹמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי? אָמַר לוֹ: שְׁתוֹק בְּנִי, שְׁתוֹק, לֹא רָאִיתָ אֶת רַבִּי יוֹסֵי, אִילְמָלֵי רְאִיתוֹ – נִמּוּקוֹ עִמּוֹ. דְּתַנְיָא, אִיסִי בֶּן יְהוּדָה הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן שֶׁל חֲכָמִים: רַבִּי מֵאִיר – חָכָם וְסוֹפֵר; רַבִּי יְהוּדָה – חָכָם לִכְשֶׁיִּרְצֶה; רַבִּי טַרְפוֹן – גַּל שֶׁל אֱגוֹזִין; רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – חֲנוּת מְיוּזֶּנֶת; רַבִּי עֲקִיבָא – אוֹצָר בָּלוּם; רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי – קוּפַּת הָרוֹכְלִים; רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה – קוּפָּה שֶׁל בְּשָׂמִים; מִשְׁנַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב – קַב וְנָקִי; רַבִּי יוֹסֵי – נִמּוּקוֹ עִמּוֹ; רַבִּי שִׁמְעוֹן – טוֹחֵן הַרְבֵּה וּמוֹצִיא קִימְעָא. תָּנָא: מְשַׁכֵּחַ קִימְעָא, וּמַה שֶּׁמּוֹצִיא – אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא סוּבִּין. וְכֵן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְתַלְמִידָיו: בָּנַיי, שְׁנוּ מִדּוֹתַי, שֶׁמִּדּוֹתַי תְּרוּמוֹת מִתְּרוּמוֹת מִידּוֹתָיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא. גּוּפָא – אָמַר לִשְׁנַיִם: ״אִמְרוּ לְסוֹפֵר וְיִכְתּוֹב, וְלִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְיַחְתֹּמוּ״ – אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: כָּשֵׁר, וְלֹא תֵּעָשֶׂה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל. אֲמַר לֵיהּ עוּלָּא לְרַב נַחְמָן, וְאָמְרִי לַהּ רַב נַחְמָן לְעוּלָּא: מֵאַחַר דְּכָשֵׁר, אַמַּאי לֹא תֵּעָשֶׂה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל? אֲמַר לֵיהּ: חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תִּשְׂכּוֹר עֵדִים. וּמִי חָיְישִׁינַן?! וְהָתַנְיָא: עֵדִים הַחֲתוּמִין עַל שְׂדֵה מִקָּח, וְעַל גֵּט אִשָּׁה – לֹא חָשׁוּ חֲכָמִים לְדָבָר זֶה! מַעֲשֶׂה לָא עָבְדִי, דִּבּוּרָא קָאָמְרִי. אָמַר לִשְׁנַיִם: ״אִמְרוּ לְסוֹפֵר וְיִכְתּוֹב, וְאַתֶּם חֲתוֹמוּ״ – רַב חִסְדָּא אָמַר: ״כָּשֵׁר וְלֹא תֵּעָשֶׂה״, רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר: ״כָּשֵׁר וְתֵעָשֶׂה״; רַב נַחְמָן אָמַר: ״כָּשֵׁר וְלֹא תֵּעָשֶׂה״, רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: ״כָּשֵׁר וְתֵעָשֶׂה״; רַבָּה אָמַר: ״כָּשֵׁר וְלֹא תֵּעָשֶׂה״, רַב יוֹסֵף אָמַר: ״כָּשֵׁר וְתֵעָשֶׂה״.