תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 49.

אֵין נֶאֱמָנִים; ״מוֹדָעָא הָיוּ דְּבָרֵינוּ״ – אֵין נֶאֱמָנִין! הָנֵי מִילֵּי עַל פֶּה – דְּלָא אָתֵי עַל פֶּה וּמַרַע לִשְׁטָרָא, אֲבָל בִּשְׁטָרָא – אָתֵי שְׁטָרָא וּמַרַע לִשְׁטָרָא. גּוּפָא – אָמַר רַב נַחְמָן: ״אֲמָנָה הָיוּ דְּבָרֵינוּ״ – אֵין נֶאֱמָנִין, ״מוֹדָעָא הָיוּ דְּבָרֵינוּ״ – אֵין נֶאֱמָנִין. וּמָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: ״אֲמָנָה הָיוּ דְּבָרֵינוּ״ – אֵין נֶאֱמָנִין, ״מוֹדָעָא הָיוּ דְּבָרֵינוּ״ – נֶאֱמָנִין. מַאי טַעְמָא? שֶׁזֶּה נִיתַּן לִיכָּתֵב, וְזֶה לֹא נִיתַּן לִיכָּתֵב. וְלֹא לָאִישׁ חֲזָקָה בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא – כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ לְפֵירָא, פֵּירָא הוּא דְּקָאָכֵיל! לָא צְרִיכָא, דִּכְתַב לַהּ: ״דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִיךְ״. וְכִי כְּתַב לַהּ – מַאי הָוֵי? וְהָתַנְיָא, הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: ״דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עַל שָׂדֶה זוֹ״, וְ״אֵין לִי עֵסֶק בָּהּ״, וְ״יָדַי מְסוּלָּקוֹת מִמֶּנָּה״ – לֹא אָמַר כְּלוּם! אָמְרִי לַהּ דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: מַתְנִיתִין בְּכוֹתֵב לָהּ וְעוֹדָהּ אֲרוּסָה – וְכִדְרַב כָּהֲנָא, דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא: